בשעה שכולם עוסקים בגז הטבעי, שוק האנרגיה המתחדשת נשכח

בשעה שכולם נושאים את עיניהם אל הגז הטבעי, שוק האנרגיה המתחדשת בישראל - זו שאינה מזהמת או מתכלה - נשכח בצד ד כשרוב העולם כבר התקדם לטכנולוגיה החדשנית, מדוע דווקא במדינה שנהנית משמש ללא הגבלה, החזון של ייצור חשמל סולארי עדיין נראה רחוק?

במרץ 2015 נחנך שדה סולארי על גג הכנסת בירושלים: כ־1,500 פאנלים סולאריים על פני 4,650 מ״ר. השדה הסולארי, שעלה 2.4 מיליון שקלים, ייצר כ־10% מצריכת החשמל של הכנסת. המהלך סוקר כמעט בכל אמצעי התקשורת, משך מבקרים רבים לכנסת ועשוי היה להוות דוגמה לניצול אנרגיה סולארית בישראל, אבל מבט מקרוב על שוק האנרגיה הסולארית המקומי מגלה תמונה שונה. מתחת לגג הסולארי עסוקים הנבחרים שלנו במאגרי הגז ושוכחים את האופציה הזמינה, הנקייה והידידותית לסביבה שנמצאת ממש מעל ראשם. 

בוועידת האו״ם לשינוי האקלים שנערכה בדצמבר 2009 בקופנהגן, התחייב נשיא מדינת ישראל דאז, שמעון פרס, כי ישראל תפחית את פליטות גזי החממה שלה ב־20% עד שנת 2020. גם המשרד להגנת הסביבה שלח הצהרה לאו״ם, ובה התחייב ליעד של הנשיא. לא מעט כסף הוציאה המדינה על תוכנית ייעוץ שכללה מעבר לייצור חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות.

התוכנית הוקפאה עד 2016, אבל עד 2014 אמורה הייתה ישראל לייצר 5% (1,150 מגה־וואט) מצריכת החשמל מא־ נרגיות מתחדשות, ובשנת 2020 להגיע ל־10%(2,760 מגה־וואט).

על פי דוח איגוד החברות לאנרגיה ירוקה, נכון לתחילת שנת 2015 164 מדינות, כ־85% מכלל מדינות העולם, כבר מקדמות מדיניות לעידוד ייצור ושילוב חשמל מאנרגיות מתחדשות. כך למשל, בגרמניה מייצרים כיום מעל 7% מצריכת החשמל רק מאנרגיה סולארית; באנגליה המעוננת מתאמצים לסבסד פרויקטים של אנרגיה סולארית; הסכם האיחוד האירופי לייצר 15% מהחשמל באנרגיית השמש עד 2020 גורם למדינות רבות באירופה לדהור קדימה ומעודד צרכנים פרטיים ומוסדות לייצר חשמל סולארי; ואפילו ישראל מייצאת טכנולוגיה ומערכות סולאריות לאירופה ולאפריקה.

אלא שלמרות הפוטנציאל העצום הטמון במדינה הנהנית משעות שמש כמעט ללא הגבלה, ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות בישראל עומד ב־2015 על כ־2.5% בלבד, ולא נראה שהיא עומדת להגיע ליעד המיוחל. גם החזון שלפיו בעלי בתים ועסקים יקימו גגות סולאריים לצריכה עצמית נראה רחוק.

יצחק תשובה (אין קשר לאיש העסקים ובעל השליטה בקבוצת דלק), חקלאי ממושב שקף, חולם על היום שבו יוכל להתנתק מחברת החשמל ולייצר לבד את החשמל שלו, אבל כבר חמש שנים שהוא מנסה להשיג את האישור המיוחל להתקין פאנלים סולאריים על הגגות במשק - ללא הועיל. ״התלהבתי מאוד מהטכנולוגיה החדשנית הזו, וכבר לפני חמש שנים פניתי לוועדה המחוזית לאשר לי התקנת פאנלים״, מספר תשובה. ״מאז ועד היום אני בהליכים בירוקרטיים ואישורים מול חברת חשמל. הוצאתי עד כה כ־30 אלף שקל כדי להמציא אישורים שהכל תקין אצלי במשק, ועדיין לא קיבלתי אישור לפאנלים הסולאריים. אחת הבעיות כמובן היא אגירת חשמל בשעות שבהן אין שמש. לצורך זה אנחנו משתמשים במאגר של חברת חשמל, אבל היום מפתחים סוללות שאוגרות אנרגיה סולארית. ברגע שיהיו כאלו זמינות, אתנתק מחברת חשמל, אקים גג סולארי ואספק את הצרכים שלי בעצמי״.

