אסיר 1334111: האניגמה מאחורי סיפורו של האנס ארז אפרתי

הציבור הישראלי מכיר אותו בעיקר כמי שלפני כחמש שנים תקף באכזריות צעירה תל אביבית, שעשתה את דרכה למכוניתה בחניון רידינג. אפרתי השתוי חזר ממסיבת הרווקים שלו, כאשר הבחין בצעירה וניסה לבצע בה מעשה סדום תוך הפעלת אלימות קשה. מאז העביר המאבטח לשעבר את זמנו מאחורי סורג ובריח, כאשר בחוץ המתינה לו ארוסתו ובנם המשותף שנולד לפני 11 חודשים. 

כעת טוען אפרתי כי השתנה. לפני שבוע הוא התייצב בפני ועדת השחרורים עם באת כוחו, עו"ד רותם טובול, וביקש לנכות שליש מתקופת מאסרו. בדיון הפנה אפרתי את מבטו לעבר הקורבן, ד'. "אני מתבייש במה שעשיתי, שפגעתי בך", אמר בקול רועד. "אין לי איך לתקן את מה שעשיתי ואין לי איך להיטיב עימך. הייתי שיכור וכל מה שהיה בי התפרץ החוצה בצורה הכי מכוערת ועלובה. אני לא יכול לשנות את העבר, אני רק יכול לקחת אחריות אמיתית".

ד' לא סולחת. טראומת אותו יום בוערת בגופה כמו אש שחורה. מבחינתה שחרורו של אפרתי יפגע בהליך השיקום האישי שלה, והיא אינה משוכנעת כי החרטה שהביע כנה. בדמעות ביקשה מהוועדה להשאירו במאסר עד לסיום שמונה השנים שנגזרו עליו, אולם השופטים החליטו לשחררו לביתו. 

מי הוא ארז אפרתי האמיתי וכיצד יראו חייו לאחר השחרור? עד עכשיו לא ברור גם לקרוביו מה הביא אותו  לבצע עבירה כל כך בזויה. האם הייתה זו התפרצות חד פעמית כתוצאה מהאלכוהול הרב ששתה באותו ערב ומהגירויים המיניים הרבים בעת הביקור במועדוני החשפנות? ואולי זו אישיותו האגרסיבית והרקע המשפחתי המורכב שהוסתרו היטב במהלך השנים תחת מעטה של כישרון לאמנויות לחימה ותפקידים ביטחוניים? ייתכן כי התשובה נעוצה בכל הגורמים האלה יחד, ואפרתי הוא בעצם גרסה ישראלית מודרנית של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד.  

למרות אי הוודאות, נראה כי בקרב הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר (שב"ס) אין כל מחלוקת לגבי אסיר מספר 1334111. מבחינתם, אפרתי עבר את כל הטיפולים הנדרשים, הפנים את חומרת העבירה שביצע וראוי לשיקום מחוץ לחומות הכלא. הוא השתתף בסדנה לשליטה בכעסים, בטיפול קבוצתי לעברייני מין, בשיעורים על אלימות במשפחה, בקבוצות למודעות אישית, ואפילו משמש כיום כעוזר הוראה לאסירים מתקשים.  

כאשר ישתחרר, יצטרף אפרתי לארוסתו, ורד אלי, ולבנו הפעוט בביתם שבמושב מאור, הסמוך לחדרה. סדר יומו יהיה מוקפד ותחת פיקוח גלוי וסמוי של יועצת שיקום ושל יחידת "צור" השייכת לשב"ס, שנועדה לעקוב אחר עברייני מין. בניגוד לאסירים הנשלחים להוסטל, נבנתה לאפרתי תוכנית אישית, במסגרתה הוא יתגורר בביתו כאסיר ברישיון.

בכל בוקר ב-8:00 הוא יצא לעבודה כלולן במושב הדתי הנושא את השם האירוני משהו, כפר פינס, ובשעה 15:00 יחזור לביתו. בימי שלישי בערב הוא ישתתף בטיפול קבוצתי המיועד לעברייני מין, ובנוסף יגיע לשיחות קבועות עם עובדת סוציאלית במסגרת הרשות לשיקום האסיר. אחת לשבוע יקח אפרתי חלק בסדנה לטיפול זוגי, ופעם בשבועיים הוא יתייצב בתחנת המשטרה המקומית כדי לחתום נוכחות.

