אשת הפצוע: "כשנורה בראש הבנתי שהחיים שהכרתי כבר לא יחזרו"

על אף חיפושיה אחר תשובה, נותרה יפית חסרת מענה. מסעד לא הגיע לדיון ולא מסר את תגובתו לאישום החמור נגדו. באופן ציני ההוא אושפז עם מיחושים בחזה לא רחוק מהמחלקה הנוירוכירורגית בה מאושפז תומר. "כששמעתי שהוא נמצא באותו בניין בסורוקה, שתי קומות מתחתנו, נעתקה נשמתי", היא אומרת. "בפעם הראשונה, חמישה חודשים אחרי שתומר נורה, חלמתי על המקרה. בחלום הודיעה לי המשטרה שהיורה ברח מבית החולים והצליח להתחמק מהעונש. נחרדתי והתעוררתי בבהלה. אני מתמודדת לבדי עם שלושה ילדים קטנים, נלחמת בכל הכוח על חייו של תומר, אבל אין לי שום כוונה לוותר על המשפט של היורה כדי לוודא שהדין ימוצה עמו. הוא צריך לקבל את העונש המקסימלי". 
 

"הם אמרו שאין ראיות לטענה הזו כי ליורה אין רקע ביטחוני וכי הוא לא צעק משהו בנוסח אללה אכבר. אני לא מסכימה עם זה. היורה הוא אדם שאינו סובל ממצוקה כספית, אז לא נשמע הגיוני שהוא יירה בתומר בגלל סכום כסף נמוך. הרי מי שחתום על צווי העיקול הוא גזבר המועצה, אז מדוע לירות במנהל? בטח הוא אמר לעצמו 'מה אני צריך סכסוכים בין חמולות, אז עדיף לירות ביהודי היחידי שיש כאן'. היורה הגיע עם נשק דרוך מתוך מטרה לפגוע, וקשה לנו במשפחה לקלוט כיצד המשטרה לא רואה את המניע האמיתי. הוא עמד קרוב אל הגזבר ואל סגן ראש המועצה, אבל בחר להסתובב ולירות אל עבר האדם שהיה כי מרוחק ממנו. כשסיים הוא זרק את האקדח ולא המשיך לירות. הוא השלים את המשימה". 

יפית, מזכירה רפואית בחדר ניתוח נשים בסורוקה, מתקשה לעכל את הטרגדיה שנפלה על משפחתה. בבוקר ה-6 בינואר יצא תומר (38) לעבודתו כמדי יום, למרות שחש לא בטוב. "הסתכלתי עליו כשהכניס את הילדים לאוטו והבחנתי שהז'קט שלו פתוח", היא משחזרת. "אמרתי לו בחיוך שאם הוא רוצה להיראות אלגנטי אז שלפחות יסגור את הכפתורים. אחרי חצי שעה הוא התקשר אלי וצחקנו קצת, ובעשר וחצי הוא שוב התקשר לשאול לשלומי.

"זו הייתה השיחה האחרונה בינינו. כעבור שלוש שעות  קראו לי לפגישה במחלקה ונכנסתי צוחקת עם הטלפון על האוזן, ולא שמתי לב שכולם רציניים. כשהעובדת הסוציאלית הגיעה הבנתי שמשהו רע קרה. שאלתי מיד אם מדובר בילדים או בהורים שלי, לרגע לא חשבתי על תומר. כשאמרו לי שהוא נמצא ביחידת הטראומה רצתי לשם במהירות. לא האמנתי שהעוגן שלי, עמוד התמיכה שלי, זה שמיתמר לכמעט שני מטר גובה, יהיה בסכנת חיים. קיוויתי שמדובר בפציעה קלה ביד או ברגל, אבל כשהרופאים אמרו שהוא נורה בראשו, הבנתי שהחיים שהכרתי כבר לא יחזרו". 
 