דני דנן, מנכ״ל חברת ״אנרפוינט״, אחת מיזמיות האנרגיה הסולארית בישראל, משוכנע שהעיכובים והחסמים שמהם סובל שוק האנרגיה הסולארית אינם מקריים: ״חשמל סולארי יכול להוזיל את החשמל לבעלי גגות ב־25%־35%, המערכת מחזירה את עלותה בתוך שבע־שמונה שנים ואחר כך הלקוחות נהנים מחשמל חינם למשך 13 שנים לפחות, אבל אין סבסוד. ישראל מעדיפה כנראה את הגז״.

הנשאי לשעבר שמעון פרס. צילום: לע"מ
 

החסמים העיקריים העומדים בפני הצרכנים הפרטיים הם הצורך להוציא חשבונית מס ולהתקזז מול חברת חשמל, האיום התמידי של מועצות ועיריות בגביית ארנונה משטח הגג הסולארי כאילו מדובר בעסק, וזאת במקום לעודד ולהעניק הנחות בארנונה, ושינוי הגדרות של רשות החשמל. כל אלו לא מעודדים צרכנים פרטיים או בתים משותפים להיכנס לתחום.

מנגד, ביפן מעודדים צרכנים לעבור לאנרגיה סולארית, בעיקר בגלל האסון הגרעיני בפוקושימה, וכך גם בארצות הברית ובאירופה. ״אם יהיו יותר יצרני חשמל קטנים, יפחת גם העומס על חברת החשמל בשעות השיא בקיץ ולא נחווה הפסקות חשמל יזומות, אבל אצלנו משום מה תולים את כל התקוות בגז ושוכחים שגם גז הוא משאב מתכלה ולא ידידותי לסביבה״, אומר דנן. ״אנחנו חשים שבארבע השנים האחרונות אין עידוד, ואם כבר אז יש שינוי לרעה במדיניות בישראל כלפי ייצור חשמל סולארי. לפני כחמש שנים היו בישראל 120 יזמים וחברות של אנרגיה סולארית, היום נותרו רק כ־20, החזקים ביותר, ואנחנו שורדים אך ורק משום שאנחנו עובדים בחו״ל. זה אבסורד״.

נאור ירושלמי, מנכ׳׳ל ארגון ״חיים וסביבה״, מסביר שלא חייבים להיות ״ירוק״ כדי לרצות באנרגיה סולארית. ״זה משתלם כלכלית, נקודה״, אומר ירושלמי. ״אין לי שום דרך להסביר את אי העמידה ביעד מלבד חוסר רצון פוליטי ואולי גם רצון לשמר את המצב על כנו, אבל אני לא יודע אילו גורמים כלכליים משפיעים כאן. ארגוני הסביבה וארגונים מסחריים יזמו מחקרים שהראו שאם מדינת ישראל תשתמש רק בגגות הציבוריים שלה - בתי חולים, תחנות משטרה, בתי סוהר, צבא - אפילו ללא המגזר הפרטי ניתן יהיה להגיע לייצור של מעל 10% חשמל סולארי בקלות. נקודה נוספת היא הפגיעה ביצוא. ישראל היא יצרנית טכנולוגיות אנרגיה מתקדמות, אבל היא לא מנסה אותן בעצמה. אילו בישראל היו מטמיעים את הטכנולוגיות הללו, הדבר היה מעודד ייצור ויצוא. נקודה שלישית ולא פחות חשובה - בדצמבר הקרוב תתקיים ועידת ההמשך לוועידת קופנהגן בפריז. אנחנו מגיעים לשם עם התחייבות שלא עמדנו בה, ועם רשימה של תירוצים, וגם עם  עלייה בכמות גזי החממה וצפי לעלייה נוספת עד 2030, במקום הירידה שהתחייבנו לה. אין שום הסבר אחר מלבד כוח פוליטי שמונע התקדמות כזו, שהיא נכונה לא רק סביבתית ובריאותית, אלא גם מבחינה כלכלית וביטחונית״.

