מלחמת קודש - הספר שמכעיס את ממשלת עיראק

במסגרת הטקס, שנערך ביום חמישי שעבר, הוכנס לבית הכנסת שבירושלים ספר תורה בן 200 שנה, יצירה ייחודית של סופר סת״ם מכורדיסטן מראשית המאה ה-19, עשוי עור צבי. הספר התגלה על ידי חיילים אמריקאים במטה המודיעין העיראקי לפני כ־12 שנים, כמה שבועות לאחר הפלת סדאם חוסיין. על כריכתו של הספר טבועה חותמת הבעלות של המודיעין העיראקי.

לא לגמרי ברור מה היה המסלול שעבר הספר מאז שהתגלה בעיראק. אבל ידוע כי הוא הגיע לירדן, שם התגלגל לידי השגרירות הישראלית והועבר לישראל. לפני הכנסתו לבית הכנסת, נמסר הספר היקר למומחה ירושלמי, שתיקן את פגמיו.

כך או כך, סיפורו של הספר פורסם בכלי התקשורת השונים בישראל וש-מעו יצא למרחוק והגיע עד בגדד שב-עיראק. שם פחות התלהבו מהאירוע

ומשרד העתיקות בבגדד מיהר לשגר לאמריקאים מחאה, ביקש הבהרות והודיע כי בכוונתו לערב בעניין גם את האינטרפול. ״מדובר בלקיחה בלתי חוקית״, טען המשרד בהודעתו, ״הספר הוא חלק מהמורשת העיראקית, הנושא חותמות רשמיות של עיראק עליו״. הם גם קראו לאונסק״ו לסייע בהשבת הפריט. ״על העולם התרבותי לעמוד לצד עיראק במאמציה להחזיר לעצמה את העתיקות ופריטי המורשת הגזולים״, נמסר בהודעה.

שיקום בוושינגטון

הטענות הנשמעות מעיראק מגיעות בעיצומה של סאגה ארוכה ומתמשכת, אשר סופה אינו נראה באופק, כשספר התורה העתיק משמש בה בתפקיד משנה. בתפקיד הראשי נמצא אוצר כתבי הקודש של קהילת יהודי בבל, המונה כעשרת אלפים פריטים. הוא כולל ספרי תורה, קבצי פירושים והלכות וספרי לימוד בעברית. בקיץ 2003 הוא הוטס לוושינגטון ושם הוא מוחזק עד היום. בעיראק טוענים כי האוסף הוא חלק מהמורשת הלאומית וההיסטוריה של עיראק ולפיכך דורשים להשיבו אליהם. ספר התורה שהגיע לירו¬שלים נמנה עם האוסף הזה.

תחילתו של הסיפור ב-2003. בעיצומה של התקיפה האמריקאית בעיראק, הופצץ מטה המודיעין הכללי בבגדד. חיילים אמריקאים שהגיעו למטה הנטוש אחרי כמה שבועות גילו במרתפיו אוצר בלום: כתבי יד עתיקים בעברית, שהיו שקועים במים, שפרצו מצינורות המבנה לאחר שנחרב. הם דיווחו למפקדיהם, ואלה הזעיקו שני עובדים יהודים מהפנטגון, ששהו באותה העת בעיראק במסגרת הממשל האמריקאי הזמני. השניים, ד״ר הרולד רוד וד״ר מקס זינגר, הבינו מיד את מקורו ועברו של האוסף. היו אלה פריטים שהוחזקו במשך מאות שנים בישיבות ובבתי רבנים בעיראק והוחרמו מידי היהודים על ידי סדאם חוסיין בראשית שנות ה־70. הפריט העתיק ביותר באוסף נדפס במאה ה־16 באיטליה.

לשניים היה ברור כי נדרשת הצלה מיידית, מאחר שהכתבים יקרי הערך התעפשו במים. לעזרתם נרתם הפוליטיקאי העיראקי אחמד צ'לבי, שנחשב בעיני האמריקאים כמועמד להתמנות למנהיגה החדש של עיראק. ״הוא הביא לנו משאבות ויחד הוצאנו משם את המים״, שיחזר ד״ר רוד, ״התקשרתי משם לאוניברסיטה העברית ונועצתי במומחי שימור. הם אמרו, 'אל תייבש את הפריטים, תקפיא אותם'. ביקשנו וקיבלנו מהעיראקים ארגזי קירור, ולתוכם הכנסנו את כל האוצר״.

באישורו של סגן הנשיא דאז דיק צ׳ייני הוטס האוסף באותם ארגזי מתכת לשיקום בוושינגטון. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הארכיונים הלאומיים של ארה״ב הונחו לבצע מלאכת שיקום לרכוש שאינו אמריקאי. במשך השנים שחלפו מאז, פעלו עשרות מומחי הארכיונים להחזיר לכתבי היד העתיקים את צורתם. הם הצליחו להציל את רובם.

