נגד הרוח: המערכת החורפית שפקדה אותנו השאירה את החקלאים מופתעים

בשעות הבהירות הבודדות שהיו במהלך המערכת החורפית, חקלאי מטולה הביטו בחרמון המלבין. ״יבוא יום שמש וכל השלג יימס״, אומר הוד. כך או אחרת, קר מאוד באצבע הגליל. ״יש אצלנו חמש מעלות״, הוא מעדכן, ״אנחנו מחממים את הבית כמו באמצע החורף״.
 

הוד מדווח מהמטעים ש״אנחנו מתפללים שבמטולה זה ימשיך ככה, רק גשמים, כי אם יבוא ברד זה יגמור לנו את הפרנסה של השנה הבאה. אנחנו מגדלים תפוחים, שזיפים ונקטרינות ועכשיו הפירות חנטו וכל פרי שמקבל מכה מברד אפשר לזרוק אותו לזבל״.
 

חקלאי מטולה נוהגים להתחיל בהשקיית המטעים בחול המועד פסח. ״הכנו כבר את כל מערכות המים״, הוד מספר, ״בינתיים הגשם חוסך לנו את המים לפחות עד סוף החודש. אנחנו מתפללים לאלוהים שימשיך ככה״.
 

הקור והגשם כנראה כבר מאחורינו. ״סופה כזו בחודש אפריל מתרחשת אחת ל־20 או 25 שנה״, מנתח החזאי המיתולוגי אורי בץ. ״סופה עם שלגים, טמפרטורות נמוכות וכמות גשמים. בזכותה עברנו את הממוצע השנתי ברוב הארץ. 20 סנטימטרים שלג ברכבל התחתון של החרמון זה מאוד חריג באפריל. לפעמים יורד שם גשם בזמן הזה. כל יום חורפי באמצע ינואר היה מתגאה במערכת אינטנסיבית כזו עם שלג, קור, גשם, סופות רעמים, ברד ורוחות״.
 

זו אומנם סופה חריגה, אבל לאלה שבטוחים שגורמי השמיים השתגעו יש זיכרון קצר, או שהם נולדו אחרי כמה מכות קור שחטפה המדינה. ״יש לנו נטייה לשכוח״, פוסק בץ. ״באפריל היה כבר שלג גם בירושלים, בליל הסדר 1949. כך קרה גם ב־1977 וב־1990, רק שאז ליל הסדר היה מוקדם, בסוף מרץ״.

המערכת החורפית הכי מאוחרת הייתה בתחילת מאי 2002. ״ירדו 71 מילימטרים גשם בירושלים״, מזכיר בץ, ״אבל זה היה אחרי שרב, לא היה שלג בחרמון״.
 

״מערכת כזו מתרחשת אחת לכמה שנים. זה די נדיר, אבל לא יוצא דופן״, אומר פרופ' דני רוזנפלד מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. לדבריו, ״בשנים האחרונות אנו עדים להתרחשויות קיצוניות במידה גוברת, במיוחד במרכז החורף עם אירועי השלג הקיצוניים. למערכת הזו יש מאפיינים דומים, אוויר קר מצפון ומסלול ימי קצר יחסית. המערכת יושבת עלינו במשך זמן ממושך יחסית ומרכזת את עיקר האנרגיה שלה בארץ ולא באזורים יותר צפוניים. רק בגלל שהחודש הוא אפריל זה לא מגיע לממדים כאלה קיצוניים כמו המערכות שראינו באמצע החורף״.
 

רוזנפלד מסביר את ייחודו של הגל הנוכחי: ״מערכות חורפיות מתקדמות ככלל ממערב למזרח, תוך כדי תנועה מהירה יחסית, בטמפרטורות יותר מתונות ובמסלולים יותר צפוניים. לכן בדרך כלל יורד גשם בעיקר בצפון הארץ״.
 

״כן. יש תהליכים שקושרים את עליית גזי החממה לשינויים בתצורה של הזרימה האטמוספרית העולמית. זו גורמת לעלייה בהסתברות לאירועים כאלה״.

רוזנפלד פרסם לפני שלוש שנים מאמר ולפיו תיתכן התגברות של אירועי אקלים קיצוניים. עכשיו הוא אומר כי ״לא שיערנו שזה יקרה כל כך מהר״. ״התהליך די מורכב״, מפרט רוזנפלד, ״עליית כמות גזי החממה משנה את תפרוסת הטמפרטורות באטמוספירה הגבוהה בחורף, כך שהרוחות סביב הקוטב מתחזקות. זה גורם לכך שבאזור מערב אירופה יש מזג אוויר בהיר יחסית והאוויר הקר נשפך ישירות אלינו. זה קורה לעתים נדירות, אבל בעוצמה גבוהה יחסית״.
 

״פחות גשמים באזורי הים התיכון, עם פיצוי מסוים דווקא עבורנו, בישראל. בסך הכל החורפים יהיו יותר שחונים, אבל בישראל יהיו מערכות בודדות בעלות עוצמה גדולה שיביאו לכמות הגשם השנתית. היא פשוט תגיע באירועים עתירי גשמים ושלגים. כלומר, גם יותר בצורות וגם יותר שיטפונות״.
 