הזמנה לחתונתו של ארז אפרתי.

למרות שבשנתיים האחרונות הוא יצא לחופשות בביתו מבלי שהוטלו עליו מגבלות, כאסיר משוחרר הוא ישהה במעצר ביתי קבוע, שיתחיל ב-22:00 בערב ויימשך עד 6:00 בבוקר למחרת. תקופת הפיקוח תימשך לפחות עד לסוף נובמבר 2017, כאשר מדי פעם ייבחנו מחדש המגבלות שהוטלו עליו. רק בסיום התקופה ניתן יהיה להיווכח האם אפרתי הוא אותו אדם ששירת את מדינתו בנאמנות ואף הקים בעבר מרכז לחלוקת מזון לנזקקים, או שמא יצופו שוב יצריו החייתיים שהובילו אותו לכלא. 

ארז אפרתי וורד אלי היו אמורים להתחתן ב-2 בדצמבר 2009. למקום האירוע נבחר "בית הלורדים" שבמושב תל מונד וההזמנות הציוריות נשלחו לכ-200 אורחים. ורד חגגה את מסיבת הרווקות שלה במסעדה, ואילו אפרתי יצא עם חבריו ובני משפחתו למועדון "אוקספורד" בהרצליה. הערב החל ביום שישי ה-27 בנובמבר בשעה 22:00. החבורה העליזה נכנסה לחדר פנימי והאלכוהול זרם כמים.

כעבור זמן קצר הגיעו חשפניות שהוזמנו על ידי החברים, ואחת מהן, התיישבה על אפרתי עם חזה חשוף, הסירה את מעילו ופרמה את כפתורי חולצתו. בתחילה לא היה לו נוח עם המעמד, אולם בהמשך צחק ונהנה. הערב הסתיים לקראת חצות, והחבורה המבוסמת החליט להמשיך ל"פוסיקט", מועדון חשפנות ששכן באותם ימים בנמל תל אביב. בדרכו שלח אפרתי מסרון לורד וכתב לה בפשטות "אני אוהב אותך". 

ב"פוסיקט" שוב צרך אפרתי כמויות של אלכוהול, והוא אף הוזמן לבמה וזכה למופע ארוטי אישי. לפנות בוקר המשיכו החברים למסעדה, אז הודיע אפרתי לארוסתו כי הוא בדרכו הביתה. אלא שמכאן הכל נראה אחרת. בסביבות השעה 04:45, חיפש אפרתי מונית כאשר מרחוק הבחין בד', שעשתה את דרכה מרחוב דיזנגוף. הצעירה בת ה-22 ראתה את אפרתי עוקב אחריה והחישה את צעדיה לכיוון מכוניתה.

בטרם הספיקה להניע את הרכב, נפתחה הדלת. ד' הייתה בטוחה כי מדובר בשוד והציעה לאפרתי את רכושה. אלא שהוא לא אמר מילה ורק משך אותה בבגדיה לכיוון גדת נחל הירקון. הצעירה המבוהלת בכתה, צעקה, התחננה, אולם אפרתי היה ממוקד מטרה. הוא חסם את פיה, השכיב אותה על בטנה, הוריד מעליה בכוח את הגרביונים והתחתונים, וניסה לבצע בה מעשה סדום ללא הצלחה.

כשהמשיכה לצעוק, הלם בה אפרתי באגרופיו עד שהכרתה התערפלה. למרבה המזל למקום נקלעו מספר עוברי אורח, וד' אזרה כוחות והתחננה לעזרה. במקום התפתח מאבק ואפרתי העירום למחצה קפץ אל הנחל ושחה לגדה השנייה. לאחר דקות ארוכות הוא נמצא על ידי השוטרים כשהוא מתחבא בין השיחים שמתחת לגשר הולכי הרגל.  

אפרתי הובא לתחנת המשטרה כשהוא שיכור כלוט, ובארבע השעות הראשונות לא ניתן היה לחקור אותו. הוא ישן בתא המעצר, מבלי שנערכה לו בדיקה לגילוי כמות האלכוהול בדמו, ולאחר שהתאושש הכחיש את המעשים. שלוש גרסאות סיפק אפרתי במהלך חקירותיו ועד להקראת כתב האישום נגדו.