על פי כתב האישום שהוגש כנגד מסעד (58), המכונה גם אבו שולדום, עולה כי בבעלותו שני בתים בשכונה 3 בערוער, כאשר על אחד מהם הוטל עיקול בשל חוב כספי בסך 2,000 שקל. כאשר שמע מסעד כי לבית הגיע צוות של מעקלים, הוא ניגש לבנייני המועצה המקומית כשבגופו מוטמנים אקדח 9 מ"מ טעון וכדורים.

בני הזוג מכלוף לפני האסון. צילום: אלבום משפחתי



בכתב האישום נטען כי מסעד שוחח עם תומר והשניים פנו למשרדו של גזבר המועצה. לאחר ויכוח, בו טען מסעד כי החוב שולם, הציע סגן ראש המועצה שנכח במקום כי למחרת יקיימו ישיבה מסודרת במטרה לפתור את המחלוקת. אלא שאז קרא מסעד לעברו של תומר, שעשה את דרכו אל מחוץ למשרד, וירה לעברו. יריית האקדח פילחה את לחיו והוא התמוטט על הרצפה. מסעד לא אמר דבר וסובב את פניו בחזרה אל החדר. סגן ראש המועצה מיהר אליו וטלטל את ידו עד שהאקדח נשר אל הקרקע. שאר העובדים השתלטו עליו ונעלו אותו באחד החדרים עד להגעתה של המשטרה. 
 

תומר אושפז במצב קריטי. הקליע ריסק את עצמות הפנים וחלק מהגולגולת, גרם למפרצת במוח ופגע באורח אנוש בעיניו ובעצב הראיה. הרופאים שיערו כי ימיו ספורים, אולם תומר לא ויתר ונלחם על חייו. 
 

כעבור שלושה חודשים הוא נתן סימן ראשון של התאוששות. "לעולם לא אשכח את הרגע בו תומר הגיב אלי", רועד קולה של יפית. "עמדתי ליד המיטה שלו ובכיתי. ביקשתי ממנו שיגיב והחזקתי לו את היד. אמרתי 'נו תתעורר, תחזור אלי' ופתאום תומר לחץ לי את היד. בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת. אחרי שהוא לחץ לי את היד שוב, צרחתי כמו מטורפת מההתרגשות". 

כיום מאושפז תומר ביחידה לטיפול נמרץ של המחלקה הנוירוכירורגית. מאז נורה הוא עבר 11 ניתוחים, תשעה מהם בראשו. בשבוע הבא אמור תומר להיכנס לניתוח נוסף, ובו תוחדר לראשו צינורית לניקוז נוזלים. במידה ולא יתפתחו זיהומים, כפי שקרה בניתוח קודם, יוכל תומר לעבור לבית חולים שיקומי. בכל יום, בשעות הבוקר המאוחרות, נוטשת יפית את עבודתה בחדר הניתוח ומתיישבת ליד מיטתו של בעלה.

היא עוטה את החלוק הכחול הסטרילי ולוחשת על אזניו מילות אהבה. השבוע שלף כפיר, אחיו של תומר, כדור אדום מכיסו. שניהם התבוננו על ידו של תומר המתרוממת באיטיות ובאצבעותיו הנפתחות כדי לאחוז בו. כאשר כפיר ביקש את הכדור בחזרה, שחרר אותו תומר מידו. יפית עצרה את דמעותיה בכוח. היא ניגשה אל צד המיטה וביקשה מבעלה נשיקה. למרות העלטה בה הוא שרוי סובב תומר את ראשו והגיש אליה את שפתיו. 

"הרגעים האלה הם בודדים ומגיעים לסירוגין. עם הרופאים תומר לא מתקשר כלל. אין לנו מושג מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, האם כואב לו, או אם הוא בכלל מודע למצבו. יש סיכוי שהוא איבד גם את הדיבור. אני רוצה להגיע לשיקום כמה שיותר מהר, כי שם תומר יוכל להתקדם".  
 

