חופש הביזוי: המחיר הכואב של התקשורת ברשתות החברתיות

"יומיים אחרי שפגשתי אותה, פתאום ידידה שולחת לי צילום מסך מפוסט שהיא נתקלה בו בקבוצת פייסבוק סגורה לנשים", הוא מספר. "הבחורה שיצאתי איתה כתבה עליי שם וטענה, באופן מרומז אבל די ברור, שניסיתי לתקוף אותה מינית. אני זוכר את הרגע שקראתי את השורות האלה - אחר כך קראתי אותן עוד מיליון פעמים - והלב שלי צנח". 

מה היא כתבה שם?

"היא סיפרה איך הכרנו און ליין, ואיך נפגשנו - אלה היו שני הדברים היחידים בטקסט שלה שהיו נאמנים למציאות. משם היא התחילה לתאר אותי כמו מפלצת שרק רצתה להניח עליה את הטלפיים שלה ופשוט בדתה עלילה שלמה. בהתחלה היא לא ציינה את השם שלי, אבל בתגובות מישהי לחצה עליה לחשוף אותי, ואז היא ערכה את הפוסט וגם ציינה את שמי המלא. זה קרה מאוד מהר. הייתי המום ומבוהל. זה משהו שכל גבר מפחד ממנו, ואני מאוד זהיר ורגיש לנושאים האלה".
 

"שום דבר! לא הנחתי עליה יד, לא אמרתי שום דבר שיכול היה להתפרש באיזושהי צורה כהטרדה מינית. בסך הכל נפגשנו לבירה ודיברנו קצת, ואז התחלנו להתווכח על ענייני פמיניזם ושוביניזם והיא נורא התרגזה וקראה לי שוביניסט, כי אמרתי שאני עדיין חושב שלאישה יש את התפקידים שלה ולגבר את שלו. לרגע לא חשבתי שהרגזתי אותה עד כדי כך שהיא תרצה לנקום בי ולעשות לי שיימינג. בסך הכל יש לי דעה שונה משלה". 

מהדהד עד היום 

הפוסט של אותה בחורה זכה לכמה מאות לייקים וכמה מאות תגובות. בהמשך החלו להגיע ההודעות התוקפניות: "התחלתי לקבל מסרים מכל מיני נשים, וגם מכמה גברים. הם קיללו אותי, קראו לי 'אנס' ו'מפלצת' ועודדו אותה ללכת למשטרה. זה היה מחריד".

"התייעצתי עם חבר שמתעסק בפייסבוק לפרנסתו. הוא אמר לי: 'אחי, סגור את הפייסבוק ותן לסערה לעבור. אם לא קרה כלום והכל שקר, היא לא תעשה עם זה שום דבר'. וכמובן, הוא המליץ שאעשה צילומי מסך כדי להגיש נגדה תביעה. סגרתי את הפייסבוק לכמה שבועות, אבל האפקט של הדבר הזה הדהד אצלי וממשיך להדהד עד היום. אני מזועזע מהקלות שבה אישה יכולה לכתוב דבר כזה במרחב ציבורי, ובאיזו קלות גם מאמינים לה ומכפישים את שמו של גבר.
 

"אני בטוח שב-99 אחוז מהמקרים הפוסטים האלה נכונים ויש גברים שזה מגיע להם, אבל אני לא מסוגל לפגוע באישה או לכפות את עצמי. אחותי הקטנה עברה פגיעה מינית בילדותה ואני מאוד רגיש לנושא הזה. זה ממש הרס לי את החיים, לא יצאתי מהבית כמה שבועות, הרגשתי שכולם מצביעים עליי וקוראים לי 'אנס'. ". 

"ממרחק, הפרספקטיבה משתנה ואני מבין שזה לא סוף העולם, אבל באותם ימים הרגשתי שעולמי חרב עליי ושאני לא אצליח להתאושש מזה. הייתי מבועת ואני עדיין. אני עדיין מפחד לתקשר עם נשים, ואנשים בכלל, ולא יוצא עם אף אחת ואין לי כוונה לעשות את זה בזמן הקרוב. אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא, מי יחליט להרוס אותך וישקר במצח נחושה רק כי הרגזת אותו. לא נראה לי שזה משהו שאפשר להתגבר עליו. בינתיים אני עדיין מתלבט אם לתבוע אותה או לא, נראה לי שהיא מעורערת בנפשה".

דעת רבים 

סיפורו של אריאל רוניס, מנהל בלשכת האוכלוסין ששם קץ לחייו בסוף השבוע האחרון לאחר שהואשם בגזענות בפוסט בפייסבוק, העלה שאלה שעד היום לא קיבלה מקום ראוי בשיח בכל מה שנוגע לשיימינג: איזה מחיר הוא עלול לגבות?