בתחילה טען כי נפל לירקון לאחר שהטיל את מימיו, אחר כך התעקש כי יש לו חור שחור בזיכרון. בגרסה השלישית העלה את הסברה כי האלכוהול ששתה באותו ערב היה מזויף. רק במאי 2010 הגיע לעסקת טיעון עם הפרקליטות והודה בניסיון לבצע מעשה סדום ובתקיפה חמורה של ד'. לקראת גזר דינו הגיעו לבית המשפט המחוזי בתל אביב ד' שהעידה בבכי על הטראומה, חוסר השינה והפחד להסתובב לבד ברחובות. ארוסתו ורד, לעומת זאת, דיברה על בן זוג מתחשב וביישן, והצהירה כי תחכה לו עד שישתחרר.

ב-29 ביולי הרשיעו אותו השופטים ושלחו אותו לשמונה שנות מאסר בפועל. בנוסף הטילו עליו קנס בגובה 20 אלף שקל ופיצוי לד' בסך 150 אלף שקל. "העדים שהעידו בבית המשפט התקשו לגשר על הפער שבין אישיותו ואופיו הטוב של הנאשם לבין מעשיו", התייחסו השופטים לאניגמה המלווה את אפרתי. "מטיעונים שהובאו בפנינו, אנחנו יכולים להניח שצריכת משקאות אלכוהוליים בשילוב חשיפה לגירוי מיני גרמו לנאשם להתנהג בצורה ברוטלית, אלימה וחסרת מעצורים, תוך התעלמות מסבלו של הקורבן".   

כיום מנהל אפרתי הליך משפטי נוסף לאחר שד' הגישה נגדו תביעה אזרחית והוא הסכים לפצות אותה ב-1.5 מיליון שקל. הוא אישר לה להוציא את כספי הפנסיה וקרן ההשתלמות שלו, וכן מסר את מפתחות מכונית הסוזוקי שבבעלותו. הרכב נמצא עדיין מחוץ לביתו במושב וכרגע מעלה אבק.   

את התקיפה המחרידה מייחס אפרתי (35) לטראומת ילדות שלא טופלה. הוא גדל בעפולה כבן הבכור של פנינה ושלמה. אלא שהאב אותו העריץ, ואשר התפרנס ממכירת מכוניות, עסק מהצד גם בסחר בסמים. לחברים הקרובים סיפר אפרתי על בית אפוף מסתורין, על כסף רב שמתגלגל מיד ליד ועל אב שלעיתים נעלם בלילות. כשהיה כבן 10 חשפה המשטרה את מעורבותו של האב בפלילים, והוא הבטיח לגלות להם היכן הטמין חצי קילו הרואין. כשהוא עם אזיקים על ידיו ורגליו, הוביל אפרתי האבא את הבלשים לדירתו, ובמהלך החיפוש ניצל דקה של חוסר תשומת וקפץ מהקומה החמישית אל מותו. 

מאותו רגע השתנו חייו של אפרתי. הוא התדרדר בלימודים, הפך לילד מסוגר, ואת הנחמה מצא בשיעורי קראטה. התברר כי לאפרתי יש כישרון מולד, והוא אף השתתף עם נבחרת ישראל בתחרויות בארץ ובחו"ל. את לימודיו התיכוניים עשה במגמת החשמל של אורט עפולה, ובמקביל עבד במטע זיתים, עד שבגיל 16 הצליח לרכוש לעצמו אופנוע. בתקופה זו הכירה אמו בן זוג חדש ולשניים נולדה בת שהצטרפה לאפרתי ולאחיו הצעיר, אורן.   

כשהגיע מועד הגיוס ניסה אפרתי את מזלו בסיירת מטכ"ל, אולם נכשל בשלב המיונים. הוא התקבל לדובדבן ושימש כלוחם וכצלף באחת התקופות האינטנסיביות של היחידה. באוגוסט 2000 השתתף אפרתי במבצע הכושל בכפר אסירה א-שמלייה, שנועד לתפוס את מפקד חמאס ביהודה ושומרון, מחמוד אבו הנוד. במהלך הפעולה נהרגו שלושה חיילים מירי דו צדדי, ואפרתי היה בין הלוחמים שהשתתפו במרדף אחר המחבל. אבו הנוד הצליח להימלט וחוסל שנה אחר כך. זמן קצר לאחר מכן ייצג אפרתי את היחידה באליפות צה"ל בקראטה וזכה במקום הראשון.  

