לא הכל דבש: עתיד האנושות עלול להיות תלוי בחרק חברתי קטן

לפני כשבוע צלצל הטלפון של יוסי אוד. על הקו הייתה גברת מהדרום שסיפרה בייאוש על ריב אימתני שפרץ בינה לבין בן זוגה: הוא ראה שני נחילי דבורים בגינה וביקש לרסס את ההתנחלות באמצעות מדביר שהזמין, והיא, בתגובה, עזבה את הבית עם הילדים.

אוד נכנס לפעולה: הוא שוחח עם הגבר, ובתום שיחות ארוכות בוטלה הזמנתו של המדביר והנחיל נאסף על ידי מתנדב בשעה שש בבוקר והועבר לחיים טובים בטבע. בידיים חשופות, ללא בגדי הגנה.
 

אוד הוא האיש שעומד מאחורי ארגון המתנדבים "מגן דבורים אדום", החוגג שנה להקמתו, שתכליתו להציל נחילים בעזרת כ־50 דבוראים מקצועיים וחובבים, אוהבי דבורים, טבע ואנשים שאכפת להם מהדבורים, מהאדם ומהעולם.

500 פניות התקבלו השנה, ומתוכן 142 דרשו פעולה מיידית. המתנדבים הצליחו להציל ולהעביר 122 נחילים שכעת חיים בנחת במקומות אחרים. אבל לא הכל דבש: בחמישה מקרים הם הגיעו לאחר שכבר ריססו אותם, בשבעה מקרים הגיעו אחרי שהנחיל עזב את המקום, ושני מקרים הסתיימו במוות של דבורים.
 

ב־30 השנים האחרונות עוסק אוד בייזום ובהפעלת פרויקטים חברתיים, סביבתיים, חינוכיים ועסקיים, והכל סביב הדבורים. "כל ביס שלישי שאנו אוכלים מקורו בדבורים, אבל בקרוב כל השפע הזה עלול להיעלם", הוא אומר. "בעברי עסקתי הרבה מאוד בטבע ובאקולוגיה. הייתי קצין ידיעת הארץ בסיני, ניהלתי את שמורות הטבע בעין גדי ובמדבר יהודה, הקמתי עמותות וניהלתי פרויקטים לחינוך לצד ניהול חברות מסחריות", מסביר אוד את האהבה הגדולה.

"לפני עשר שנים הגיעו המון דבורים לגינה שלי. הן פשוט משכו אותי וסקרנו אותי. התחלתי להתעניין ולחקור, עד שלפני שלוש שנים הגעתי לקורס לגידול דבורים ביודינאמי. בעשר הדקות הראשונות של השיעור הראשון הבנתי שהשתנו חיי. החלטתי שאני נרתם למשימה להצלת הדבורים, שאני מפנה יותר ויותר מזמני ומעיסוקי ללימוד ולחינוך, ומייצר פרויקטים לגידול דבורים ביודינאמיים. העתיד הוא הסברה למדבירים, וחינוך לדור הצעיר".
 

צמד אחר, שמעדיף להישאר בגבולות הגזרה של הפייסבוק ולא להתראיין לעיתון, מביע את התפעלותו מ־3,000 שיתופים שנעשו בזמן קצר לפוסט שפרסם באותו עניין. "בתחילת האביב מתרחשת תופעה מופלאה שרק מעטים מכירים, חלק מהדבורים שחיות בכוורות יוצאות בהמוניהן לחפש בית חדש שיוכל להכיל אותן", פרסם הצמד.

"הן מתעופפות עד שהן מוצאות מקום מתאים – תיבה, גזע עץ או סדק בקיר, שבהם יוכלו להתיישב. בדרכן לביתן החדש חונות הדבורים על שיח, גזע עץ, ולפעמים גם בפתח הבית או על המכונית. נחיל שמחפש בית יכול להכיל עשרות אלפי דבורים. אנשים רבים שנתקלים בנחיל נבהלים וקוראים למדביר, שמשתמש בהדברה כימית המזיקה לדבורים ולסביבה... כדי למנוע את מותן ניתן לטפל בנחיל בצורה אפקטיבית ועדינה שתבטיח לא רק את חייהן, אלא גם את שגשוגה של כוורת חדשה".

