חדרי המיון בישראל שוב על סף קריסה. עומסים כבדים מאוד נרשמו אמש (ראשון) בבתי החולים בארץ. במיון החדש של בית החולים בילינסון בפתח-תקוה השתרך תור ארוך של חולים, חלקם קשישים ובעלי מוגבלויות, אשר נאלצו להמתין שעות ארוכות, לעיתים אפילו ללא כיסא לשבת עליו.
"אני פה מהשעה 08:00 בבוקר", אמרה בשעות אתמול בערב אחת החולות בשיחה עם "מעריב אונליין". "הגעתי לפה לאחר שסבלתי מקוצר נשימה ורופא המשפחה אמר לי להגיע מהר ככל הניתן לבית החולים. מאז שהגעתי לפה אני כבר כמעט 10 שעות מחכה שרופא יבדוק אותי ויגיד לי מה מצבי. זה פשוט אבסורד שכשאתה צריך את הרפואה הציבורית היא לא שם בשבילך. אני מתחרטת שהגעתי לבית החולים".
אל מול המוני החולים הממתינים עמד צוות מצומצם של אחיות ומזכירות, שפרט לעבודה השוטפת בעומס הכבד, נאלצו גם לעמוד בפני חמת זעמם של אלו ששהו במשך שעות במיון. "אני יכולה להבין את הכעס של האנשים", אמרה אחת האחיות. "אבל הם צריכים להבין שאנחנו עושים את המקסימום. אני פה כבר לא מעט שעות ועדיין לא יצאתי להפסקה. זה עצוב אבל זה המצב".
בשלב מסויים, הודיעו בבית החולים כי חדרי האשפוז מלאים לחלוטין, ובכך נוצר מצב שגם אדם שהצליח להגיע לבדיקת רופא ונאמר לו שעליו להתאשפז לצורך קבלת טיפול, נאלץ לחזור לחדר המיון ולהמתין על כיסא, עד שיתפנה מקום באחד מחדרי האשפוז.
לאחר שעות של המתנה, חלק מהחולים החליטו שנמאס להם, ו"טופס העזיבה", זה שבו אתה מצהיר כי אתה עוזב את בית החולים על אחריותך, נהפך למצרך פופולארי. "אני מעדיף לשלם כסף לרופא פרטי ולקבל טיפול ראוי, שמכבד אותי", אמר אדם מבוגר שהתלונן על כאבים. אותו אדם, אשר עזב לטובת מרפאה פרטית, אמר מאוחר יותר: "הגעתי למרפאה הסמוכה לביתי, שילמתי 120 שקלים ותוך רבע שעה הייתי כבר בדרכי הביתה, לאחר שקיבלתי טיפול מעולה ויחס אדיב".
עוד אמר אותו אדם מבוגר: "בתקופה האחרונה קראתי הרבה בתקשורת על המצב בבתי החולים, לא האמנתי שהמצב עד כדי כך גרוע. אנשים מדברים לקראת הבחירות על המצב הבטחוני, הבנקים, הדיור. שראשי המפלגות יבואו לראות מה קורה פה בבתי החולים. היום מי שרוצה לקבל טיפול ראוי פונה לרפואה הפרטית, ולצערנו יש כאלה שלא יכולים להרשות את זה לעצמם".