ברוב המקרים, אחוז גדול מהמשתמשים נוהר בעקבות ההמון ורץ לשתף, במיוחד במקרים שבהם מתוארים חוסר צדק, פגיעה בחסרי אונים או עיוות של החוק. אבל ישנו גם הצד השני, הצד של "כוכב" השיימינג, שלא תמיד זוכה להשמיע את עמדתו או לגונן על עצמו. הלהבה מתלקחת כל כך במהירות, שגם כשהוא מבקש לעשות זאת, זה כבר מאוחר מדי. 

המקרה של בועז הסתיים בשלווה יחסית, אבל במקרה של שרון (שם בדוי), בת 32 ממרכז הארץ, השיימינג שעברה גבה ממנה מחיר כבד וממשיך לגבות עד היום. "לפני שנתיים בלוגרית אחת החליטה להקדיש לי פוסט בבלוג שלה ובעמוד הפייסבוק שלה, בתגובה למשהו שכתבתי", היא מספרת. "אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים, כדי שלא יזהו אותי, אבל כתבתי בבלוג שלי את דעתי על נושא מסוים שקשור להשמנה ורזון. אני אישה רזה, והתייחסתי לנשים מלאות. היא, בתגובה, השתלחה בי בכל כוחה, אמרה שאני עושה Fat Shaming (ביוש שמנים – ח.ג.), שאני מתנשאת וחצופה. היא אפילו קראה לי אנורקטית וכתבה שאם הייתי אוכלת משהו, לא הייתי מרגישה צורך להתנשא על נשים שאינן רזות כמוני". 
 

"מחזיר אותי חזרה לטראומה" אריאל רוניס ז"ל. צילום: פייסבוק

שרון בסך הכל התכוונה להביע את דעתה הלגיטימית בנושא, אבל גילתה שאין מקום להבעת דעות ברשת: "התגובות לפוסט שלה היו מחרידות! בנות שם קיללו אותי, אמרו שאני מכוערת ונראית כמו נרקומנית, שאני בטח לא אוכלת ולכן אני ממורמרת ושאני טיפשה. אחת מהן אפילו הרחיקה לכת ואמרה שצריך להרוג אותי. להרוג! בגלל משהו שכתבתי בבלוג שלי, זה נראה לה הגיוני?".

שרון הייתה אז במצב נפשי רגיש, לאחר שאמה נפטרה שבועות ספורים קודם לכן. השיימינג הצליח להביא אותה אל פי תהום: "אחרי המוות של אמא שלי הייתי מאוד שברירית, אבל החזקתי מעמד. התקיפה הזו ברשת שברה אותי לחלוטין. הדברים שלהן היו כל כך אכזריים, וכמובן שגם קיבלתי המון הודעות מבנות שהשמיצו אותי. רק מעטות ניסו לנהל איתי איזשהו שיח".

"בטח. אבל בשלב הזה אף אחת כבר לא רצתה לשמוע. כולן היו בטוחות שהיא צודקת ושאני האישה הרזה והרעה ששונאת נשים שמנות. וזה כל כך לא נכון ורחוק מהאמת, אבל להן לא היה אכפת. הן סימנו אותי כמטרה, וזהו. שיתפו את הפוסט במשך ימים ארוכים ולא הפסיקו לדבר עליי ולהשמיץ אותי".

"אין דרך יפה לנסח את זה - רציתי למות. בבת אחת חזרתי להיות ילדה בכיתה ג' שנמצאת בעיצומו של חרם, רק שהחרם הזה הוא ווירטואלי ואת רוב האנשים שלוקחים בו חלק אני בכלל לא מכירה. לא הפסקתי לבכות במשך ימים, הרגשתי שהשנאה שלהן חודרת לי מבעד לעור. זו הייתה תחושה איומה שאני מקווה לא להרגיש שוב לעולם. מאז השיימינג הזה אני לוקחת כדורים נגד חרדה וכדורי שינה, ורק ככה הצלחתי לצאת מזה ולחזור לחיים שלי. זה ריסק אותי לגמרי".

סיפורו של רוניס הצליח לעורר אצלה מחדש את הטראומה. "מאז שקראתי את זה אני לא מצליחה להירדם", אומרת שרון. "זה העיר את זה אצלי מחדש, ואני כל כך מבינה מה הוא הרגיש. גם אני הייתי קרובה לשם, אבל לא היה סיכוי שאתן לחבורת נשים אכזרית ברשת לגרום לי לאבד את עצמי. הן פשוט לא שוות את זה. אני מקווה שלהבא אנשים יחשבו פעמיים לפני שהם ממהרים לעשות שיימינג למישהו, ויראו לנגד עיניהם את המחיר הנורא שזה יכול לגבות. פוסט בפייסבוק אפשר למחוק, אבל הצלקת נשארת לכל החיים".