אלון רוטשילד, רכז תחום המגוון הביולוגי בחברה להגנת הטבע אומר כי התופעה של הזמנת מדבירים על ידי אנשים הנתקלים בנחילי דבורים מוכרת לו. "אחד הדברים שמדאיגים אותנו באופן כללי הוא שאנשים בהיסטריה", אומר רוטשילד. "רואים דבורים ליד הבית וקוראים למדביר, מתוך בורות. הייתי שמח להגיד להם: כמו שאתם אוהבים לראות את הפרחים שפורחים לכם בגינה, כדאי שתשמרו על הדבורים. אנחנו מעצמת דבורים, ובארץ יש 1,500 מינים".

"חשוב להיות מודעים לזה ולשמור עליהן. אנחנו הולכים לעולם אחר: חם יותר, אקלים שונה, יותר מחלות ובלגנים שאנחנו ממיטים על עצמנו בעולם כשאנחנו ממשיכים לגדול כאוכלוסייה. אחת הדרכים שלנו להבטיח את הקיום שלנו פה היא לשמור על המגוון הביולוגי, כי תרחיש סביר לצערי הוא שדבורת הדבש לא תשרוד ונצטרך לביית דבורה אחרת מהטבע". 
 

על השאלה מהי חשיבותן של הדבורים עונה רוטשילד כי הדבורים אחראיות להאבקה גם של גידולים חקלאיים וגם של מרבית הנופים שאנחנו רואים. "הן התשתית לכל המערכת האקולוגית שיש לנו. מה שמאביק לנו את צמחי הבר ונותן את התשתית לכל הטבע שלנו, זה ברובו דבורי הבר. רבים חושבים שאם נשמור על הכוורות של דבורי הדבש, הכל בסדר. זה לא נכון. צריך לשמור בעיקר על דבורי הבר. התמונה היא מורכבת, כי דבורי הבר שלנו מאוימות מכמה דברים כמו הרס בית הגידול שלהן ופגיעה של דבורי הדבש בהן.

"למשל, ממחקר שעשו בערבה לא מזמן עולה שדבורי דבש לא מסתפקות בגידול החקלאי שלשמו הציבו אותן בו אלא אוספות אבקה גם מצמחים שנמצאים בשטח הטבעי גם במרחק שני קילומטרים מאזור הכוורת. מצד אחד הן מתחרות בדבורים המקומיות ומצד שני הן לא מותאמות אבולוציונית להאביק את כל מיני הצמחים. כך יכול להיות מצב שדבורת דבש תיקח את האבקה מצמח בר, אבל לא תגרום בהאבקה הזו לרבייה, מסיבות שונות. הדוגמה הכי טובה היא מה שקרה ב־2005 בארצות הברית, כשהתחילה תופעה פתאומית בשם 'תסמונת התמוטטות המושבה'. כוורות שלמות של דבורי דבש ננטשו. יש כל מיני תיאוריות למה זה קרה, אבל בשורה התחתונה הדבוראים הבינו שאם הם יסתמכו על מין יחיד של דבורה, זה יגרום נזק אדיר לחקלאות. המגוון האדיר שיש לנו בישראל הוא סוג של פוליסת ביטוח". 

