"רכבת למערב הפרוע": האם המרכז יגיע סוף סוף לנתיבות?

״למה אתם רוצים שכולם יחיו בחנק הזה שנקרא מרכז הארץ?״, נאנח עמר. ״אנשים צריכים לגור ולעבוד בנגב. בגלל שכולם רוצים לחיות בתל אביב רבתי הפקרנו את הדרום לבדואים ואת הגליל השארנו לערבים. אין מה לעשות. עיר, כמו בן אדם, ממשיכה לגדול ואתה צריך לתת לה להתפתח״.
 

תחנת רכבת כמו בז׳ורנלים פתחו השבוע בנתיבות. הכל משורטט בקפי־ דה, נראה כמו מודל בהדמיה, חדש מהניילון. יש אפילו שביל אופניים שמוביל מהעיר הישר לרציפים החדשים.

עמר, פנסיונר של העירייה, עלה ארצה בגיל 10 ממרוקו. משפחתו הייתה מהראשונות שהגיעו ב־1956 למקום שנקרא בזמנו עזתה. ״היו אולי שמונה פחונים״, סיפר. ״פה, איפה שהתחנה, היו כפרים ערביים נטושים והיינו משחקים בבתים הריקים. לא נתנו לנו כלום.

אזרחים סוג ד'. זרקו אותנו ואמרו 'לכו ללמוד מקצוע'. ככה אני וככה הבן שלי שלמד פחחות. אתה ספרדי, אתה מרוויח פחות. אתה גר בנתיבות, אתה בכלל לא מרוויח. אז מה יש לי לחפש היום במרכז?״.

עכשיו הכל הרבה יותר נגיש.

״מתחו פסי רכבת מתל אביב לפה כמו במערב הפרוע, כשמתחו פסים בכדי לעבור את טקסס. אבל מה, תחנה יפה, זה חייבים לומר״.

חלמת פעם שיקימו בנתיבות תחנת רכבת כזו?

״פעם חלמו שתהיה מדינת ישראל?״.

לא רחוק מאיתנו עמדה שיירה של מוניות וחיכתה לקליינטים. תנועת הנוסעים עדיין דלילה. המקומיים אמרו שצריך לתת זמן להיכרות, שמדובר כעת בשלב הגישושים.
 

נוסעת צעירה ניגשה למונית של פרוספר בלמס ושאלה כמה יעלה להגיע למרכז העיר. ״20 שקל״, הוא ענה. ״המחיר עלה?״, היא שאלה בפליאה ובלמס הסביר שזו הרכבת, ושנתיבות כבר לא קרובה כמו פעם. איציק ביטון, מוותיקי השבט, הציע שתלך ברגל ותחסוך.

ניצנים של שינוי

נתיבות התפתחה. כבר שנים ארוכות שהיא לא אותם הפחונים שמכבים בזיכרונות של עמר. יש אלפי דירות בבנייה, יש מרכזי קניות יוקרתיים בדיוק כמו במרכז הארץ. כל המותגים כאן, גם בתי קפה בשפע. יש לילות שקשה לזוז בצנטרום של העיר מרוב בליינים.
 

״אין מה להשוות בין נתיבות של היום לנתיבות של לפני 15 שנה״, הסביר יגאל סרסר, מחבורת הנהגים. ״היום יש לך מסעדות ברמה, פעם היה רק פלאפל. התושבים של המושבים והקיבוצים בסביבה באים לקנות כאן. ויש תנופת בנייה. אתה יודע למה מצליח כאן יותר משדרות, השכנה? כל הצדיקים פה וזה מביא ברכה״.

"פעם חלמו שתהיה מדינת ישראל?" הרכבת בנתיבות. צילום: אריאל בשור 
 

אבל כשמורידים את האיפור של מרכזי הקניות ותחנת הרכבת המהודרת, אפשר להרגיש את עומס החיים, זה שעדיין מעיק על הפריפריה.

״תראה איזה אוויר, איזה יופי״, אמר שמעון אלקובי, שהציג את עצמו כנהג המונית הראשון בנתיבות. ״איך אמר הסטיקר של ראש העיר, יחיאל זוהר: 'העיר מדברת בעד עצמה'. אז חיים טוב, אוכלים טוב ואת זה בטח רואים עלי. אבל כסף אין״.
 

החבר'ה הסבירו שאין כמעט מפעלים בסביבה, ושאומנם ״טרה״ העבירה לפני כשנתיים את המפעל שלה לאזור, אבל לטעמם זה פשוט לא מספיק ושחשוב שיהיו עוד מקומות עבודה עם אופק תעסוקתי, ולא עסקים קטנים שמהם בקושי חיים.
 

״יש פה הרבה רשתות של חנויות גדולות, אבל הן מנצלות את העובדה שרבים מתושבי הדרום מחפשים את עצמם ומשלמות גרושים״, הבהיר בלמס. ״אין מבחר וזו הבעיה של עיר קטנה״. עמר, שהאזין לשיחה, התערב ״אם היה לי את הכוח, אז הייתי מוצא את מי שהמציא את שכר המינימום ונותן לו לנסות להתקיים מזה. אולי הכל היה נראה אחרת״.
 

מהר מאוד גלשה השיחה לפוליטיקה. נתיבות הייתה מאוד ברורה בבחירות הקודמות: 44% מקולות הבוחרים, 5,809 פתקים, הלכו לש״ס. הליכוד- ביתנו השתרך במקום השני עם 27%, ואילו מפלגת העבודה זכתה רק לאחוז אחד, 187 איש, פחות מעוצמה לישראל של מיכאל בן ארי.