לאחר שחרורו הוא עבד בתחנת דלק ובכסף שחסך טס לבדו לתאילנד. כשחזר כעבור שלושה חודשים, יזם אפרתי פרויקט לחלוקת אוכל לנזקקים בעפולה, בו השקיע את מיטב כספו ואליו גייס את חבריו ובני משפחתו. במקביל השלים את בחינות הבגרות במכללת עמק יזרעאל ועבד בחברת שמירה כמאבטח.

הוא עבד לזמן קצר גם בנתב"ג, ומשם התגייס ליחידה לאבטחת אישים של השב"כ. בארבע השנים הבאות נצמד אפרתי לבכירי השלטון ואבטח גם את ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, את הנשיא לשעבר משה קצב, את אהוד ברק כשר ביטחון ואת שמעון פרס כשר החוץ. בכל תמונותיו של אולמרט ממלחמת לבנון השנייה נראה אפרתי לצידו עם המבט הקשוח, משקפי השמש הכהים והמקטורן השחור.   

בשנת 2008 הוא פרש מהשב"כ ועבר ליחידה הצבאית המאבטחת את אלופי המטה הכללי והרמטכ"ל. אפרתי גויס שוב לצה"ל ויצא לקורס קצינים, אותו סיים כחניך למופת בדרגת סרן. הוא הצטרף לצוות שאבטח את הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, ובמהלך אותה שנה הציע נישואים לורד. 

בני הזוג הכירו כעשר שנים קודם לכן בתחנה המרכזית בעפולה. במהלך שירותם הצבאי הם יצאו מספר חודשים לאחריהם נפרדו. למרות שיצאו עם בני זוג אחרים, שמרה ורד (33) על קשר עם פנינה, אמו של אפרתי, ומדי פעם הגיעה לבקר אותה בחנות ההלבשה הידועה שבבעלותה, הממוקמת בשדרות ארלוזורוב בעפולה. מערכת היחסים בין ורד לאפרתי חודשה שוב ב-2008 וכעבור חודש עברו להתגורר יחד במושב בצרה, לא רחוק מביתו של אסף גולדרינג, שרצח את בתו, נועה ז"ל והתאבד במאסר. מספר חודשים אחר כך הגיעה הצעת הנישואין. אפרתי, שעבורו היה זה הקשר הרציני הראשון, לקח את ורד לטיול על המצדה, ושם, עם הזריחה, שלף את הטבעת. 

למרות שנעצר ארבעה ימים לפני חתונתו, תמכה בו ורד לאורך כל הדרך, בניגוד לעצתן של חברותיה. היא חזרה להתגורר במאור, לא רחוק מבית הוריה, ומצאה עבודה כגננת. אחת לשבועיים ביקרה את בן זוגה בכלא וביחד איתו ניסתה להבין את הסיבות לתקיפתה של ד'.

למרות קשיי הפרנסה, נאבקת ורד למען אפרתי בכל כוחה. לוועדת השחרורים היא שלחה מכתב מרגש ובו סיפרה על חמש השנים הקשות שעברה, ועל ההכרה כי בן זוגה עלול לאבד שליטה כשהוא נמצא תחת השפעת אלכוהול. "אין לי ספקות לגבי ארז כאבא, כבעל וכאזרח למופת", כתבה בהתרגשות. "הוא טעה והוא שילם. אני מקווה שתוכלו לתת לו את ההזדמנות לשקם עצמו איתנו. הוא לא לבד. בננו כבר אומר את המילה 'אבא' ואני רוצה שיאמר זאת לאבא שלו". 

