מרכז עדאלה הגיש היום (ראשון) עתירה לדיון נוסף בפסק הדין של בית המשפט העליון מה-5 במאי, הקובע כי ניתן להרוס את הכפר הבדואי הלא מוכר עתיר-אום אלחיראן בנגב, בו מתגוררים 1,300 תושבים ממשפחת אבו אל-קיעאן, למען הקמת יישוב יהודי בשם "חירן" ושטח מרעה על חורבותיו.
צעד זה הוגדר על ידי 29 ארגוני זכויות אדם וארגונים חברתיים בישראל, בעצומה שפרסמו הבוקר, כצעד "לא צודק, גזעני ומפלה". ביום חמישי הקרוב מתוכננת הפגנה מול משרדי הממשלה בבאר שבע, גם כמחאה על ההחלטה של בית המשפט העליון.
בעתירתו לדיון חוזר, דרש מרכז עדאלה לראות בפסק הדין האחרון הלכה חדשה והיסטורית. בעתירה נטען, כי הלכה זו קובעת כי המדינה רשאית, כבעלת המקרקעין, להורות על פינוי תושבים בכל זמן שתרצה, גם אם היא עצמה נתנה להם את הרשות להשתמש בקרקע ולחיות בה, כפי שנתנה לתושבי עתיר אום אלחיראן, תוך התעלמות מתקופת הזמן הממושכת בה חיו האזרחים על הקרקע. הלכה משפטית זו חוסמת את אפשרות ההתגוננות החוקתית של התושבים. בעתירה נטען כי אם הלכה זו הייתה מעוגנת בחקיקה, דינה היה להיפסל מספר החוקים בהיותה חקיקה הפוגעת בזכויות החוקתיות כגון הזכות לקניין, כבוד ושוויון באופן גורף.
"החלטת הפינוי היא בלתי סבירה"
בעתירה צידד מרכז עדאלה בדעת המיעוט של השופטת דפנה ברק-ארז אשר גרסה כי פסק הדין "מפר את ההלכות הקיימות" וכי החלטת הפינוי היא "בלתי סבירה". לצד קביעותיה של השופטת ברק-ארז, הסתמכה העתירה על עמדות מומחים בכירים במשפט החוקתי ודיני הקניין בישראל, אשר מתחו ביקורת חריפה על פסק הדין.
העותרים ציטטו את פרופ' ברק מדינה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ' חנוך דגן ופרופ' מרדכי קרמינצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה וד"ר רונית לוין-שנור, מומחית לדיני קניין. כולם, פה אחד, ראו בהלכת בית המשפט כפוגעת בזכויותיהם החוקתיות של תושבי הכפר עתיר אום אלחיראן.
עוד תקפה העתירה את קביעת בית המשפט העליון כי החלטת הפינוי הגונה וסבירה משום שהיא מציעה לתושבים לעבור לחורה. זאת בשעה שראש מועצת חורה מצהיר כי אין באפשרות המועצה להקצות מגרשים לתושבי עתיר אום אלחיראן. בעתירה נכתב כי "גם אם המדינה הציעה מעבר מעתיר אום-אלחיראן אל רמת אביב ג', היא לא הייתה הופכת את החלטת הפינוי להחלטה סבירה והגונה, כאשר המטרה הינה להקים יישוב חדש על חורבות כפרם של המפונים".
ממרכז עדאלה נמסר כי "יותר מ- 1,000 תושבי עתיר אום אלחיראן אינם מסיגי גבול אלא בני רשות שניתנה להם מלפני 60 שנה. לבני רשות קיימת זכות קניינית שהיא זכות חוקתית שאין לפגוע בה בהחלטות שרירותיות שהמניע שלהן הוא מניע גזעני. אין לראות בפסק הדין המסוכן מיום ה-5 במאי פחות מהלכה היסטורית שלא ניתנה כמותה מאז 1948, ויש בה כדי לאפשר יישומן של תכניות נישול ועקירה מרחיקות לכת כלפי הבדואים בנגב".