תגובת המשטרה לתקיפת החייל יוצא אתיופיה בידי שוטרים ראויה לציון, אבל זה היה מאוחר מדי ומעט מדי. לצעירים יוצאי אתיופיה יש בטן מלאה בעקבות כל אותם מקרים של היטפלות, אלימות והשפלה שלא תועדו ולא גונו, וכל התלונות נגד שוטרים במח״ש שנסגרו פעם אחר פעם.
לפני כחצי שנה ביקשתי להיפגש עם סגן מפקד מח״ש, עו״ד משה סעדה. הנושא: סגירה של מעל ל־90% מהתיקים שנפתחו בעקבות אלימות שוטרים בחיכוך עם יוצאי אתיופיה.
סוכם כי מח״ש תעלה את המודעות לנושא אצלה בבית, ייערכו הדרכות מתאימות, והמחלקה אף תזמין אותי לשיחות רקע עם החוקרים כדי להעמיק את הבנתם במאפיינים התרבותיים השונים. מצאתי אוזן קשבת אולם יצאתי בתחושה שהבנה בלבד לא תשנה את המצב הנפיץ.
בתפקידי כסגנית ראש עיריית תל אביב פגשתי בשבוע שעבר, בפגישה שנקבעה זמן רב מראש, את מפקד מחוז תל אביב ניצב בנצי סאו. הנושא הפעם: נקודות החיכוך בין שוטרים וצעירים יוצאי אתיופיה. ניצב סאו הודה, באומץ יש לציין, כי בפגישה קודמת שלנו לפני כמה שבועות הוא דחה את טענותי ולא האמין כי קיימת בעיה. הפגישה הנוכחית התקיימה לאחר שצפה בסרטון המזעזע של תקיפת החייל והוא הודה שכעת הוא מבין את עומק הבעיה. סוכם כי יוקם צוות שיבדוק את הנושא ויבחן תוכניות למניעת התופעה.
ההפגנה ביום חמישי הייתה מוצדקת ובלתי נמנעת. כאדם אופטימי, פייסני ומעשי, דמיינתי הפגנה גדולה אך מאופקת, שבה אנחנו יושבים בהמונינו מול המטה הארצי של המשטרה ומושיטים פרחים לשוטרים. אבל מה לעשות - מערכות בישראל אינן מתייחסות אליך אם אתה לא משתולל, מפעיל כוח ו״הופך שולחן״. אז מה הלאה? קודם כל נדרוש גינוי מיידי מצמרת המשטרה ואפס סובלנות לביטויי אלימות מצד שוטרים. נוסף לכך, על המשטרה ועל גופי אכיפה אחרים לפעול להבנת הבעיה ולמאבק בדעות קדומות נגד יוצאי אתיופיה.
אני מתכוונת לפנות למי שמהווה נקודת אור במערכת הציבורית הישראלית - הנשיא ראובן ריבלין - שמקפיד לצאת במלוא הכנות והמרץ נגד גזענות מכל סוג. אבקש ממנו להתחיל מבית הנשיא את תהליך הפיוס של הקהילה האתיופית עם מוסדות הציבור בישראל, תהליך של פתיחת דף חדש.
הכותבת היא סגנית ראש עיריית תל אביב מטעם סיעת מרצ