האויב שבפנים: טרוריסטים מתכננים פיגוע ביום העצמאות האמריקאי

רשויות אכיפת החוק בארה"ב נמצאות בימים האחרונים בכוננות גבוהה. בסוף השבוע הבא יציינו האמריקאים את ה־4 ביולי, יום העצמאות ה־239, והחשש הוא שפעילים מקומיים של דאע"ש ינסו להפוך את החגיגות ליום של דמים בשמו של ארגון הטרור הרצחני.

גל מעצרים שהתרחש החודש באזור ניו יורק רק חיזק את ההערכות כי יש בסיס לחששות. ביום שבת לפני שבועיים נעצר מונד'ר עומר סאלח (20), סטודנט לאווירונאוטיקה מרובע קווינס שהפעיל חשבון טוויטר שתומך בדאע"ש. סאלח חשוד שתכנן סדרת התקפות, ככל הנראה ב־4 ביולי, ואף אסף חומרים על בניית פצצות דומות לאלה שהופעלו בפיגוע במרתון בוסטון לפני שנתיים. במהלך המעצר הוא התנגש עם מכוניתו בניידת משטרה וניסה לשלוף סכין, אך הסוכנים נטרלו אותו במהירות.

בחקירתו התברר כי סאלח היה בקשר עם פאריד מומוני (21), תושב סטטן איילנד, וכי השניים תכננו יחד את ההתקפה. לפי כתב האישום, באחת השיחות שניהלו השניים הדריך סאלח את מומוני כיצד להפעיל מטען חבלה ולאחר מכן לדרוס אנשי משטרה שיגיעו לזירה, לגנוב את כלי הנשק שלהם ולפתוח באש על מנת להרוג אנשים נוספים.

בבוקר יום רביעי שעבר הגיעו סוכנים פדרליים לביתו של מומוני, לבצע בו חיפוש. הוא החל להתעמת איתם וניסה לדקור סוכן FBI, אך לא הצליח לחדור את השכפ"ץ שלו. אחרי שנעצר בגין ניסיון רצח וסיוע לארגון טרור, הוא הודה כי נשבע אמונים לדאע"ש וכי החזיק עמו את הסכין בתקווה שיוכל להשתמש בה נגד אנשי אכיפת החוק.

בעקבות זאת, הבהירו גורמים בבולשת כי עשויים להיות מעצרים נוספים לנוכח שאיפתם של פעילי ארגון הטרור לפגוע בחגיגות יום העצמאות. "התקפה ב־4 ביולי תהיה משמעותית מאוד עבור דאע"ש", אמר אחד הגורמים ל"ניו יורק פוסט" מיד אחרי המעצר של מומוני.

אולם שעות ספורות לאחר מכן התברר כי אף שהטרור האסלאמי מבית דאע"ש ואל־קאעידה עדיין נחשב לממשי ביותר, עדיין יש איום אחר, פנים־אמריקאי, מסוכן לא פחות למרקם החיים של החברה הרב־גזעית בארה"ב.

למען הגזע הלבן

דילן סטורם רוף (21), מובטל לבן מהעיר קולומביה שבקרוליינה הדרומית, הגיע סמוך ל־20:00 בערב לכנסיית עמנואל האפרו־אמריקאית בצ'רלסטון. מדובר בכנסייה המתודיסטית השחורה הראשונה בדרום ארה"ב, שהוקמה לפני קרוב ל־200 שנה, עוד לפני סיומה של העבדות, ורשמה ציוני דרך במאבק השחורים לשוויון זכויות.

את פניו של רוף קיבל הכומר קלמנטה פינקני, חבר הסנאט המדינתי שמשרת בכנסייה כבר 23 שנה. הוא הוביל את הצעיר לשיעור התנ"ך שהחל להעביר לחלק מחברי הקהילה. במשך כשעה ישב רוף בשקט, ככל הנראה שקע במחשבות אחרונות על הצפוי לקרות, עד ששלף לפתע את האקדח שלו ופתח באש לעבר הנוכחים. דקות אחדות לאחר מכן יצא מהכנסייה, והותיר אחריו תשעה קורבנות ועוד שלושה ניצולים, בהם אישה שנאמר לה כי נותרה בחיים על מנת לספר על מה שאירע. רוף עצמו נעצר יממה לאחר מכן בקרוליינה הצפונית והואשם בתשעה סעיפי רצח ובאחזקה בלתי חוקית של נשק.