רוזנפלד מבהיר כי מערכת כמו זו הנוכחית לעולם תהיה אירוע חריג אם תתרחש בחודש אפריל: ״לא נקבל מבול בחודשי הקיץ, הוא יישאר יבש ולא יעזור כלום״.

מנוע מסובך

ירח פארן, 78, מהאון שעל שפת הכנרת, מודד מדי יום גשום ביומו, כבר עשרות שנים, את כמות הגשם שירדה על יישובו. הוא דווקא לא מתרגש מהמערכת האחרונה. ״היום הגשום ביותר שנמדד אי פעם בהאון היה באפריל״, הוא מספר. ״באפריל 1960 או 1961 ירדו 80 מילימטרים גשם. אני מודד כי זה נותן אינפורמציה לחקלאים, אבל אין אפשרות ללמוד מהמדידות על העתיד. אי אפשר לדעת כלום ממה שהיה, אפילו 150 שנה אחורה״.

״לכדור הארץ יש טבע משלו. ואנחנו, בני האדם, כמו קן נמלים אחד קטן בחצר״.

״אפוקליפסה? זה כנראה טוב לסרטים בדיוניים. האקלים זה לא סיפור של אפוקליפסה. אני גם לא רואה קשר ישיר בין אפריל הזה להתחממות הגלובלית״, אומר פרופ' למטאורולוגיה אברהם זנגביל מאוניברסיטת בן גוריון. זנגביל חולק על מומחים רבים ומסרב לקשר בין אותה התחממות לאירועי אקלים קיצוניים. ״זו סופה בהחלט נדירה, גם מבחינת כמויות הגשם, הקור, הברקים והשלג״, הוא מודה, ״אבל קורים דברים כאלה״.

אז למה היא מתרחשת?

״מערכת מזג האוויר היא מאוד מסובכת. המנוע העיקרי שלה הוא אנרגיית השמש, אבל זה מנוע מאוד מסובך ואין קשר ישיר בין תאריך ובין מזג אוויר. לכל מקום על כדור הארץ יש את האקלים שלו, והאקלים הוא סך הכל של מזגי האוויר. אבל האקלים הוא לא דבר שאתה יכול לרשום לכל יום ולכל שעה מה יקרה. באפריל הקודם ירדו טיפות בודדות ואילו השנה כמעט 100 מילימטרים. ההסבר מונח בעצם המבנה המסובך של המערכות הגדולות של מזג האוויר, הבנויות מקשרים רבים בין קרינת השמש, האוויר, האטמוספירה, הרים, קרחונים, זרמי הים וכל כך הרבה גורמים, ולכן לא ניתן לומר במדויק מה יהיה בכל רגע בכל מקום״.

אתר החרמון. צילום: נתיב אוחנה

פרופ' זנגביל מודה שישנה התרבות של מקרי אקלים קיצוני, אך שב וטוען שאין לכך קשר ודאי להתחממות הגלובלית: ״יש ויכוח על כך. הרוב חושבים שיש קשר, אבל אני דווקא נמצא במיעוט שחושב שזה לא ברור. אנו לא מבינים את מערכת מזג האוויר לעומקה. אפשר להבין שזה קשור להתרבות ה-CO2 שבגללה החום מכדור הארץ לא נפלט לחלל בקלות, וככל שהתעשייה מתגברת ויש יותר כלי רכב וכדומה, ה- CO2 גדל באטמוספירה ויש התחממות.

אבל איך זה ישפיע על מזג האוויר? רוב המודלים מנבאים שתהיה התחממות ויש מודלים שמנבאים יותר תופעות קיצוניות. בטח שאי אפשר לספק פרטים אם יהיו יותר גשמים בחיפה או טורנדו בתל אביב. כשאנו מדברים על התחממות כדור הארץ. אנו מתכוונים שהטמפרטורה הממוצעת של האוויר על פני כדור הארץ עולה. בסביבות חצי מעלה ב-20 שנה, לא חמסין מהיום למחר. להגיד שזה גורם לתופעות קיצוניות? זה הרבה יותר מסובך״.
 

כאמור, הוא מודה שישנה עלייה במספר הסופות בעת האחרונה, אך מבקש להדגיש כי ״אם יורדים לעומקם של דברים, מתברר שהעלייה שנמדדת נובעת גם מכך שיש יותר אמצעי תצפית בשנים האחרונות. אם מסתכלים על מקרי טורנדו בארצות הברית במערב התיכון, ועכשיו בדיוק מתחילה עונת הטורנדו, יש עלייה הדרגתית בשכיחות המקרים ב-100 השנים האחרונות. אם לא תתאמץ יותר מדי, תגיד שיש עלייה. אלא שטורנדו לא מכסה מדינה שלמה אלא שטח קטן. אמצעי התצפית מתרבים והופכים נפוצים ולכן מגלים יותר טורנדו. אני לא שולל שבאמת יש עלייה במקרי טורנדו, אבל צריך להיזהר עם הקביעה״.