השר לאזרחים ותיקים, אורי שרגא אורבך, הלך היום (שני) לעולמו לאחר מאבק במחלה מטולוגית (כלי דם) ממנה סבל, והוא בן 54. הוא הוגדר כנבצר זמנית מלכהן בכנסת, לאחר אישפוז ממושך בבית-החולים. אורבך הותיר אחריו אישה - מיכל - וארבעה ילדים.
הלווייתו תיערך בבית העלמין בעירו מודיעין בשעה 16:30. קודם לכן, בשעה 15:00, תתכנס הממשלה לישיבת אבל מיוחדת לזכרו של השר אורבך.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד לאורבך: ״אני דואב את הליכתו של אורי אורבך, שר בממשלת ישראל, סופר, עיתונאי, איש רוח, פטריוט יהודי. אורי כבש בקסמו את כל שומעיו בידענותו ובחוכמתו העמוקה שנבעה ממעמקי נפשו. הייתה לו רגישות עצומה לאדם באשר הוא, רגישות אותה הביא כשר לענייני גמלאים ולכל דבר שעסק בו. אף שהייתה בו שנינות יוצאת דופן, לא היה בו שום רוע. לא פגשתי מישהו שהכיר אותו ולא אהב אותו. אמש, לצד בני משפחתו, נפרדתי ממנו בבית החולים בתחושת יגון ואובדן עמוקים. אורי יחסר מאד למשפחתו היקרה, לחבריו בממשלת ישראל ולמדינת ישראל״.
בנט: "איש של אהבת הארץ ואהבת האדם עד בלי די"
חברו הטוב של אורבך, שר הכלכלה נפתלי בנט, ספד לאיש ששכנע אותו לרוץ לראשות מפלגת "הבית היהודי: "״אחי הבכור הלך ממני. אורי, אדם של צחוק ושל רצינות, של חוכמה ושל יושרה, של אומץ ושל חזון. אורי ידע לחצוב דרך אידיאולוגית בעיקשות ובחן, בחריצות ותוך קריצה, מתוך מודעות עצמית בלתי נגמרת וקסם אישי שלא פג לעולם".
בנט הוסיף: "אורי ידע לשמח ילדים בספריו, להצחיק את הוריהם בחוכמותיו, ולהביא להוריהם הקשישים זקנה של כבוד. הוא גידל דורות של צעירים בתקשורת והראה להם שהחלום שלהם אפשרי, דורות של דתיים וחילונים למדו ממנו שהחיבור ביניהם אפשרי".
עוד ספד בנט: "הוא היה איש של אהבת הארץ ואהבת האדם עד בלי די. הוא אהב את עם ישראל, ועם ישראל אהב אותו כל כך בחזרה. לא היה בעולם הפוליטי הציני והקר אדם כה אהוב כמו אורי. הוא יחסר לי עד מאד. אני מוסר את תנחומיי לאשתו מיכל ולארבעת הילדים. אנו נמשיך בדרכו של אורי, והיא תהיה הרבה יותר קשה ועצובה בלעדיו".
בעת אישפוזו בבית החולים שערי צדק, בחודש ינואר השנה, דוברו אמר כי חלה הידרדרות לא צפויה במצבו. בתום הפריימריז בבית היהודי, פרסם אורבך הודעה בעמוד הפייסבוק שלו בה כתב: "תודה על תפילותיכם ודאגתכם. הימנעו נא מביקורים ומהפצת שמועות. אני מתפנה בתקופה הקרובה לטפל בענייני הבריאות שלי באופן אינטנסיבי יותר, כדי שאוכל בקרוב לשוב בבריאות שלמה בעזרת השם לעבודתי בכנסת ובממשלה".
אורבך כתב עוד כי "מוטב לעשות הפוגה. זו הכרחית דווקא בתקופה שבה הכנסת והממשלה פועלות בעצימות נמוכה. אני מקווה לשוב בהקדם בכוחות מחודשים לעשייה הציבורית, ומאחל לרשימתנו המצוינת הצלחה בבחירות הכלליות. בעזרת ה' נעשה ונצליח".
אורבך נולד ב-28 במרץ, 1960 בעיר פתח-תקווה. לפני שהפך לחבר כנסת מטעם הבית היהודי, היה סופר ועיתונאי. בתחילת דרכו כאיש תקשורת, היה אורבך ממקימי עיתון הילדים הדתי, "אותיות", וערך את ביטאון בני עקיבא - "זרעים". בהמשך ערך את המדור הסאטירי "פסיק" ואת המדור "הלחי השנייה" בעיתון "נקודה". היה ממקימי רדיו "קול חי" ושידר בו. פרשה הזכורה מתקופת שידוריו, היא עזיבתו של אורבך את התחנה יחד עם מנחם מיכלסון, לאחר שמנהל התחנה מנע שידור שיר ובו קול של אישה. בצה"ל שירת כלוחם בחיל-השריון, בחטיבה 188, והשתתף במלחמת לבנון הראשונה.
עד שהצטרף לפוליטיקה, היה אורבך חלק מפאנל המנחים של תוכנית הרדיו "המילה האחרונה" בגלי צה"ל, יחד עם גידי גוב, עימו זכה בפרס "מפקד גלי צה"ל" על הגשת התוכנית ועם עירית לינור, אברי גלעד וג'קי לוי. כאיש תקשורת, הוא הציג קו התומך במתנחלים, וביקר את החברה החילונית על כך שהיא, לטענתו, מתנכרת לשורשיה היהודיים.
במהלך כהונתו בכנסת יזם מספר חוקים ,ביניהם: חוק המאפשר לרוב דיירי בניין משותף בו ישנה מעלית אחת להפעיל מעלית שבת בשעות מסוימות, חוק הפוטר את האקדמיה ללשון העברית מתשלומי ארנונה וחוק הקובע הגבלת גיל לאימון במטווח (יחד עם דני דנון). אורבך יזם את פרויקט "תרגישו בבית", המנסה לפתוח את בתי הכנסת בפני כלל האוכלוסייה, מתוך רצון לקדם הבנה בין דתיים לחילונים.