כמעט מהרגע הראשון היה ברור שמדובר במה שמוגדר "פשע שנאה". עדי הראייה סיפרו כי כאשר טיוונזה סנדרס (26) ניסה לעצור את רוף, השיב הרוצח: "לא, אתם אנסתם את הנשים שלנו וכעת אתם לוקחים את המדינה שלנו. אני צריך לעשות את מה שאני צריך לעשות". שניות לאחר מכן נורה סנדרס למוות בעת שניסה להגן - לשווא - על חייה של דודתו, סוזי ג'קסון. אמו ניצלה אחרי שהתחזתה למתה ושכבה בשלולית הדם של בנה המת.

התברר גם כי רוף לא הסתיר כלל את כוונותיו להתחיל את מה שכינה "מלחמה בין הגזעים". חבר ילדות שלו סיפר כי רוף התלונן בפניו לפני שבועות אחדים כי "השחורים משתלטים על העולם" וכי "מישהו צריך לעשות משהו לגבי זה למען הגזע הלבן". שותפו לדירה הוסיף כי רוף רצה "להתחיל מלחמת אזרחים. הוא אמר שהוא מתכוון לעשות משהו כזה ואז להתאבד".

אמונתו הגזענית של רוף התבררה סופית כאשר בסוף השבוע נחשף אתר שבו הציג את משנתו בנוגע ליחסים הגזעיים באמריקה. לגרסתו, האירוע שבו ג'ורג' צימרמן, איש המשמר האזרחי בפלורידה, ירה למוות בצעיר השחור טרייבון מרטין לפני שלוש שנים, הוא שעורר אותו לפעולה אחרי שראה את הסיקור התקשורתי הנרחב לפרשה, בעוד "מאות של מקרי רצח של לבנים על ידי שחורים זוכים להתעלמות".

"בחרתי בצ'רלסטון כי זו העיר ההיסטורית ביותר במדינה שלי, ובשלב מסוים היה בה האחוז הגבוה ביותר של שחורים ביחס ללבנים במדינה", הסביר רוף, "אין לנו גלוחי ראש, אין לנו קו קלוקס קלאן אמיתי, אף אחד לא עושה כלום חוץ מלדבר באינטרנט. אז מישהו צריך את האומץ לעשות את זה בעולם האמיתי, ואני מניח שזה צריך להיות אני".

אבל תקוותו כי ההתקפה בכנסייה תעורר נקמה אפרו־אמריקאית ותגובה של הלבנים, וכך תפרוץ מלחמה בין־גזעית, התנפצה במהרה. ביום שישי, כאשר הופיע בפני שופט, אמרו לו חלק מקרובי הנרצחים כי על אף הכאב העצום, הם סולחים לו על מעשהו. גם בתפילה הראשונה שנערכה בכנסייה אחרי הפיגוע לא נשמעו קולות לנקמה אלא שירי הודיה לאל.

הכומר ג'ון פול בראון, מטיף בכנסייה אפרו־אמריקאית אחרת בצ'רלסטון, ציין כי ההתקפה יצרה "התפרצות בלתי מציאותית של חום, אהבה ודאגה". הוא אף הודה לרוף על כך שלמעשה אפשר לאנשים "לראות כיצד נראה רוע. וזה מאפשר לנו להראות להם למה הטוב מנצח את הרוע".

דילן סטורם רוף. צילום: רויטרס

זאב בודד

הטרור האסלאמי הקיצוני הוא שאחראי למתקפה הקטלנית ביותר על אדמת ארה"ב (ובכלל) עם פיגועי 11 בספטמבר, שהותירו יותר מ־3,000 קורבנות, ועד היום מקדישות רשויות אכיפת החוק וסוכנויות הביון האמריקאיות את מרב משאביהן למעקב אחרי מזימות טרור של דאע"ש, אל־קאעידה ודומיהם. אבל הסטטיסטיקה מראה כי דווקא הימין הקיצוני הוא שאחראי ליותר קורבנות בארה"ב ב־14 השנים האחרונות.

לפי נתונים של מכון המחקר קרן אמריקה החדשה, מאז פיגועי 11 בספטמבר נהרגו 26 בני אדם בהתקפות המיוחסות לפעילי ג'יהאד אסלאמיים, בעוד ההתקפות של פעילי הימין הקיצוני הותירו 48 הרוגים, כולל תשעת הנרצחים בצ'רלסטון. האירוע הקטלני ביותר, עד השבוע שעבר, נרשם ב־5 באוגוסט 2012, כאשר וייד מייקל פייג', שהיה חבר בלהקות רוק ניאו־נאציות, נכנס עם נשק אוטומטי למקדש סיקי באוק קריק שבוויסקונסין ורצח שישה בני אדם לפני ששם קץ לחייו.