והנה דווקא בחבורה המצומצמת של הנהגים ליד תחנת הרכבת, התגלו ממצאים נדירים שאולי מעידים על ניצנים של שינוי. ״כולם פה ליכוד ואילו אני מצביע בשביל מי שחוקק חוקים לטובת הכלל, כמו שלי יחימוביץ' ובוז׳י הרצוג״, מפתיע אלקובי. ״הם אנשים שאכפת להם. בנימין נתניהו טוב לביטחון, אבל אם אין ביטחון כלכלי לא יהיה ביטחון בכלל״.
 

בלמס עדיין לא החליט למי יעניק את קולו בבחירות הקרובות. ״אני בהתלבטות קשה״, הוא מודה. ״השמאל טוב לכלכלה ואני די נוטה לכיוונו. כנראה שרק ביום האחרון אחליט״. איציק ביטון, ליכודניק שאף פעם לא חשב אחרת, נאנח. ״הוא עוד יצביע מרצ״.
 

בלמס לא התנצל: ״אתה יודע מה הבעיה שלכם? אתם רגילים מההיסטוריה להישאר עם הליכוד, וגם אם ידרוך עליכם אתם תצביעו בשבילו״. בתגובה קולו הצרוד של ביטון מצטרד עוד יותר: ״הגבר והאישה יהיו ראש הממשלה, זה השמאל שלך? אני כל החיים מצביע ליכוד ואין משהו אחר מבחינתי. אין אלטרנטיבה״.
 

מעניין איך יתחלקו הקולות הפעם בנתיבות, בייחוד אחרי שמסתמן שאחד הרבנים הבולטים בעיר, הרב יורם אברג'ל, יתמוך במפלגת ״יחד״ של אלי ישי. סרסר אמנם מכבד את כבוד הרב, אבל הולך עם נתניהו. ״מה אתם מדברים על שמאל כלכלי?״, התעצבן על חבריו. ״הוא לא יביא לנו ארגז עם שטרות. המצב הביטחוני הוא הדבר הכי חשוב ורק אחרי זה הכסף. אם השמאל יעלה לשלטון לא נחטוף קסאמים? מי יודע, אולי נחטוף פצצת אטום. אני לא אתן להם צ׳אנס, החיים של הילדים שלי חשובים יותר״.

אלקובי הציץ בשעון שעל קיר התחנה והתברר שרק רבע לאחת עשרה. הזמן לא זז כשאין עבודה. מנהל התחנה מני ביטון אמר שכשהתושבים יתרגלו לכלי התחבורה החדש, לאט לאט המקום הזה יהיה ספק פרנסה. 

עיר בתנופת בנייה ומוקד לחיי לילה בדרום, נתיבות. צילום: אריאל בשור 
 

כבר עשר שנים שביטון עובד ברכבת ישראל. לפני התפקיד הנוכחי הוא ניהל את התחנה שנפתחה בשדרות ב-2013. שם הפתיחה לוותה בהתרגשות גדולה ומכל הסביבה הגיעו לראות את הפלא. עכשיו בנתיבות התרגשות קיימת, אבל היא קלה בלבד.
 

"בסופו של דבר הרכבת לא רק מקצרת את הזמנים, היא פותחת דרך חשיבה אחרת", משוכנע המנהל. "כולם בטוחים שהיא מקרבת את הפריפריה למרכז ואני אומר שהיא מקרבת את המרכז לפריפריה. יהיו פה מפעלים חדשים, אנשים ישקיעו כסף ויכול להיות שמהמרכז יבואו לעבוד בנתיבות. אני מאמין שהרכבת תשנה את חיי התרבות. אנשים ייסעו למשחקי כדורגל בחיפה ויכירו את קניון עזריאלי בתל אביב. היא תעשה שינוי אדיר, רק תנו לה זמן".
 

כבר בשעה 5:12 בבוקר תצא הרכבת הראשונה לאזור המרכז. בדרך היא תעבור בתחנות בשדרות ואשקלון. לפני תל אביב היא עוד תוריד ותאסוף נוסעים בתחנה בבת ים. אפשר יהיה לנסוע ולעבוד במרכזי העסקים של העיר הגדולה, ואחרי ארוחת ערב וסרט להספיק לרכבת האחרונה שתכנס לתחנת נתיבות בשעה 1:16 בלילה. מי היה מאמין שעל העיירה הדרומית והמנומנמת, ידביקו את המשפט 'עיר ללא הפסקה'.
 

השעה 11:12 הלכה והתקרבה. הרכבת למרכז כבר עמדה בתחנה עם מנוע מגרגר. מחיר כרטיס לתל אביב יעמוד על 27 שקלים, אבל בשלושת החודשים הראשונים הנסיעה לתושבי האזור תהיה בחינם, למען ההיכרות עם יתרונותיו של כלי התחבורה.
 

יחד עם עמר עלו לרכבת קיבוצניקית אחת, כמה חיילים, זוג שביקש לראות את התחנה החדשה ובסוף בספונטניות קנה כרטיס לאשקלון הסמוכה. היה שם גם אבי, בחור דתי, שהיה עסוק בבדיקת לוח הזמנים של הרכבת בחזרה לנתיבות. "כולם מדברים על הנוחות שבנסיעה ברכבת", הוא אמר. "אבל זו עיר לא קלה. יש כאן הרבה משפחות ברוכות ילדים, ויש קשיי פרנסה. הדרך למרכז יותר ארוכה ממה שחושבים".