טוחנים מים: מה נשאר מפרויקט "תעלת הימים" והאם הוא יציל את ים המלח?

ארגוני הסביבה לא מתרגשים מההסכם. גם במשרד להגנת הסביבה לא צופים שיציל את ים המלח. כמות המים שתוזרם אליו היא כ–100 מיליון מטרים מעוקבים בשנה - פחות משביעית הכמות הנדרשת לייצוב המפלס. "ההסכם החדש הוא לא יותר מהסכם החלפת מים בין ירדן לישראל, ולא ברור אם יימצא מימון להקמתו", אומר גדעון ברומברג, מנכ"ל ארגון "אקופיס" שנלחם במשך שנים במיזם.
 

תעלת הימים לא צצה אתמול. את הרעיון הגה בנימין זאב הרצל עוד במאה ה-19. הוא כתב על הצורך בתעלה שתוביל מים מן הים התיכון לים המלח ותייצר בדרך חשמל ותעשיה. "לחופי ים המוות עתיר המלחים אפשר להקים תעשיות גדולות לחומרים כימיים", נכתב. "את המים המתוקים הזורמים לשם עכשיו יהיה אפשר להטות ולהשתמש בהם לשתייה. תחליף לזרימה - להעביר מים מן הים התיכון דרך תעלה שבחלקה תהיה תת–קרקעית, בגלל האזור ההררי (אטרקציה עולמית), ואילו את הפרש הגובה בין שני הימים אפשר לנצל ככוח מניע להפעלת מכונות (מפל מים). הרבה אלפים של כוחות סוס".
 

מאוחר יותר הייתה תעלת הימים שם כולל לכל ההצעות לתעלות מים בין הימים בישראל: הים התיכון או ים סוף, תעלות פתוחות או צינורות סגורים. 

הפרויקט נועד לייצב את מפלס ים המלח הממשיך לרדת באופן מדאיג, לספק מים וחשמל לירדן ולפלסטינים, ובכך גם לקדם את השלום האזורי. 

הפרויקט המקורי שקידם במרץ הנשיא לשעבר שמעון פרס כלל תעלות העברה פתוחות בין ים סוף לים המלח ופיתוח מסיבי של התיירות באזור. 
 

איש העסקים יצחק תשובה ביקש לבנות במסגרת הפרויקט כ-200 אלף חדרי מלון (פי ארבעה מהיקף חדרי המלון בארץ) שיספקו תעסוקה למיליון איש. הייתה לו גם תוכנית להקים שורת אגמים ותעלות פתוחות שיהפכו את האזור בין אילת לים המלח לאטרקציה תיירותית. ישראל אף הציעה לבנק העולמי ללוות את פרויקט תעלת הימים ולקיים סקר היתכנות. 
 

מכל ההצעות הגדולות  נותר היום הסכם צנוע שנחתם ב-26 פברואר השנה בין ישראל לירדן. עיקריו: הקמת מפעל התפלה בעקבה; החלפת מים כחלק מחיזוק הקשר בין ירדן וישראל; תוכנית פיילוט להנחת צינור הובלת תמלחת כדי לבחון את תוצאות הערבוב של מי הימים בים המלח. 

"החברה להגנת הטבע", "ידידי כדור הארץ המזרח התיכון (אקופיס)", "אדם, טבע ודין", "מגמה ירוקה" - אין כמעט ארגון סביבתי בישראל שלא לקח חלק בדיון הרותח סביב התעלה. במשך שנים הם קיימו מאבק מתיש כנגד התוכנית המקורית. הופיעו בעשרות דיונים פתוחים שקיים הבנק העולמי מאז 2007, הסבירו את הסכנות הטמונות בפרויקט, וגם את ההתנגדות מצדם של הירדנים. 
 

דווקא עכשיו, אחרי שנחתם ההסכם הראשוני, הם לא יוצאים למאבק. "אנחנו לא מתרגשים, בסך הכל מדובר בהסכם החלפת מים מותפלים בין ירדן לישראל", אומרים נציגי הארגונים, "וגם כך רחוק היום עד שזה יתחיל לפעול".
 

העמותות והארגונים הצביעו על סיכונים סביבתיים גדולים שעלולים להיווצר במיזמים השונים. למשל, ערבוב מי ים סוף בים המלח עשוי לגרום לשינוי דרמטי בים המלח. עוד טוענים שם כי קיימת סכנה לחדירת מי ים למאגר מי התהום לאורך התעלות הפתוחות שהיו חלק מההצעה המקורית, וכי יש אפשרות שיתפתחו בים המלח גושי גבס. בארגונים הביעו חשש גם מהתפתות אצות שיצבעו את פני הים.  
 

במהלך השנים 2013-2007 נבדקו הטענות על ידי מומחים מטעם הבנק העולמי. הם קבעו כי לא יהיו שינויים דרמטיים בים המלח בתרחיש בו יוזרמו אליו עד 400 מיליון מטרים מעוקבים בשנה. המומחים הוסיפו כי יש אפשרות למנוע חדירת מי ים למי התהום על ידי בנייה בסטנדרטים המקובלים לאזורים אלה, וטענו כי ככל הנראה לא יהיו שינויים גדולים בים סוף בגלל ההיקף המצומצם יחסית של השאיבה. הפיילוט הראשוני אמור להוות מבחן בשטח להצהרות אלו.
 