יותר מכך, הפיגוע הקשה ביותר בארה"ב עד פיגועי התאומים היה פיצוץ הבניין הפדרלי באוקלהומה סיטי בדיוק לפני 20 שנה, ב־19 באפריל 1995. 168 בני אדם נהרגו, ויותר מ־600 נפצעו כאשר טימותי מקוויי פוצץ משאית תופת עם יותר משתי טונות של חומר נפץ ליד הבניין ע"ש אלפרד פ. מורה, שאכלס את משרדי הסוכנויות הפדרליות וגם מעון יום לילדים, וזאת בשל שנאתו לממשל האמריקאי. הוא נעצר במקרה בשל עבירת תנועה שעות אחדות לאחר מכן, הועמד לדין ונידון למוות, עונש שבוצע ביוני 2001. שותפו של מקוויי, טרי ניקולס, נידון ל־161 מאסרי עולם מצטברים, והוא מרצה את עונשו לצד טרוריסטים ידועים לשמצה בכלא השמור ביותר בקולורדו.

לפי נתוני המרכז המשפטי לדרום העני (SPLC) - ארגון זכויות אדם משפטי מאלבמה שעוקב אחרי קבוצות גזעניות לבנות ברחבי ארה"ב - נכון לשנת 2014 היו 784 קבוצות שנאה מוכרות, כולל ארגונים ניאו־נאציים, סניפים של הקו קלוקס קלאן, לאומנים לבנים, גלוחי ראש, קבוצות משמר אזרחי שפועלות לאורך הגבול עם מקסיקו וארגונים שחורים קיצוניים. נוסף להם יש 874 קבוצות "פטריוט" שמתנגדות לממשל הפדרלי.

מדובר בירידה חדה במספר ארגוני השנאה לעומת השנה הקודמת, אז פעלו 939 קבוצות, ובצמצום דרמטי לעומת השיא של 1,018 ארגונים בשנת 2011. במרכז המשפטי הסבירו כי מדובר בתוצאה של נטישה המונית של פעילים, הן בשל המחיר החברתי שהם משלמים בשל חברות בארגונים הקיצוניים והן בגלל השינויים החברתיים, שכוללים את בחירתו מחדש של ברק אובמה לנשיאות, שילוב של מיעוטים ומהגרים בחברה ורפורמות כגון נישואים חד־מיניים, שמחלישים את העמדות הגזעניות והשמרניות.

אולם בארגון המשפטי הדגישו כי הסכנה עדיין מוחשית, מאחר שלא מעט פעילים גזענים עברו לפעול באינטרנט, שם הם מפיצים את משנתם בחופשיות ובאנונימיות, ומי שמבקשים גם לעשות ולא רק לדבר - כמו רוף - פועלים בדרך כלל כ"זאבים בודדים" או בתאים קטנים, בדיוק כמו הפעילים של הארגונים האסלאמיים.

"חשוב להכיר במגמה של התרחקות מקבוצות מאורגנות שמבצעות פעולות של טרור פנימי. כמי שטימותי מקוויי הראה בפיגוע באוקלהומה סיטי, 'זאבים בודדים' ותאים קטנים של פעילי טרור פנים יכולים ליצור נזק אדיר", אמר מארק פולוק, חוקר המרכז המשפטי, שפרסם בפברואר האחרון דוח על פעילותם של פעילי טרור בודדים, ולפיו בין אפריל 2009 לפברואר 2015 בוצע פיגוע או סוכל פיגוע של פעילים בודדים בכל 34 יום.

רוף, כך נראה, מתאים היטב לדיוקן של "זאב בודד". בן למשפחה לבנה מהמעמד הבינוני ללא רקע גזעני שהיה תלמיד מוצלח עד אשר נשר מלימודיו בכיתה י' והחל להסתגר בחדרו. "הוא הפך למתבודד בשנתיים האחרונות ואף אחד לא ידע למה", סיפרה סבתו החורגת ל"וול סטריט ג'ורנל", "הוא פשוט נעלם איכשהו".

