יוצאי אתיופיה פותחים במחאה: "תתעוררו, לא באנו מהג'ונגל"

"ההפגנה במרכז היא גם על בעיות שקשורות לעירייה, לחברת החשמל ועוד, אבל בכל מקום שאנחנו באים לבקש סיוע, אומרים לנו - אתם במרכז קליטה, אנחנו לא יכולים לטפל בכם", מוסיף אצינה, מיוזמי השביתה. "מרכז קליטה זה כמו כלא, אבל לאן אני אלך? נפגעתי בתאונת עבודה, אני לא עובד, הסיוע של המדינה לדירה הוא במענק סיוע של 1,500 שקל לחודש במשך חמש שנים, ואז לאן אלך? אני לא יכול לקנות דירה ומקצבה לא אוכל גם לשכור. גם לדיור ציבורי אני לא עומד בדרישות. יש כמוני עוד הרבה בודדים באותו מצב".

מרכז הקליטה ״שושנה״, בניין גבוה הנראה כאילו יד נעלמה עקרה אותו מרוסיה הסובייטית ושתלה אותו באמצע שכונת וילות בקריית גת, מאכלס 310 עולים מאתיופיה, משפחות ובודדים. 119 דירות קטנות מאוד במבוך של מסדרונות, 500 שקל לחודש לדירונת בת תשעה מטרים שבה מתגוררים לעתים ארבעה או חמישה אנשים. הדירות מתוחזקות באופן בסיסי ביותר, ככל שניתן בבניין ענק כזה. מסביב גינה ומגרש משחקים מוקפים גדר. בכניסה מוצב שומר, וזרים אינם מורשים להיכנס ללא תיאום מראש. על הגדר נתלים הילדים שחזרו מבית הספר ומשחקים ברחבה, מנסים לדובב אותנו, לשחק איתנו בקלפים, שואלים שאלות, מספרים שהם כבר ארבע שנים במרכז ועוד מעט יעזבו לבית משלהם.

רוב השוהים במרכז הקליטה עובדים בעבודות ניקיון, במפעלי סוגת ובמפעלי אינטל הנמצאים בסביבה. עבודות בשכר מינימום וקצת יותר. ח' מרוויח 4,000 שקל בחודש, מ' מרוויח 4,500 עם משמרות סוף שבוע כמעט קבועות. כל תושבי המרכז משלמים מכספם את השכירות, החשבונות ותשלומים עבור המזון שהם קונים. ״אחרי חשבונות ואוכל לא נשאר מהמשכורת כלום״, אומר ח'.

לטענת דיירי המרכז, משרד הקליטה אינו מעניק משכנתאות ריאליות לעולים ואינו מציע דיור ציבורי לזכאים. העולים במרכז שוהים כאן עד עשר שנים, אף על פי שהשהות המקסימלית אמורה להיות שנתיים בלבד. מה עושים אחרי? מחיר הדירות הזולות בקריית גת עומד על 450־500 אלף שקלים, אך לעולים אין כמעט אף פעם יכולת לרכוש דירות מחוץ לאזורים הסמוכים למרכזי הקליטה.

שלא כמו אצינה, ח', אב לשניים, דווקא לא לקח חלק בהפגנה. ״ההפגנה הייתה נגד הנהלת המרכז, אבל מה זה עוזר?״ הוא תוהה. ״יש גופים הרבה יותר גדולים שצריכים לטפל בזה, לשנות את השיטה, לא להפגין נגד המנהל כאן, זה לא יעזור. אני עובד, עוד מעט אצא לבית משלי, אבל אני צריך סיוע בחשבונות, אני לא יכול להסתדר עם הסכומים האלו״.

מ' מסביר שהשביתה מסיטה את הפוקוס מהמאבק האמיתי. ״אין שום סיבה שנגור במרכזי קליטה, טובים או פחות טובים, עם חשבונות גבוהים או נמוכים. אנחנו שבויים של הסוכנות ומשרד הקליטה, מביאים אנשים לבקר, לראות אותנו, שמים את הילדים בכיתות מיוחדות, מתייחסים אלינו כמו לנחשלים שצריכים הדרכה מיוחדת. תתעוררו, לא באנו מהג'ונגל. אנחנו יודעים ומסוגלים לבד. לסגור אותנו בתוך מרכזי קליטה במשך שנים ולהתייחס אלינו כמו לילדים שתלויים בהורים - זו בדיוק הגישה שבגללה הקליטה של העלייה שלנו עדיין תקועה״.