באפריל 2010, ימים ספורים לפני הדיון בהקראת כתב האישום נגדו, נח אפרתי בתאו שבבית המעצר באבו כביר והתעורר למשמע קולות מוזרים שבקעו מהמקלחת. בתחילה חשב כי אחד האסירים מקיא, אולם כשהחרחורים לא פסקו, הוא פתח את הדלת והבחין כי מברז המקלחת משתלשל שותפו לתא כשהוא תלוי על סדין. אפרתי אחז ברגלי העציר, צעק לסוהרים לעזרה וקרע את הסדין.  

מיד לאחר מתן גזר הדין הוא הועבר לכלא גלבוע. בשיחותיו עם העובדות הסוציאליות עלתה התחושה כי אפרתי מתנער מאחריות אישית ומטיל את האשם בתקיפה על האלכוהול שצרך. הוא הצטרף לסדנה לשליטה בכעסים, וכשסיים ביקש לעבור לכלא חרמון, שבו המחלקה הטובה ביותר בשב"ס לטיפול בעברייני מין. במחלקה, המכונה "מפנה", מתקיים סדר יום אינטנסיבי והאסירים מחויבים לטיפול שנקבע עבורם. מאז 2012 לקח אפרתי חלק בכל סדנה אפשרית עד שסיים סל טיפולים שלם ונרחב. הוא השתתף בקבוצות של אלימות במשפחה, זוגיות, מודעות אישית ועבריינות מין.

הוא עבר אין ספור אבחונים, מהם עלה כי הוא מפנים את אשמתו. כאשר ורד ילדה, ההכרה על הנזק שגרם לד' התחדדה אצל אפרתי. בשיחותיו עם העובדות הסוציאליות חפר בשורשי העבירה שביצע. בפני האסירים בקבוצות חשף אפרתי את התחושה כי תמיד ציפו ממנו להיות מושלם ועל הרצון שיעריצו אותו. "הכנסתי את ד' בעל כורחה לקבוצה של נפגעות תקיפה מינית", נהג לומר. "אני אדם עלוב ורקוב מבפנים. קשה לי להשלים עם העובדה שפעלתי באופן כל כך מבזה, משפיל ואלים". 

למרות המעשה החמור, נחשב אפרתי לאסיר מקובל על שאר הכלואים, שכינו אותו "מועלם". בכל בוקר, לאחר הספירה והמסדר, הוא יוצא לעבודתו כעוזר הוראה במרכז החינוך של הכלא, שם הוא מסייע לאסירים מתקשים בחשבון, בקריאה ובכתיבה. אחרי ארוחת הצהרים נח אפרתי בתאו או הולך לחדר כושר, ואחר כך מצטרף לקבוצות הטיפוליות, המסתיימות בשעות אחר הצהרים המאוחרות. 

מחרמון הוא יוצא מדי חודש לחופשות, הנמשכות בין יומיים לארבעה ימים. אפרתי מעדיף להישאר בבית הקטן והישן. מדי פעם מארחים בני הזוג רק את אחיו ואת אמו. לא כולם ששים לבקרו. האחות הקטנה עדיין מתקשה להשלים עם העבירה שביצע אחיה הנערץ, ומאז המעצר נעלמו כל חבריו מהשב"כ והצבא. 

מול ועדת השחרורים דיברה עו"ד טובול, על ההשלמה של אפרתי עם עולמו החדש והשונה, וסיפרה כיצד במהלך מבצע "צוק איתן" יצא לשפץ מקלטים של תושבי הצפון. היא הביעה אמפתיה לסבלה של ד' ודיברה על רצונו של אפרתי לשלם לה כמה שיותר פיצויים. כעת הם מחכים לדיון נוסף בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בו יובהרו לאפרתי המגבלות שיוטלו עליו כאסיר ברישיון, בהתאם לצו הפיקוח. מיד לאחר מכן, הוא יהיה אדם חופשי. 

"הוועדה בחנה את כל הפרמטרים הקבועים בחוק והחליטה כי ארז ראוי לשחרור", אומרת עו"ד טובול. "לקיחת האחריות שלו החלה בבית משפט עם תשלום הפיצוי והקנס, המשיכה בהליך הטיפולי וגם בדבריו למתלוננת בוועדת השחרורים. תכלית חוק שחרור מוקדם הינו לשקם את האסירים ולעודד אותם להתנהגות חיובית וטיפול, וארז בהחלט הוכיח כי הוא ראוי לכך".