על פי מאירי אלמסלינוס, מנכ״ל חברת ג׳י סיסטמס מערכות סולאריות, אחת הבעיות היא היעדר תוכנית מוגדרת לאנרגיה הסולארית בישראל. ״הבעיה המרכזית היא שישראל לא בונה תוכנית ארוכת טווח לאנרגיה מתחדשת שתייצר יציבות לקבלנים וליזמים, שידעו שרשות החשמל לא תצא מחר עם הסדרה חדשה״, אומר אלמסלינוס. ״בלי יציבות, משקיעים לא נכנסים לתחום. כיום אין אסטרטגיה ארוכת טווח, אלא סדרות שונות של רשות החשמל. אין הסדרה למערכות מסחריות, רק למוני תפחית את נטו, כלומר כל קוט״ש שהצרכן מייצר פליטות גזי מעבר לצריכה שלו הוא בעצם תרומה בחממהפלה למדינה - ללא תשלום. הלובי של האנרגיה הירוקה חלש מאוד מול הלובי שלחברות אנרגיה קונבנציונליות, ואנחנו רחוקים היום שנות אור מהגעה ליעד הממשלתי. אני בהחלט מאמין שצריך לתת ביטוי במשק האנרגיה לכל צורות הייצור - גז, רוח ושמש. צריך להיות גיוון של מקורות אנרגיה״. 

ברשות החשמל, האמונה על הסדרת התחום, מתעקשים כי למרות התחזיות של היזמים, החברות והארגונים, ישראל תעמוד ביעדים שהתחייבה אליהם: ״לפי הערכות רשות החשמל, ובכפוף לעמידה במימוש תוכניות ההתייעלות האנרגטית, צפויה הממשלה לעמוד ביעדים לשנת 2020. זאת לנוכח השלמת מכסות ייצור רחבות היקף של ייצור חשמל סולארי הצפויות להיכנס לפעילות בתקופה הקרובה. הממשלה הוסיפה בשנים האחרונות מכסות סולאריות באופן שוטף, לאורך השנתיים וחצי האחרונות הופשרו מכסות בהיקפי עתק של 340 מגה-וואט, לצד 400 מגה-וואט נוספים בהסדרת מונה נטו - אשר נוספו ל-1,372 מגה-וואט של מכסות קיימות. במקביל, מתקיימים באופן שוטף פעולות ומהלכים שנועדו להפחית ככל הניתן את נטל הבירוקרטיה והרגולציה על היזמים בתחום. בין היתר, פרסמה הרשות הסדרה מפושטת לצרכנים פרטיים שצפויה להיכנס לתוקף בחודשים הקרובים ובה פטרה אותם מחובת התקנת מונה ייצור, מעבר לתעריף עומס וזמן, תשלומי רשת והליכים נוספים. בשיתוף עם משרד הפנים, קודמה החלטה המאפשרת פטור מהיתר בנייה למתקני גגות קטנים לייצור חשמל סולארי, כחלק מרפורמת הפרגולות שאושרה בקיץ 2014. למרות היתרונות הברורים של האנרגיות המתחדשות, ואנרגיה סולארית בפרט, עבור משק האנרגיה הישראלי - החל מהפחתת פליטות מזהמים, דרך ביזור ייצור האנרגיה במשק ועד גיוון עתודות הייצור - עדיין מדובר בטכנולוגיות יקרות, אשר יש לאזן בין הטמעה מדורגת שלהן במשק האנרגיה לבין אי העמסת עלויות יתר גבוהות על הצרכנים.

״נתונים רשמיים של ממשלת גרמניה מדברים על כך שצרכני החשמל הגרמנים משלמים מדי שנה תוספת עלות מעבר למחירי החשמל הרגילים של 22 מיליארד יורו בגין האנרגיות המתחדשות במדינה - סדר גודל של 270 יורו בשנה עבור כל אזרח גרמני. כיצד היה מקבל הציבור בישראל מצב שבו משק בית ישראל ממוצע בן ארבע נפשות היה משלם 1,000 יורו תוספת לחשבון החשמל שלו בשנה (4,300 שקל) עבור אנרגיה מתחדשת - כמעט הכפלה של חשבון החשמל הממוצע? לכל הפחות, מדובר בשאלה פוליטית מורכבת ולא פשוטה, ובצורך לאזן בין עלויות הייצור העודפות לתועלות האחרות אשר הוזכרו קודם לכן״.

גם במשרד האנרגיה מתכחשים לטענות של היזמים ואומרים בתגובה: ״ממשלת ישראל, בהמלצת המשרד, קבעה בעבר מכסות לסוגים שונים של אנרגיה מתחדשת, ולפי חלוקה זו ניתנו רישיונות והוצאו מכרזים. תהליך התקנת המתקנים ליצירת חשמל מאנרגיה סולארית עדיין בעיצומו. בארבע השנים האחרונות הגידול בייצור חשמל מכלל האנרגיות המתחדשות הכפיל עצמו פי 4.8״.