קיים חשש גדול בקרב מורים ומנהלים מעיסוק בסוגיות נפיצות של דמוקרטיה, ועל כן בהרבה מקרים הם נמנעים מלדון בנושא או להכניס אותו באיזושהי צורה לשיח הכיתתי, כך עולה ממחקר שפרסמה היום החוקרת גלי שפיגל כהן לכבוד "כנס דב לאוטמן למדיניות החינוך".
הכנס ייערך היום באוניברסיטה הפתוחה, בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן לאוטמן. החוקרת ערכה מחקר בקרב מנהלי בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים מכל הארץ ומכל המגזרים - חינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי ובחינוך הממלכתי- ערבי. במחקר, שנערך בחודשים האחרונים על רקע הבחירות לכנסת ה-20, נחשפת תמונה מאוד בעייתית.
מהסקר עולה שרבים מהמנהלים חשים כי משרד החינוך לא רוצה לתת הנחיות או מתחמק מלתת הנחיות ברורות בנושא: "אם יש הנחיה לחינוך לדמוקרטיה במשרד החינוך, זה בגדר סוד", אמר מנהל בית ספר יסודי בחינוך הממלכתי שהשתתף במחקר. מנהל נוסף בחינוך הממלכתי אמר כי "החינוך לדמוקרטיה במרתף. זה תפוח אדמה לוהט. במשרד החינוך חוששים איך יתרגמו את זה, איך בתי ספר לא ייקחו צעד רחוק מדי". המנהלים הביעו צורך ממשי להתייחסות של משרד החינוך לנושא ולתכנית סדורה בנושא של משרד החינוך.
החשש בקרב מנהלים בחינוך הממלכתי ערבי גבוה במיוחד
עוד עולה מהסקר, כי הדמוקרטיה מתקשרת באופן אסוציאטיבי לשמאל ולחילוניות וכי יש שחיקה גדולה בעקבות התחלופה התדירה של שרי החינוך והדגשים שהם מביאים עמם.
כמו כן, עולה מהסקר כי בקרב מנהלים בחינוך הממלכתי ערבי, החשש מעיסוק בסוגיות של דמוקרטיה גבוה במיוחד בשל פחד מתגובות התלמידים: מצד אחד הם חשים מבוכה אל מול שאלותיהם הקשות של התלמידים על אפליה וחוסר שוויון, ומצד שני הם חוששים שעיסוק בנושא ילבה את התסכול בקרב התלמידים ויגרור ביטויי זעם.
מנהל תיכון בחינוך הממלכתי-ערבי סיפר כחלק מהמחקר כי "יש מקרים שבשעת חינוך תלמידים אומרים הלוואי ויפלו טילים על המדינה. המורים מפחדים להגיד ככה או ככה, שיצטטו אותם והם יאבדו את העבודה שלהם, או שיגידו משהו שיגיע לממונים". מנהלים מהחינוך הממלכתי-ערבי ציינו כי הם נדרשים להתמודד עם הגזענות משני כיוונים: גזענות כלפי ערבים בחברה הישראלית וגילויי גזענות של תלמידים ערבים כלפי היהודים.
לדברי פרופ' תמי הרמן מהאוניברסיטה הפתוחה "המחקר מציג את הפער הרחב בין הרצון לומר את 'הדברים הנכונים', כגון כמה חשוב מאוד לחנך לדמוקרטיה ודברים מסוג זה, לבין חוסר בכלים וקושי ערכי שלא מטופל כיאות להתמודד עם הקונפליקטים".
המחקר התבסס על ראיונות עומק בקרב 50 מנהלי בתי ספר בכל רחבי הארץ, ראיונות המחקר נערכו במשך חמישה חודשים, שבמהלכם התקיימו בישראל הבחירות לכנסת ה-20. על רקע הקיטוב, הקונפליקטים, הפערים והסתירות שעלו בראיונות, בלטה הסכמה אחת, משותפת, אחידה וחד-משמעית: הצורך ב"קול קורא לחינוך לדמוקרטיה בכל בתי הספר" וציפייה להתייחסות ברורה וכוללת של משרד החינוך לנושא זה.