המתנדבת שעוזרות לאמהות טריות: "הפרויקט הוא חלק ממני"

זו השנה השנייה שאליס שחר דדון – דוקטורנטית לפסיכולוגיה החוקרת את הקשר בין השפעות של דחק טרום הריוני על האם והתפתחות היילוד בהנחייתו של פרופ' מיכה לשם – פועלת על מנת למלא את החלל. יחד עם חברותיה, היא מקדמת את נושא התמיכה הרגשית ביולדת. 
 

אם תשאלו אותה, ההתנדבות היא הדבר המשמעותי ביותר שהיא עושה. מזה כתשע שנים שהיא חברה בתוכנית 'אייסף', קרן חברתית שמטרתה לצמצם פערים בחברה באמצעות החינוך. כחלק מתוכנית הדוקטורט שבה הייתה שותפה, הוחלט באופן חלוצי על בחירת פרויקטים שמטרתם צמצום פערים חברתיים בתחום הבריאות.

"כאמא וכמטפלת שרואה מדי יום הורים וילדים, חשתי שקיימת חשיבות רבה להדרכות הורים, ובעיקר בשלב המעבר להורות", מספרת שחר דדון. "התחושה שעלתה בי היא שכאם מצד אחד את עוברת חוויה מאוד עוצמתית, מורכבת נפשית ופיזית, ומצד שני החברה יושבת מהצד ומצפה שתמשיכי את חייך כאילו דבר לא השתנה. ללא הדרכה, סיוע ותמיכה מקצועית. מעבר לאמי המופלאה, שתמכה בי וסייעה לי במלוא מרצה ובן זוגי שלא פעם הצליח למתן את תחושות החרדה והלחץ, חשתי שאני לומדת מהי אמהות בכוחות עצמי. הרגשתי שאם טרייה שלא חשופה לעולם הטיפולי ולעולם הנפש כפי שאני חשופה אליו, ספק אם יהיו לה הכלים המתאימים בהתמודדות עם השינוי הכה משמעותי בחייה".

החוויה שהובילה אותה לעשייה הייתה ההנקה והידיעה שקיים ידע רב שלא מועבר הלאה. "לתומי חשבתי שתהליך ההנקה הוא מאוד טבעי ופשוט, אך כבר בהתמודדות הראשונית הבנתי כמה זה מורכב. למרות קורסי ההכנה שעברתי, הרגשתי שאני ללא ידע ממשי והדרכה. שתחושת הבורות קיימת בקרב הורים רבים, לא ממקום שיפוטי אלא ממקום שההנחה היא שהורות היא דבר טבעי, ואני טוענת שהורות היא דבר שצריך ללמוד אותו. כדי לחיות באיכות חיים מיטיבה ובתחושה של קרבה וקבלה בתוך המשפחה שלך, בזוגיות ובחיים עם ילדים, קיים צורך ממשי בהכוונה ובעבודה מנטלית משמעותית".
 

בסוף השנה שעברה נפגשו שחר דדון ושותפותיה לפרויקט, אף הן דוקטורנטיות מתחומים שונים, ילנה פורטנוב נאמן, לירון עינצ'י שלומית לוביץ' ומיטל שמחי, עם מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, פרופ' רוני גמזו. הן ביקשו להגביר את המודעות לתמיכה בנפש היולדת בקרב צוות רפואי המטפל ביולדות ובקופות החולים שישימו דגש על נושא זה בקורסי ההכנה ללידה.

"הבנו מדבריו שלשם ניצול תקציבי יש צורך בתוצאות לטווח הקצר, ושזו בעיה מבחינת המערכת להשקיע בהתערבויות שאת תוצאותיהן נראה בעוד כמה שנים. למרות זאת, היינו מאוד משימתיות וניסינו להסביר שקיים צורך בעיקר בשינוי תפיסה. כמו כן, לפני כחודש נטלנו חלק ביום עיון של ועידות ירושלים להורים, ובו הדגשנו את החשיבות בהתערבות בשלבים מוקדמים ובצורך בהכוונה וסיוע להורים טריים".
 

שחר דדון וחברותיה חושבות בגדול. הן פועלות באמצעות חבירה ושיתוף עם ארגונים רלוונטיים, כמו העמותה הישראלית לגיל הרך, באמצעות בכירים במשרד הבריאות וגם במישור האקדמי. הן מתכננות כנס בשיתוף המרכז הטיפולי הבינתחומי באוניברסיטת חיפה ובאמצעות התקשורת. "אנחנו בוחרות לפעול בכמה מישורים כדי לקדם את הנושא. כל תהליך ההורות הוא לא מובן מאליו. הוא מתחיל בשלבים מוקדמים, כשיש בכוונתנו להביא ילדים לעולם. הייתה לנו דילמה אם להגיע ליולדות או לעשות משהו ברמה מערכתית, ואחרי שראינו וסרקנו את ארגוני היולדות, הבנו שאם המערכת לא תיקח אחראיות, הבעיה תגדל. לנו כדוקטורנטיות יש הזדמנות לעשות משהו ברמה מערכתית. בשביל כולן וכולם".
 

ככל ששחר דדון העמיקה בנושא, היא הבינה מהי חשיבותו ואת אי השוויון הגדול שקיים: יועצת הנקה, יועצת שינה וטיפול פסיכולוגי הם סיפור יקר. יתרה מזו, "קופות החולים מספקות סדנאות לאמהות ולילדיהן, אך העניין תלוי באיזו קופה את חברה ובמקום המגורים. בפריפריה קיימת תדירות נמוכה לפעילויות אלו לעומת אזורים מרכזיים. למדתי על היעדר התקשורת בין בתי החולים וקופות החולים ועל הצורך הממשי בפרויקט הליווי. לא פחות מזה, למדתי על עצמי, שהפרויקט הוא חלק ממני, חלק מהזהות שלי".

1. בכל אחד מאיתנו יש משהו להעביר הלאה. אני מצאתי משהו שמשלב בין מחקרים ובין הרצון שלי לקדם נושא מסוים

2. תתחבר לנושא. אם אתה עושה משהו שאתה באמת מחובר אליו, הזמן הוא משתנה זניח, למרות השגרה הצפופה

3. זה חוזר אליך. הסיפוק ותחושת השליחות שיש בעשייה התנדבותית לא תסולא בפז