נכנסים לעונת אגירת הדבש. צילום: אינג' אימג' 
 

אז נכון שאסור לשכוח לרגע את דבורי הבר, אבל גם לדבורי הדבש יש תפקיד גדול. ממש עכשיו נרשם שיאה של עונת אגירת הדבש בכוורות על ידי דבורי הדבש. החורף הנוכחי מסתמן כאחד החורפים הגשומים בשנים האחרונות, הן מבחינת כמות המשקעים הכוללת והן מבחינת הפיזור הגיאוגרפי של המשקעים ברחבי הארץ לאורך העונה, שהביאו לפריחה אביבית שופעת ואיכותית. בימים אלו כבר נצפית אגירת דבש בשטחי ההצבה, וכן החלה תקופת האבקה בעיקר בענפי הנשירים והאבוקדו.
 

תקופת הרדייה, כלומר פעולת הפקת הדבש הקרובה, תתבצע בחודשים מאי־יוני, ולאחר מכן, כשהפריחה הקיצית תהיה בשיאה, תתבצע שוב אגירה ופעולת הרדייה הנוספת תתרחש בחודש אוגוסט. "חשוב מאוד לזכור שבארץ ובעולם מתמודדים עם תופעת היעלמות הדבורים מזה מספר שנים, היעלמות של שליש ממספר הדבורים, תופעה היוצרת חשש גדול לחיסול גידולי מזון ונזק לענפי הקוסמטיקה, הבריאות והטקסטיל.

לכן, ישנה חשיבות עליונה לשמירת הדבורים בכל דרך אפשרית, במיוחד בעונה זו שבה מורגשת התעוררות הכוורות והנחילים", אומר מנכ"ל מועצת הדבש הרצל אבידור. "דבוראי שיגיע לשטח יבחן אם הנחיל הוא של דבורת הדבש או של צרעות, וידע כיצד לטפל בו ולשמור על בריאותו. ברגע שמדובר בנחילי דבורי דבש, קיימת חשיבות עליונה בשמירה עליו וכן בשמירת בריאות הנחיל וטיפוחו, על מנת שייצור רצף של המשכיות לדבורי הדבש שבהן תלויה האנושות כולה".
 

ענף הדבש הוא ענף חקלאי בעל תועלות סביבתיות ניכרות, מעבר לתועלת הישירה של ייצור דבש טבעי. "חשיבותו של הענף מתבטאת בהאבקת גידולים חקלאיים וצמחי בר. שירותי ההאבקה שמספקים הדבוראים לחקלאים באמצעות דבורת הדבש הם מוצר חיוני והכרחי לקיום חקלאות הצומח בישראל, אשר הצורך בה אינו שנוי במחלוקת ונועד להבטיח אספקת מזון.

כיום רובה המכריע של ההאבקה בטבע נעשה על ידי דבורת הדבש שאותה מגדלים דבוראים", אומר סמנכ"ל מועצת הדבש שמשון הרלינגר. "עתיד האנושות תלוי בהישרדות דבורי הדבש, האחראיות להאבקת 80% מסך הגידולים החקלאיים בעולם. כבר לפני 60 שנים הזהיר אלברט איינשטיין שמרגע היעלמות הדבורים יידרשו ארבע שנים בלבד עד שלא תישאר חקלאות ולא יהיה מזון בעולם. זאת מאחר שהדבורים מאביקות את הפרחים בשתילי הירקות ובעצי הפרי".

הרלינגר: "הסיבה הראשונה והעיקרית הנחקרת לתופעת ההיעלמות היא התמעטות המזון לדבורים, כלומר צוף. עם התרחבות שטחי הערים, הבטון והנדל"ן בעולם והצטמצמות האזורים החקלאיים קיים מחסור אמיתי בפרחי צוף המשמש מזון לדבורים ולחרקים. משרדי החקלאות בכל העולם מקיימים מחקרים משותפים בנושא להצלת הענף, ומומחים בעולם נערכים וחוקרים דרכים חלופיות לאספקת מזון לדבורים. מועצת הדבש מקדמת מחקרים להתמודדות עם התופעה המדאיגה ולמציאת פתרונות ופועלת בשיתוף קק"ל לנטיעות מוגברות של עצים צופניים שיסייעו לענף הדבש לשרוד, כמו איקליפטוס, חרוב, שיזף ועוד. גורמים שונים כמו כביש 6, חברת הדרכים הלאומית, עיר הבה"דים של צה"ל ורשויות מקומיות עובדים בשיתוף איתנו".