ההערכות הן כי הוא החל להיחשף באינטרנט לתעמולה הגזענית ששטפה את ראשו. במניפסט שפרסם, הוא התייחס בין השאר לאתר של אחת מקבוצות השנאה שמוזכרות בדוח של SPLC - המועצה של אזרחים שמרנים. זהו ארגון שנולד מהקבוצות שנלחמו נגד ביטול ההפרדה בבתי הספר של הדרום באמצע המאה שעברה, וכיום נאבק להעלאת המודעות למקרי רצח של לבנים בידי שחורים. "זהו סוג התעמולה שמשמש קבוצות שנאה על מנת לקדם את הנרטיב של 'רצח עם לבן', רעיון שבו הלבנים נמצאים תחת התקפה של אנשים עם צבע עור אחר ברחבי העולם", הסביר מנהל המרכז המשפטי, ריצ'רד כהן.

ג'ון נבארו, שהיה אחד ממקימי התוכנית לניתוח התנהגותי של הבולשת (שעליה מבוססת הסדרה "מחשבות פליליות"), הבהיר כי הסוכנים הפדרליים היו יכולים לאתר את רוף מראש אם אנשים היו מתריעים על כך שהוא מתכנן משהו אלים. "לאנשים כמוהו יש נטייה למה שאנחנו מכנים איסוף פצעים, כלומר שהם מחפשים עוולות, מחפשים דברים שהם לא אוהבים. הם מחפשים דברים שמרגיזים אותם", הסביר בראיון לערוץ WFLA בפלורידה, "השאלה היא אם אנחנו מקשיבים לזה ומבינים שמישהו מהם רוצה לטפל בזה באלימות".

גם זה טרור

ההתקפה הרצחנית בכנסייה עוררה דיון ער בתקשורת בדבר הצורך לכנות בשם "טרור" גם פיגועים שמבצעים לבנים שאינם מוסלמים. "אני מקווה שהסיקור התקשורתי לא ייפול לנרטיב הרגיל שמוגבל לגברים לבנים שמבצעים התקפות ירי: צעיר בודד, מוטרד או חולה נפש שחש שהחברה הכשילה אותו", כתבה אנתאה באטלר, פרופסור לדת וללימודים אפריקאיים באוניברסיטת פנסילבניה, ב"וושינגטון פוסט". "אנחנו צריכים לקרוא לו בשמו האמיתי - טרוריסט".

מילים דומות נשמעו מניהאד עוואד, מנכ"ל המועצה ליחסים אמריקאיים־אסלאמיים. "התרגלנו לקבל שאם אלימות מבוצעת על ידי מוסלמי, אז זה טרור", אמר בשיחה עם ה"ניו יורק טיימס", "אם אותה אלימות מבוצעת על ידי גזען לבן או תומך באפרטהייד והוא אינו מוסלמי, אנחנו מתחילים לחפש תירוצים - אולי הוא חולה נפש, אולי דחקו בו יותר מדי".

פיטר ברגן, הפרשן לביטחון לאומי של רשת CNN, סיפק זווית מעניינת. "הנה תרגיל מחשבתי: אילו את ההתקפה בכנסייה בצ'רלסטון היה מבצע מוסלמי שצועק 'אללה אכבר', מה שהוא כבר סיפור תקשורתי גדול היה הופך לגדול יותר, כי הוא היה מתאים לנרטיב הפוליטי והתקשורתי שקיצונים מוסלמים הם הבעיה הטרוריסטית הגדולה ביותר בארה"ב", כתב בטור שפרסם עם דיוויד סטרמן, חוקר ב"קרן אמריקה החדשה", "כפי שמתברר, זה נרטיב שגוי. למעשה, התקפות הטרור הקטלניות מצד גזענים אלימים וקיצונים אנטי־ממשלתיים היו נפוצות יותר בארה"ב מאשר פעולות של טרור ג'יהאדיסטי מאז 11 בספטמבר".

"אלימות ג'יהאדיסטית ממשיכה לשלוט בחדשות ובתשומת הלב של מקבלי ההחלטות. חלק מזה די מובן", סיכמו ברגן וסטרמן, "אבל בתור סוגיה של ביטחון הציבור, אין באמת הבדל בין טרור שמבוצע בשם אללה לבין הרג שמבוצע למען יעדים פוליטיים אחרים, כמו אמונות גזעניות לגבי אפרו־אמריקאים כמו זו שעוררה את ההתקפה בצ'רלסטון".