הצעת החוק שאושרה בתחילת השבוע בוועדת השרים לחקיקה ואתמול אושרה בקריאה טרומית בכנסת, ולפיה עצמאים יזכו לראשונה לדמי אבטלה, העלתה תקוות רבות בקרב רבים מ-264,333 העצמאים בישראל ולמעלה מ-230 אלף בעלי עסקים זעירים וקטנים.
את המצוקה מכיר כל בעל עסק קטן -במילואים, בימי המחלה, בחופשת הלידה ובדמי האבטלה - שלא לדבר על ההתנהלות מול הרשויות בכל הנוגע לרישיונות עסק או מול הבנקים באשראי. ״שוק העבודה בעולם השתנה״, אומר ח״כ רועי פולקמן (כולנו), שהגיש את הצעת החוק יחד עם חבר סיעתו ח״כ אלי כהן. ״יותר אנשים רוצים להיות עצמאים, וגם בפריפריה ובמקומות אחרים העסקים העצמאיים הם חלק מהכלכלה - זה מאפיין של כלכלת המאה ה-21. מעבר לכך, אנשים בפריפריה שלא מוצאים עבודה בקלות הופכים לעצמאים, העולם של עצמאים הולך וגדל ומהווה מנוע צמיחה אדיר למשק״.
עלות הצעת החוק הנוכחית מוערכת ב-300 עד 400 מיליון שקל בשנה, ״תלוי במודל הסופי שנגדיר״, מסביר ח״כ פולקמן. בכנסת מנסים כבר כ-15 שנה להעביר את חוק דמי אבטלה לעצמאים, ופולקמן מאמין שהפעם זה יצליח. ״הגדרנו בהצעה את המעמד המזכה, שיש תקופה שעצמאי צריך לעבוד בה לפני כדי לקבל את דמי האבטלה. החישוב של גובהם ייגזר מממוצע ההכנסה בשנתיים לפני, ואדם יכול לקבל רק אחת לשלוש שנים ורק שלוש פעמים במהלך החיים״.
״זו הזדמנות פוליטית ושעת כושר כי מפלגת כולנו התחייבה ועושה, יו״ר ועדת הכספים משה גפני התחייב ועושה ומפלגת העבודה בוודאי תלך על זה״, אומר ח״כ לשעבר אהוד רצאבי, כיום נשיא ארגון להב, לשכת ארגוני העצמאים בישראל. אבל גם רצאבי מודה שזהו צעד ראשון. ״יש עוד הרבה עיוותים כמו היכולת להתמודד במכרזים - צריכה להיות כמות מסוימת של מכרזים שהולכת לעסקים קטנים. שנית, נושא האשראי לעסקים קטנים, עלותו והנפח שלו. יש סקטורים שהבנקים מסרבים לתת להם אשראי, ופה דרושה מעורבות של בנק ישראל. בארצות הברית, הבנק המרכזי נותן נקודות קרדיט לבנקים שהולכים לקראת עסקים קטנים. ויש כמובן הנושא הסוציאלי שהוא מאוד רחב, לדוגמה אישה עצמאית שכדי לקבל דמי לידה אוסרים עליה להגיע לעסק שלה 90 יום. עצמאית לא יכולה להגיד: 'עכשיו אני יושבת בבית והעסק שלי ילך לעזאזל'״.
רצאבי מזכיר גם את הרגולציה הכבדה המוטלת על העסקים בישראל ומבקש עוד, ״שלפני קבלתו של כל חוק חדש יבחנו איך הוא משפיע על עסקים קטנים, נניח תזכיר החוק לצמצום השימוש במזומנים. בוא נראה איך הוא משפיע על עסקים קטנים. זה הרי משפיע רבות״.
רצאבי אומר כי אם הצעת החוק תעבור, יחד עם הצעה נוספת שנידונה בימים אלו ואוסרת על משרדי הממשלה לשלם בשוטף פלוס יותר מ-30, ״מצבם של העסקים הקטנים ושל העצמאים יהיה טוב יותר. זה בוודאי לא אופטימלי ובוודאי לא סוף הדרך. יש הרבה עיוותים בחשיבה על עסקים קטנים, ואני בכוונה כורך אותם יחדיו. הרי דמי אבטלה מטפלים במי שכבר קרס, אבל הדאגה שלנו היא לטפל בעסקים טרם קריסתם כדי שיהיו גורם משמעותי בכלכלה״.