כ־6,500 עולים חדשים יוצאי אתיופיה מתגוררים כיום ב־16 מרכזי קליטה, בעיקר באזורי הצפון והדרום, וכמעט תמיד בערים במדרג סוציו־אקונומי נמוך. במרכז הקליטה ברעננה, למשל, אין עולים מאתיופיה, לעומת נתניה, צפת, רחובות, מבשרת ציון ועוד, ערים שאליהן מופנים העולים באופן מכוון. הקבוצה השנייה בגודלה הנמצאת במרכזי קליטה היא העלייה מרוסיה, שמהווה כ־4.9% בלבד. לא משום שיש פחות עולים מרוסיה, אלא שעולים רבים שאינם אתיופים נקלטים באופן ישיר, במקרים רבים ללא מעבר במרכזי הקליטה.

בדוח מבקר המדינה 2013 הקדיש המבקר פרק לקליטת יוצאי אתיופיה ולקידומם, שמסקנותיו עגומות מאוד. מהדוח מתברר כי למרות מאמצי הרשויות, לא חל שיפור במצבה של קהילת עולי אתיופיה בעשור האחרון. 51.7% מהמשפחות האתיופיות ו־65% אחוז מהילדים האתיופים חיים מתחת לקו העוני. לפי הדוח, משבר הקליטה בא לידי ביטוי בצבא. בשנת 2010 נשרו יותר מ־20% מהחיילים יוצאי אתיופיה בעת השירות, רובם בשל מה שמוגדר ״התנהגות רעה חמורה״. שיעורי הנפקדות והעריקות היו גדולים פי שלושה מהממוצע.

בדוחות תקופתיים רבים של מבקר המדינה בשנים האחרונות נכלל פרק על הכשלים בקליטת יוצאי אתיופיה. בדוח האחרון שפורסם במאי 2014 התברר שהמדינה משקיעה לא מעט כספים בקליטת יהודי אתיופיה. אלא שלפי הדוח, רוב התקציבים לא מגיעים לעולים עצמם. ״אנחנו כמו משאב עבורם״, אומרת ד', שעלתה מאתיופיה בשנות ה־80, על משרד הקליטה והסוכנות היהודית.

יוצאי אתיופיה במרכז הקליטה בקריית גת. צילום: דני מרון

״הם מסתובבים בעולם ומספרים ומראים תמונות שלנו, איך קלטו אותנו, כמה אנחנו זקוקים לסיוע. כאילו שלא מדובר כאן בבני אדם בוגרים שחיו חיים שלמים לפני העלייה לישראל. יש כאן המון כסף, המון תרומות, המון ארגונים שחיים מהעלייה הזו. אבל לא לעולם חוסן. שישאלו את עצמם מה יקרה בעוד עשר שנים כשמרכזי הקליטה יתרוקנו, אנחנו לא נישאר בהם לנצח. ומה שקורה לנו אחרי כנראה לא ממש מעניין. זה לא מרוע, זה מבורות. בורות לגבי התרבות שלנו ויכולת ההסתגלות שלנו. אחרי כמה שנים במרכזי קליטה אנחנו באמת כבר לא מסוגלים להשתלב, החברה גם מסתכלת עלינו כעל מוגבלי יכולת. מתפלאים בכל פעם שיש קצין יוצא אתיופיה או אקדמאי יוצא אתיופיה, כאילו ברור להם שאנחנו לא מסוגלים״.

במסגרת המאבק של יוצאי אתיופיה פועל עמוד פייסבוק בשם ״החזית לשחרור יוצאי אתיופיה ממשרד הקליטה״, שבו הכותבים יוצאים בדרישה ברורה לשחרר את עולי אתיופיה מהתלות במשרד הקליטה. ״עמדתה של החזית עקבית וברורה. אנו דורשים את פירוק כל מערכת ההפרדה שכן אנו, יוצאי אתיופיה, ישראלים לכל דבר״.

בעמוד חושפים הכותבים את ההתנהלות כלפי העולים בצבא, בכיתות הקלט המיוחדות לילדי העולים, ואת העובדה שילדים יוצאי אתיופיה שנולדו בארץ עדיין מטופלים על ידי האגף לקליטת תלמידים עולים. הם לא מהססים להתנגח בגורמי ממסד וממשלה, כמו בפוסט המדגיש את ההנצחה של יוצאי אתיופיה כעולים: ״שרת הקליטה חצתה כל גבול מוסרי כשבחרה לנצל משפחה שכולה והגיעה לקבורתו של חלל צה״ל - משה מלקו ז״ל- כחלק ממהלך פוליטי נצלני שמתייג אותו ואת דומיו כ׳עולים נצחיים', כאילו לא מת כאזרח ישראלי״.

