בכיר שב"כ לשעבר שהחזיק בעמדה ציבורית בכירה התאבד בירייה הערב (שבת) בביתו שבהוד השרון, לאחר שהיה מעורב בפרשה שסוקרה באופן נרחב בכלי התקשורת, ובמהלכה הואשם בגזענות.
האיש כתב בעמוד הפייסבוק שלו טרם מותו: "אותה גברת מאשימה אותי בגזענות. אמרתי לה שעד כאן. איני מוכן שתלך בכיוון הזה. לא אצלי בלשכה. לא כל דבר שאינו ניתן לך כמבוקשך הוא גזענות. לא עזר דבר והגברת המשיכה לצעוק כי מדובר בגזענות".
"מאותו רגע החל הליך שראוי להילמד בכל בית ספר לתקשורת", סיפר האיש על ה"עליהום" שחווה, "לא עבר זמן רב וקיבלתי טלפון מפניות הציבור במשרד. לאחר כמה שעות הופיע פוסט מסוגנן היטב (מפליא, הרי הגברת דיברה עמי עברית מעורבבת באנגלית). לא עברו יומיים ולפוסט מעל 6,000 שיתופים, כל אחד מהם חץ מחודד שננעץ בבשרי. אני? גזען?"
עד לפני יומיים חיי נראו כלקוחים מתסריט ורוד. בגיל 47 כבר אני גמלאי (שב"כ) אחרי כעשרים שנים של עבודה מרתקת, מאתגרת, מספקת. למדתי שלושה תארים באקדמיה (שניים במדע המדינה ואחד במשפטים). ראיתי חצי עולם. כל מה שרציתי – היה לי", כתב.
"היום לפני 15 שנים נסוג צה"ל מלבנון. בדיוק היום. כמה סמלי. ביום הזה נכרתה ברית דמים ביני לבין אנשיי, אנשים עליהם פיקדתי בצד"ל, הם ובני משפחותיהם. שיעים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים. לפני כשנה הקמתי עם חברים טובים, מכל הדתות, גוף שקרא לשוויון בין כלל אזרחי המדינה, בדגש על המיעוטים, ושילוב בחברה ישראלית הומוגנית. במהלך התקופה מאז הוצאת הספר הרביתי לכתוב בנושא, לרבות בעיתון מעריב וכן להרצות על נושא שילוב ערביי ישראל בחברה הישראלית".
"כל פעילותי במשך כל שנות חיי נעלמה כלא הייתה ובמחי יד, או באבחת הבל פה של מי שנדרשה לעמוד בתור כמו כולם, פגה. המשתפים המשיכו, בזריזות של עושי מצווה, להמטיר את חיציהם. לא עוצרים ולו לרגע לשאול. איני מאשים אותם. גם אני הייתי מזדעזע למראה פוסט כזה ואולי גם אני הייתי מצקצק בלשוני ומשתף בצדקנות בלי לחשוב על ההשלכות", הוסיף האיש.
"חבריי ומשפחתי תמכו. היה ברור לכולם שהגברת טעתה בבחירת המטרה. אך מכריי הם מעטים לעומת אלה שאינם מכירים ומיהרו לשפוט. שמי, אותו עמלתי לבנות במשך שנים, הוא עתה שם נרדף לתואר הקשה ביותר שניתן היה לחשוב עליו בהקשר אליי – גזענות".
"אני מבין שזו תהיה מנת חלקי מעתה ואילך. אני מנסה להיות שלם ומפויס ועל כן חשוב לי להדגיש כי איני כועס על אותה לי שעל פי תמונותיה נראה שכבר הצליחה להתגבר על אותה "מכה קשה" שחוותה. אני איני מצליח. היו שלום!!", סיכם את מכתב ההתאבדות.
ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין ספד לו וכתב בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא "מכיר את האיש היטב. אני מכיר גם את ערכיו, את עשייתו למען שיוויון וכנגד גזענות ואת יושרתו. אין תואר היכול לפגוע באדם כמוהו יותר מאשר "גזען". המתקפה האישית והתקשורתית עליו מבלי לרדת לשורש הדברים היא ממש מזעזעת".
"למעלה מששת אלפים שיתופים של הפוסט היו לו יותר מדי. גם אני לכשעצמי מתעב גזענות מכל סוג שהוא, גם אני תומך בכל ליבי במאבקם של בני העדה האתיופית ואצא נגד כל מי שיפלה בני אדם", הוסיף דיסקין, "הוא ממש לא הכתובת הנכונה למתקפה כזו ברשת ובתקשורת ולבטח לא להכתמה כגזען או כמי שיפלה אדם בשל צבע עורו".
"אפילו הפוסט האחרון שלו מעיד על גדלות הנפש שלו.. גם העובדה שכאשר הוא כותב את הדברים מדם ליבו, מנסה להיות "שלם ומפויס" ולא לכעוס על הגברת ואפילו על מבקריו הרבים, אותם "יפי נפש" שחורצים גורלות בהבל פה אחד. אני מקווה לכל הפחות כי כאשר יתבררו העובדות אותם אנשים "מצקצקי לשון" יעשו עם עצמם חשבון נפש עמוק", כתב ראש השב"כ לשעבר.