"אומרים שהזמן מרפא, אבל זה לא נכון. אנחנו חיים כל הזמן עם הכאב", אמרה היום (שני) בעצב אירנה סקליאניק, ששכלה את בתה יעל יוליה בת ה-15 בפיגוע הנוראי בדולפינריום, בו נרצחו 21 בני נוער וצעירים וכ-120 נפצעו.
עשרות הגיעו לפנות ערב למתחם הדולפינריום לטקס הזיכרון לציון 14 שנים לאותו פיגוע רצחני שזיעזע את המדינה ואת העולם. זה קרה בליל שבת, בשעה 23:40. בני נוער, רובם עולים חדשים ממדינות חבר העמים, עמדו בתור הארוך בכניסה לדיסקוטק, כאשר מחבל מתאבד פוצץ עצמו וגרם לקטל הנוראי.
רבים מבני משפחות הנספים, לצד חברים, התייחדו על רקע השקיעה התל אביבית בדומייה עם זכר הקורבנות, בטקס שאורגן על ידי המשרד לקליטת עלייה. בין המשתתפים היו גם תלמידים מבית הספר שבח מופת בתל אביב, בו למדו מרבית הנרצחים בפיגוע, שליוו בשירה מרגשת על טקס הזיכרון.
"לא השתקמנו, למדנו לחיות עם הכאב"
"האירוע הנוראי נשאר בנשמה והותיר פצע עמוק, אבל העלייה ממדינות חבר העמים נמשכה", אמרה שרת הקליטה לשעבר, ח"כ סופה לנדבר (ישראל ביתנו), המלווה את המשפחות מהיום בו קיבלו את הבשורה הנוראית על רצח יקיריהן. "הכאב נשאר והחדרים של הילדים הפכו לחדרי הנצחה, אבל החיים נמשכים", היא הוסיפה.
אולגה טגליצב, שבתה מריה היתה בין הנספות בפיגוע, דיברה בטקס בשם המשפחות השכולות: "היינו עולים חדשים, למדנו שפה חדשה. החיים שלנו רק התחילו להסתדר ואז הם נתקעו בפיגוע. החיים נצבעו בשחור, הכאב גובר ומרגישים את החוסר יותר ויותר", היא אמרה בקול חנוק מדמעות, "לא השתקמנו, למדנו לחיות עם הכאב שהפך לחלק מאיתנו. ילדים הם פרחי החיים, תזכרו את זה, אנשים שבשלטון".
מנהל אגף הקהילה במשרד לקליטת עלייה, ד"ר ולדימיר שקלאר, המחיש את התחושות הקשות: "רציחתם של הילדים הותירה פצע ענק, שלא יגליד לעולם. 14 שנים של שכול שלא נגמר".