״לא מדובר ברוע לב וברור שיש כאן כוונות טובות, אבל זה לא רלוונטי״, אומרת פרופ' אסתר הרצוג, אנתרופולוגית שעבודת הדוקטורט שלה עסקה בסגירות ויחסי כוח־תלות במרכז קליטה שבו חיו עולים מאתיופיה, ובמהלכה היא התגוררה במשך שנה במרכז קליטה באור עקיבא. לטענת הרצוג, מתודת הקליטה שגויה ואין כלל צורך במרכזי קליטה ובהפרדה מכלל האוכלוסייה.

״זו התנהלות ביורוקרטית של ארגונים שאינם רוצים לוותר על המשאב - העולים. הם מביאים תורמים וסיורים למרכזי הקליטה. זו סוג של אטרקציה. במקור המרכזים אמורים היו להיות מקום לנחיתה רכה לעולים, להסתגלות נינוחה. הם התרוקנו בתחילת שנות ה־80, ולכן לסוכנות ולמשרד הקליטה העולים מאתיופיה הגיעו בדיוק בזמן והצילו את מרכזי הקליטה שעמדו להיסגר. העולים הפכו להיות כפופים לסוכנות, זו פרקטיקה פטרונית של הפיכת העולים ל'ילדים'. למה דווקא עולים מאתיופיה זקוקים לכיתות קלט מיוחדות ולמרכזי קליטה? אחרי 30 שנים עדיין מתייחסים אליהם כאל עולים חדשים. התוצאות מלמדות שאין שום צרוך בפטרונז' או קביים או הכנות. ברגע שסוגרים אנשים במקום, בהכרח יתפתחו יחסי תלות והקבוצה תוגדר כנחותה״.  

ממשרד העלייה והקליטה נמסר בתגובה: ״יוצאי אתיופיה נהנים באופן מיוחד וחריג מסיוע רחב בתחום הדיור. משפחות העולים מאתיופיה המתגוררות במרכזי הקליטה הן הקבוצה היחידה הזכאית למענקי דיור לרכישת דירה בשוק הפרטי. הסיוע לדיור נעשה על ידי מענק למשפחות יוצאות אתיופיה הזכאיות על פי מספר הנפשות ושנת העלייה לסכום הנע בין 300,000־700,000 שקל. העולים היחידים, ללא משפחה, המתגוררים במרכזי הקליטה, גם אלו המתגוררים שם מעל לשנתיים, זכאים באופן חריג ומיוחד לסיוע בשכר דירה חודשי על סך 1,500 שקל לחודש לתקופה של חמש שנים, ובסך הכל 90,000 שקל. בנוסף, הם זכאים להלוואה ייחודית וחריגה בגובה של 281,280 שקל לרכישת דירה בשוק הפרטי״.

מהסוכנות היהודית נמסר בתגובה: ״מדיניות הקליטה בישראל והזכאויות המוענקות לעולים נקבעות על ידי משרד הקליטה. מרכזי הקליטה מופעלים בשיתוף של משרד הקליטה והסוכנות היהודית והם מיועדים לקליטה ראשונית של העולים (בין חצי שנה לשנתיים) עד ליציאתם לדיור קבע. במהלך שהותם במרכז הקליטה משלמים העולים שכר דירה מינימלי ומסים כנהוג ברשות המקומית ומשתלבים במסגרות חינוך שבאחריות משרד החינוך, הרשות המקומית והתמ״ת.

״העולים זוכים לליווי מסור של צוות מרכז הקליטה מרגע נחיתתם בארץ ועד ליציאתם לדיור קבע ולמעטפת קליטה המותאמת לצורכיהם האישיים ובהתאם לזמן שהותם בארץ, והכוללת, בין היתר, שירותי רווחה, לימודי עברית, סדנאות להכשרה מקצועית, תוכניות העשרה, פעילויות חברה ותרבות, סיורים ברחבי הארץ ועוד. אנו גם מסייעים לעולים במיצוי זכויותיהם ובמאבקים מול גורמים שונים המנצלים לרעה את מעמדם״.

״אנו מאמינים בהידברות, ולכן כל טענה שעולה על ידי אחד העולים נבדקת באופן קפדני במטרה לתת מענה מהיר ומקצועי. צוות מרכז הקליטה בקריית גת ערוך להעניק פתרונות לעולים מסביב לשעון, ומדי חודשיים נערכת אסיפת עולים בראשות מנהל המרכז. הצענו לאחרונה לעולים להיפגש עם נציג בכיר של הנהלת הסוכנות כדי לטפל בסוגיות המועלות על ידיהם, אך הם בחרו לפעול אחרת. הצעתנו בעינה עומדת״.