״כיהודי ירא שמים שאלתי את עצמי באותו רגע מדוע דווקא אני נשלחתי למקום ההוא כדי להציל את האוצר״, נזכר ד״ר רוד. ״מי שראה את הספרים האלה בימים ההם לא יכול היה לא להתרגש. זו הייתה תחושת התעלות״.

טרם עזיבת האוצר את אדמת עיראק הבטיחו האמריקאים כי האוסף יחזור לידיים עיראקיות בתוך שנתיים. מאז הוארך המועד פעם אחר פעם מאחר שעבודות השיקום התארכו, ובוושינגטון חששו להשיב את האוסף לעיראק, כשהשלטון בה אינו יציב.

אבל אז נכנס למשחק השחקן השלישי: יהודי עיראק, שעד אז לא התערבו בפרשה, נחשפו אליה ודרשו את האוצר לעצמם. ״מדובר באוסף בבעלות הקהילה היהודית, שנלקח ממנה בכוח״, טוען מרדכי בן־פורת, מראשי יהדות עיראק בישראל. ״אין לעיראקים כל מעמד במחלוקת הזו״.

לא שמרו על האוצר

האוסף מצוי עדיין בידי ארה״ב עד ששאלת הבעלות תוכרע. אחת לשנה או שנתיים מצליחים האמריקאים לחלץ הארכה נוספת של מועד ההחזרה שלו. ישראל מתרחקת במכוון מכל עיסוק פומבי בנושא כדי לא לעורר את התנגדותה של עיראק ומותירה את הטיפול בנושא באנשי הקהילה היהודית בארה״ב ובאירופה.

עם הבאתו של ספר התורה לירושלים בשבוע שעבר העיראקים עוד יכולים לחיות בשלום. הסוגיה השנויה במחלוקת היא שאלת עתיד האוסף. ״הספר הזה נשדד על ידי סדאם מהבעלים האמיתיים שלו, היהודים בעיראק, שחיו במצוקה״, אומרת לינדה מנוחין עבד אל־עזיז, ישראלית ילידת בגדד. בשנה שעברה יצא הסרט הדוקומנטרי ״צל בבגדד״ בבימוי דוקי דרור, שתיעד את מאמציה לגלות מה עלה בגורל אביה יעקב עבד אל־עזיז ז״ל, שנעלם וכנראה נרצח בידי המשטר העיראקי לפני 42 שנה.

מנוחין. צילום: ראובן קסטרו



״הדרישה העיראקית היא זריית חול בעיניים״, היא אומרת. ״היא אף מסייעת להסיט את הזרקורים מהבעיות האמיתיות שלה, ובעיקר התערערות הביטחון וירידת מחירי הנפט״.

בשבוע האחרון היא עקבה אחר התגובות של גולשים עיראקים ברשתות החברתיות להכנסת ספר התורה. ״לא מעט קולות היללו את הצעד הזה״, היא מפתיעה. ״יש שכתבו כי טוב עשתה ישראל שהחזירה את הרכוש לבעליו. תגובות אחרות לעגו לממשלה העיראקית, על כי איננה מסוגלת לשמור על האוצרות הלאומיים העיראקיים שהולכים ומידלדלים. אחדים כתבו כי זו בושה עבור ממשלת עיראק לבוא ולדרוש השבת נכסים שאין לה יכולת לשמור עליהם. היה אף מי שהציע שעדיף להבריח את האוצרות הלאומיים מחוץ לגבולות המדינה, כדי להבטיח שלא ילכו לאיבוד״.

יש לציין כי בבגדד עדיין שמורים ספרי תורה ישנים, שעד לאחרונה אוחסנו בבית הכנסת מאיר טוויג, שהוא מהגדולים בבגדד ועומד על תלו עד היום. כ־300 פריטים מצויים במרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה והגיעו לשם לאחר נפילת סדאם חוסיין. מדובר בספרים שנמסרו על ידי ממשלו של חוסיין לאוניברסיטת בגדד, כדי שחוקרים וסטודנטים ישתמשו בהם, והם נחו על מדפיה במשך עשרות שנים.

שליח מיוחד, ששיגר לבגדד יו״ר המרכז, מרדכי בן פורת, שם את ידו על האוסף והביא אותו לישראל. דבר קיומו בישראל נחשף לפני שש שנים ב״מעריב״, ועורר את זעמם של העיראקים, שתבעו להשיב גם אותו.

״למרבה האירוניה״, מסכמת מנוחין, ״בימים שבהם מציינים יהודי עיראק 46 שנה להעלאתם לגרדום של תשעה מבני הקהילה באשמת ריגול בכיכר המרכזית בבגדד - אירוע שהביא לסתימת הגולל על קהילה מפוארת בת יותר מ־2,500 שנה, נשמעים משם קולות המכירים בסבלם של יהודי עיראק ומה שמשטר הבעת' עולל להם״.