גלית כהן, סמנכ"לית תכנון במשרד להגנת הסביבה, מבטיחה לנטר את הפיילוט מקרוב, כדי להבטיח שלא יגרם נזק לים המלח: "על פי התחקירים שנערכו, ניתן יהיה להכניס עד 400 מיליון מטרים מעוקבים בשנה של מים מים סוף לים המלח בלי לגרום לתופעות לוואי שישנו אקולוגית את המרקם של ים המלח, כגון יצירת שכבות וגבס. אני מתכוונת לנטר את הפיילוט מקרוב מאוד כדי למנוע כל אפשרות לנזק".
 

על-פי ההסכם, הצינור הראשון שיונח יהיה באורך 200 ק"מ. הוא יזרים מים מים סוף לים המלח ויעבור בשטח ירדן. העבודות להנחת הצינור אמורות להימשך כשלוש שנים. המים שיעברו בו יסופקו בחלקם באמצעות מתקן התפלה שיוקם בעקבה. 
 

ישראל גם תרכוש מים מהמתקן ותספק אותם לערבה ולאילת. בתמורה, היא מתחייבת לספק מים לצפון ירדן מהכנרת. החברה שתזכה במכרז להקמת המתקן תפעיל אותו במשך 25 שנה. בסיומן הוא יעבור לרשות רשויות ירדן.

מדוע כולל ההסכם רק את ירדן, כשהתוכנית המקורית כללה גם את הפלסטינים? במשרדו של השר סילבן שלום, שר האנרגיה והמים, אומרים כי "בדצמבר 2013 נחתם מזכר הבנות בוושינגטון בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית, במעמד הבנק העולמי והאמריקאים. זהו הסכם גג לשני הסכמים בילטראליים נפרדים: ישראל-ירדן; ישראל-רשות פלסטינית. ההסכם עם הירדנים התקדם והגיע לשלב חתימה". 
 

במשרד מוסיפים כ "במסגרת ההסכם עם הפלסטינים, נקבע כי יסופקו מים בנקודות שיסוכמו בין הצדדים מתוך מערכת המים בישראל. אנו עומדים במחויבות לממש את ההסכמות, אלא שהפלסטינים, מסיבותיהם, טרם העבירו לנו את הנקודות אליהן הם מבקשים שנספק את המים, וכן את הכמויות בכל נקודה. אין קשר בין שני ההסכמים".
 

כאמור, התוכנית המקורית דיברה על הובלת מים בתעלות פתוחות ופיתוח תיירות סביב הפרויקט. מה שנותר כרגע נראה על פניו כפרויקט החלפת מים - חשוב מאוד ליחסים עם ירדן אך לא דומה לפרויקט השאפתני. 
 

"במסגרת בדיקות ההיתכנות שנערכו, בהובלת הבנק העולמי, נקבע כי החלופה המועדפת הינה העברת המים בצינור, מסיבות סביבתיות וכלכליות", מסבירים במשרדו של השר שלום.
 

האם יש צפי למועד ביצוע לפיילוט? האם נמצאו מקורות מימון? במשרד אומרים כי "במסגרת ההסכם עם הירדנים נקבע כי יוקם מתקן התפלה צפונית לעקבה שיזרים כ-200 מיליון קוב בשנה של תמלחת ומי ים סוף לים המלח. זוהי כמות קטנה בהרבה ממה שהומלץ בבדיקות ההיתכנות. כך מתאפשר לבצע פיילוט, שילווה על ידי מחקר וניטור, על מנת לבחון את השפעת ערבוב הימים. 
 

"בהסכם שנחתם לפני כחודש, סוכמו נהלי עבודה משותפים עם ממלכת ירדן ואנו מתחילים בתכנון והכנת מסמכי המכרז לפרויקט. ההליך כולו, עד תחילת הפעלת הפרויקט, מוערך בחמש שנים. מימון מתקן ההתפלה יהיה ממכירת מים מותפלים ומימון המוביל – הצינור - מתרומות ממדינות העולם. היתרה תתחלק בין שתי המדינות"
 

עלות הקמת הצינור הארוך צפויה לעמוד על 400 מיליון דולר. גורמים בישראל מעריכים כי הוא ימומן באמצעות תורמים, בעיקר מצרפת ויפן, אשר ירצו לסייע בהצלת ים המלח. לטענת גורמים ממשלתיים, קיימות היום מדינות שכבר מביעות התעניינות במתן העזרה.
 

גדעון ברומברג מארגון "אקופיס" טוען כי אינו רואה מדינות זרות שמסכימות לממן את הפיילוט בעתיד הקרוב: "אני לא מאמין שמדינה זרה תשקיע סכום כזה בתוכנית שיכולה להוביל או לא להוביל להמשך. מעבר לזה, למרות כל ההצהרות, כמות התמלחת והמים שיועברו לים המלח, בפיילוט ובמיזם עצמו, אם וכאשר יקום, לא תתקרב לזו הנדרשת כדי לייצב את המפלס ולמנוע מים המלח להמשיך ולהתייבש".

"המפלס יורד ב-1.6 מיליארד קוב מים בשנה, ואנחנו מדברים על תוספת של מאה מיליון בלבד. לכן אנחנו, בארגוני הסביבה, נמשיך להציע את החלופה הטבעית של הזרמת מים לים המלח דרך נהר הירדן".
 

גם גלית כהן מודעת לכך שכמות התמלחת והמים שתגיע בסופו של דבר לים המלח, אם אכן יקום המיזם אחרי הפיילוט, רחוקה מלהיות זו הנדרשת: "אני יודעת שארגוני הסביבה היו רוצים לראות פתרון אחר, אבל כרגע זה מה שיש. זה בוודאי יותר טוב מכלום".