כאשר אושרת ניסים (21) נשאלת מתי היא הבינה שמשהו שונה באורח החיים שלה, התשובה המיידית מורכבת מצמד המלים ״מאז ומתמיד". "אף אחד לא אמר לי שאני יכולה להיות כמו כולם. אף אחד לא הסתיר ממני את המגבלה שלי", היא אומרת.
"מגיל קטן אמא שלי ישבה איתי והסבירה לי שאני לא אוכל ללכת כמו כולם אבל זה לא אומר שאני לא בן אדם, וזה לא אומר שאני לא כמו כולם, זה אומר שאני קצת שונה, ושיש דברים שקשה לי לעשות ויש דברים שאני צריכה ללמוד לבקש עזרה. אני לא חיה בחלומות. אני חיה במציאות, ואני לא יכולה לדמיין את עצמי הולכת כי אני יודעת שזה לא יקרה ולא ישתנה. אף פעם לא היה לי מצב ששאלתי את עצמי למה אני נכה. אני מקבלת את עצמי כמו שאני. יש מעידות בדרך, אבל החוכמה היא לדעת, גם כשאתה נופל, איך אתה קם מהנפילה הזו ולא להרים ידיים. אם אני ארים ידיים זה לא יעזור לי בכלום".
ניסים גרה באלפי מנשה, בת יחידה לצד חמישה אחים. היא חניכה מזה עשור בבית הגלגלים, ומשרתת כמתנדבת בעמותת שלומית לשירות לאומי-אזרחי זו השנה השנייה בחטיבת חצב שביישוב. היא בעלת פגיעה מוחית - cp , וככזאת, היא מוגבלת מוטורית ומתניידת בעזרת כיסא גלגלים. כחלק משירותה היא מסייעת בבית הספר בעבודות מזכירות, בספרייה ובאירועים שונים. היא שומרת על קשר צמוד עם תלמידי בית הספר ומרגישה כמעין חונכת שלהם, היא עורכת איתם שיחות מוטיבציה ומעבירה להם פעילויות על מוגבלויות במסגרת בית הספר. אחות גדולה, אם תרצו.
ניסים היא מהאנשים שטומנים את זרעי השינוי בהתייחסות של החברה אל האדם בעל המוגבלות. "אני מרגישה את זה בכל פעם שמגיע אלי אחד החניכים שלי שמספר לי שקשה לו, ואני לוקחת אותו לשיחה", היא אומרת. "אני מגלה הרבה פעמים על הקשיים של החניכים בבית ובחיים האישיים. אני מרגישה שאני עוזרת לתלמידים - כשתלמיד בא ואומר לי שבזכותי כבר לא קשה לו להתמודד עם דברים או כשאני פוגשת הורים לתלמידים בבית ספר וההורים מספ־ רים לי כמה אני משפיעה עליהם והם אוהבים אותי".
עמותת בית הגלגלים מספקת מגוון פעילויות לילדים, בני נוער ובוגרים בעלי נכויות פיזיות. המופע השנתי שקורא לכולם להתגייס להמשך הפעילות בעמותה ייערך בשבוע הבא (18.3) בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, ובו תופיע יהודית רביץ. ׳׳לבית הגלגלים יש חלק נכבד בחינוך שלי להתנדבות", אומרת ניסים, שלא מזמן זכתה בתעודת הצטיינות מעמותת שלומית והצטרפה השבוע להכשרה לקראת השתלבותה ב"חוויה המתגלגלת" - מיזם חברתי של בוגרי בית הגלגלים, שמטרתו לקרב את הציבור שאינו נכה אל עולמם של אנשים בעלי נכויות פיזיות.
אני מניחה שלא היית חייבת לעשות שירות לאומי.
"נכון, אבל בחרתי לעשות זאת. גדלתי בבית שבו אומרים שצריך לתרום למדינה ולא משנה באיזו דרך. לי היה חשוב להחזיר למדינה על מה שהיא נותנת לי. בנוסף אני מאמינה שאם אני לא אחשוף את עצמי לחברה הרגילה אז שום דבר בעצם לא ישתנה. תמיד אומרים שהחברה הרגילה לא מקבלת ולא מתייחסת יפה לאנשים שונים או מוגבלים. כדי שזה ישתנה שני הצדדים צריכים לעשות משהו. אף על פי שאני בכיסא גלגלים ויודעת מה זה להיות בן אדם נכה, אני כן מנסה לשנות משהו בחברה ואני מקווה שזה יצליח".
איך מגייסים כוחות יום אחר יום?
"בעזרת משפחה מאוד מאוד תומכת ובעזרת חברים מוצאים דרכים. מכל דבר מחכימים ומכל נפילה לומדים איך לקום. זו גם עבודה עצמית מאוד קשה, זה לא תמיד קל אבל צריך להבין שאין מה לעשות. זה מצב נתון וזה מה שיש, ועם זה מתמודדים".
מה את לומדת על עצמך, ככל שאת מעמיקה בהתנדבות?
"למדתי שאני יכולה להתמודד בעצמי עם סיטואציות מורכבות ללא תלות באחרים". •