13 שנה אחרי שעלה ארצה מאתיופיה קיבל אבטה אדנה (19) החלטה: להצטרף למסע לפולין על מנת להבין טוב יותר את ההיסטוריה של עמו. ״כחלק מתהליך החיבור שלי לתרבות הישראלית היה לי חשוב לבקר בפולין, להבין מה עבר על היהודים שם״, הוא אמר, ״כשצעדתי על המסילה בבירקנאו, לא יכולתי להפסיק לחשוב על היהודים שנחנקו למוות בקרונות מחוסר אוויר, וכמה קר היה להם״.
אדנה נולד באמבובר, כפר קטן באתיופיה, בבקתת בוץ ללא מים זורמים. לפני שעלה לארץ איבד את אביו בתאונה טרגית. האב, שעבד כפועל בניין, נפל מגובה רב במהלך עבודתו וחולץ כעבור זמן רב. בעקבות התאונה הוא חלה, וזמן קצר לאחר מכן נפטר. כשהיה אבטה בן שש עלה לארץ עם אמו ואחיו. הם התגוררו בשכונת יפו ג' ואבטה למד בבית הספר היסודי חשמונאים.
"קשיי ההתאקלמות היו קשים. בצעירותי שמרתי בקפידה על המסורת היהודית וחבשתי כיפה, מה שלא הקל על ההשתלבות בשכונה, שבה גרו גם מי שלא חיבבו אותי ואת חברי היהודים", הוא שחזר, "התושבים הערבים התגרו בנו לא מעט, ואני, שלא פחדתי מהם, הייתי מטרה נוחה להצקות. התקוטטנו כמה פעמים, ופעם אחת, כשהייתי כבר נער, אחד הצעירים ירה לעברי בזמן שהנחתי תפילין. למזלי בדיוק התכופפתי להרים את התפילין, והכדור חלף מעלי". זמן קצר לאחר התקרית עברה המשפחה לגור בפתח תקווהליד קרובי משפחתה של האם.
כשסיים אדנה את בית הספר היסודי עבר לתיכון צייטלין בתל אביב, שם למד שלוש שנים, אולם הרגיש שאינו זוכה לסביבה תומכת מספיק. בשלב זה החליט לעבור אל כפר הנוער מאיר שפיה. "כשחבר שלי מהשכונה סיפר לי על כפר הנוער, לא חשבתי פעמיים והגעתי לשם בכיתה י'". לדברי מדריכו, אלעד פישמן, אדנה הגיעה לפנימייה ובאמתחתו אנגלית ברמה נמוכה מאוד וסיכויים לא גבוהים להוציא תעודת בגרות מלאה. בימים אלה הוא ניגש לכל מבחני הבגרות.