24 מיליארד דולר

בחזרה לאמריקה: תופעת היעלמות הדבורים הביאה בארצות הברית להתמוטטות של מושבות דבורי דבש רבות לאורך 60 השנים האחרונות. אם בשנת 1947 היו בארצות הברית 6 מיליון כוורות, בשנת 1970 ירד מספר הכוורות ל־4 מיליון, ובשנת 1990 ל־3 מיליון כוורות. כיום קיימות בארצות הברית 2.5 מיליון כוורות בלבד, כך על פי נתוני הבית הלבן.
 

לדוגמה, בקליפורניה נמצאת תעשיית השקדים בסיכון גדול, גידול עצי השקד מסתמך באופן הכרחי ובלעדי בהאבקת דבורת הדבש בלבד, המחייבת מדי שנה שינוע של 1.4 מיליון כוורות לקליפורניה. לאור כל אלה, הכריז נשיא ארצות הברית ברק אובמה בחודשים האחרונים על תוכנית להצלת דבורת הדבש. "פעולת האבקה של הדבורה היא חלק בלתי נפרד מביטחון המזון בארצות הברית", נכתב בהודעה שפרסם הבית הלבן. "דבורת הדבש מאפשרת ייצור של לפחות 90 גידולים חקלאיים באופן מסחרי בצפון אמריקה וברחבי העולם כולו, יבולי מזון רבים תלויים בהאבקה. ענף האבקה תורם יותר מ־24 מיליארד דולר לכלכלת ארצות הברית, כאשר רק דבורי הדבש מהוות יותר מ־15 מיליארד דולר בשל תפקידן החיוני בתרומה לגידולי פירות וירקות".
 

השעה 20:00. קבוצת הוואטסאפ של מתנדבי "מגן דבורים אדום" לא שוקטת. "מנסה לארגן סולם 5 מטרים. מדובר בנחיל שהגיע אחר הצהריים ונכנס לקיר בחריץ של צינור המזגן". אחר כותב: "אלפי מנשה הסתיים בהצלחה", ועוד לפני שנענה עולה השאלה "נחיל במעלות תרשיחא. מי יכול? דחוף!". 
 

"לפני שנה נסעתי עם עמיתה באוטו, והיא מספרת לי שהיו לה מלא דבורים בגינה, ואיזו יעילה המועצה שלה. הנה, הם הגיעו וריססו אותן. התחלחלתי", משחזר אוד. "באותו יום הגעתי הביתה, פתחתי את קבוצת הפייסבוק 'מגן דבורים אדום', וכתבתי לרשויות מסר: אל תיגעו בדבורים. מיד הצטרפו אלי המוני אנשים.

הראשון שהצטרף היה רונן כפיר משמשית בצפון, שהפך למרכז המבצעי של 'מגן דבורים אדום', ואחריו עוד עשרות מתנדבים שעוזבים בית ועבודה, בשישי ושבת, בלילה, ומגיעים בכל מצב שבו דבורים נמצאות בסכנת ריסוס והשמדה. הם הבינו שהדבורים הן ישות רגשית מאוד מעניינת. בקבוצת ידידי דבורת הדבש יש כבר יותר מ־5,000 איש.

אני מקבל כל יום עשרות טלפונים, ויש אפילו הסכמות עם איגוד המדבירים, שכשמזמינים אותם להדביר והם רואים שאלו דבורים, הם מתקשרים אלינו. הדבורים הן היצורים החשובים בעולם והן הולכות ונעלמות. הן לא סתם נעלמות. יש להן מסר עבורנו, והוא: תתחילו להתייחס אחרת כבני אדם זה אל זה, אל האדמה, אל האוויר, אל הקוסמוס ואל המים. הנושא הוא מערכות יחסים".