יפית ותומר, הורים לשלושה ילדים בני תשע, שש ושנה וחצי, הספיקו לציין בדצמבר האחרון עשר שנות נישואין. "עשיתי לו אלבום מיוחד עם כל נקודות הציון שעברנו מאז שהכרנו", אומרת יפית בעיניים לחות. "יש בפנים את הצעת הנישואין, הולדת הילדים, הבילויים והטיולים. כתבתי לו שהוא האהוב שלי ושאני מקווה שיהיו לנו עוד שנים רבות כאלה. שבועיים אחר כך הוא נורה ופתאום קלטתי שהאלבום הפך למעין ספר סיכום". 
 

תומר הספיק לשמש כמנהל הסניף בערוער רק חודשים ספורים. לפני כ-17 שנים הוא החל לעבוד כפקיד גבייה בחברת מילגם, המעניקה שירותים לרשויות המקומיות, ובתשע השנים האחרונות הוא משמש כמנהל. בתחילה עבד בבאר שבע, ולאחר מכן הקים את הסניף ביישוב הבדווי רהט. "תומר תמיד רצה לסייע לחלשים ובעיניו כל האנשים הם שווים", אומרת יפית. "פעם זרקו עליו ברהט טלפון, אבל הוא קיבל את זה בהבנה ואמר שלא קל לאנשים להתרגל לעובדה שהם כפופים לגוף של אכיפה. בעיניו, העבודה הייתה סוג של שליחות, למרות שהיא מסוכנת, אבל מעולם לא אמנתי שזה יתדרדר לירי ללא סיבה". 

"הפקידות סיפרו לי ולמשפחה השתלשלות מעט שונה מהמתואר בכתב האישום. לדבריהן, תומר ישב לאכול איתן צהרים כאשר היורה נכנס והתווכח עם הגזבר וסגן ראש המועצה. רק כשהצעקות התגברו, תומר יצא לראות מה קורה. כשהבין שהוחלט לקיים ישיבה הוא רצה לחזור למקומו. זה היה הכי תמים, האיש הלא נכון במקום הלא נכון. הבנתי שהוא לא דיבר עם היורה, ומי שהחליט על העיקול היה בכלל הגזבר". 

"נראה לך? מה פתאום. אני בטוחה שהם מרחמים על עצמם. לי ברור שהיורה ימציא בבית המשפט אין ספור גרסאות על מה שקרה, אבל אני מקווה שהחוק ימוצה עמו עד תום".

"זה בטח לא יגרום לי אושר עילאי, אבל לפחות אדע שהצדק נעשה, שלא היה כאן כישלון של מערכת המשפט. המחשבה שהיורה יצא מהסיפור הזה עם עונש קל גורמת לי לסיוטים בלילות". 

"הם יודעים שירו באבא שלהם, אבל לא בטוח שהם מבינים את המשמעות. הילדים שואלים עליו כל הזמן והוא חסר להם. כל דבר שאני קונה או מבשלת הם אומרים שאבא עשה את זה טוב יותר. פעם אחת הבאתי אותם לבית החולים וקיוויתי שתומר יגיב, אבל הוא לא זז. הילד הקטן משך לו באף וקרא 'אבא, אבא', אבל זה היה אחד בימים בהם תומר לא הגיב". 
 

סנגורו של מסעד, עו"ד יוסי זילברברג, בתגובה: "המעקלים התייצבו בבית של גרושתו של מרשי והוא הרגיש שמשפילים אותו. הוא רגיש לענייני כבוד ושלף את האקדח ברגע של ערפול. הוא תכנן להפחיד ולא לפגוע, ולכן זו הסיבה שירה רק ירייה אחת. אין פה כל רקע לאומני, כפי שהמשפחה טוענת, וגם במשטרה מאמינים שמדובר באירוע פלילי. בחקירה במשטרה הביעה מסעד חרטה והתנצל על הפגיעה במנהל הסניף".