"לא פראיירים"
לא כל העצמאים תומכים בהצעת החוק החדשה. אחת המתנגדות היא רחל מולא נצר, שהקימה לפני כחצי שנה את קבוצת ״עצמאים עושים שינוי״. מולא נצר, מעצבת גרפית במקצועה, מספרת כי ״עד לפני שלוש שנים עבדתי כמו מטורפת והתשתי את עצמי. כל עבודה שרק עברה בסביבה לקחתי בלי חשבון, כי צריך לייצר הכנסה לימי מחלה או לחופשה. עבדתי בלי הכרה 14 שעות ביום שישה ימים בשבוע״. עד שהלחץ מוטט אותה. ״נאלצתי להפסיק לעבוד״, היא מספרת, ״אבל לא סגרתי את העסק לגמרי ובשנתיים האחרונות כל שלושה חודשים עברתי התמוטטות מתשישות. רק בעשרת החודשים האחרונים אני מנסה לבנות את העסק שלי מחדש. עצמאים זו מילה מאוד יפה ומכובסת, אבל אנחנו עובדים ויותר מכל מגזר אחר. נדיר שיום עבודה של עצמאי נגמר בתשע שעות. אנחנו מגזר מאוד יצרני שמכניס הרבה מאוד כסף למדינה, אבל אנחנו נטולי זכויות סוציאליות, אין לנו רשת ביטחון במצבים של מחלה מתמשכת. אבא שלי נפטר לפני שנתיים, ישבתי שבוע שבעה ולא קיבלתי עזרה מהמדינה כמו ששכיר מקבל. אם המדינה רוצה עסקים משגשגים וכלכלה משגשגת צריך להבין שמי שמוביל את זה אלו העסקים הקטנים, הרי יש גלי פיטורים גדולים במשק וחלקם הגדול של העובדים לא יכול להיקלט חזרה בשוק העבודה ואנשים נאלצים לפתוח עסק עצמאי״.
הקבוצה מתנגדת לחוק החדש, שלמעשה לטענתה מעודד עסקים להיסגר ולא נותן להם כלים להמשיך ולשרוד בשעת משבר. ״אם כבר הוא נותן מענה למשהו, זה לסגירת עסק״, טוענת מולא נצר. ״הוא אומר לעסקים: קשה לכם? תסגרו ותקבלו אבטלה. אבל אנחנו לא רוצים לסגור. זה מקום העבודה היחיד שיש לנו״.
מסיבה זו גם עסקים שנסגרים מתרסקים בדרך כלל רק לאחר תקופת אי רווחיות ארוכה. ״ואם העסק לא הכניס כסף לאורך תקופה, דמי האבטלה יהיו נמוכים עד אפסיים״, היא אומרת. ״מה שכן, החוק הזה לוקח כסף כדי לייצר קרן שממנה דמי האבטלה הללו ישולמו לעצמאים, אז צריך להכניס תיקון לחוק שזה ייגבה רק מעל סכום רווח מסוים, ועדיין זה להגדיל את עלויות המס שגם ככה גבוהות עלינו״.
הקבוצה שהקימה מולא נצר בפייסבוק ומונה היום אלפי בעלי עסקים דורשת לקדם חוק שוויון זכויות סוציאלי, שימומש באמצעות תלוש משכורת שהעצמאים יוציאו לעצמם. מולא נצר אומרת כי הצעתם היא שהחוק יהיה וולנטרי ולא יחייב כל עצמאי, אלא רק את מי שיבחר בכך.
״קח לדוגמה את דמי הלידה לנשים עצמאיות״, אומרת מולא נצר. ״זה חישוב פוגעני כי שכירות שיוצאות לחופשת לידה מקבלות ממוצע של שלושה חודשים אחרונים, אבל עצמאיות לפי הכנסה של שנה. היות ואין לנו הכנסה קבועה הממוצע יכול לרדת. מחשבים לנו את זה גם על שנת המס שאחרי הלידה ואוטומטית הממוצע יורד כי יצאנו הרי לחופשת לידה. רק אתמול מישהי סיפרה לי שקיבלה 1,500 שקלים על חופשת לידה לשלושה חודשים״.
הסיבה לאפליה, לדעתה, היא שלעצמאים אין מי שידאג: ״ההסתדרות וגופים דומים דואגים לשכירים, קל להם להתאגד. אבל אנחנו מפוזרים כל אחד עם עצמו. אפילו להב, שמאגדים ארגונים מקצועיים - לא כל העצמאים משתייכים לארגונים הללו כי זה עולה כסף״.
״כשאני לא מרגיש טוב, אני יכול לסחוב את זה חודש כי אני לא באמת נח״, מתאר שי פרידמן, בעליה של מסעדה קטנה במרכז ירושלים. ״אין דבר כזה להיות חולה, אבל אם עובד שלך חולה, אתה מגיע גם במקומו. אתה לא יכול לאפשר לעצמך שהעסק יהיה סגור. כשאתה עצמאי, העניין של אבטלה לא נמצא בכלל בלקסיקון שלך. המחויבות היא לשלם לעובדים ולספקים לפני שאתה מכניס כסף הביתה. הרי אני יכול להעביר חודש לא רווחי, אבל זה לא מעניין את העובד שלי אם הכנסנו כסף או לא. יש מחשבה שעצמאים הם פראיירים אוטומטיים. העסק שלך יכול להיות פתוח על הנייר חצי שנה והוא לא פתח את הדלת, וזה זמן שהיה מאוד עוזר לך לקבל איזו פרמיה כמו דמי אבטלה. רוב החיים הייתי שכיר, ופתאום אומרים לך: 'קח את כל מה שאתה מכיר ותוותר עליו', מבחינת תנאים סוציאליים. שלא לדבר על פנסיה, בשלוש השנים האחרונות לא ירקתי שקל לחיסכון״.
כמו במטווח
אוכלוסיית העצמאים חלשה יותר מאוכלוסיית השכירים. לפי נייר מדיניות שהוגש לוועדת הכספים של הכנסת ונכתב על ידי עומר פייטלסון מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, הכנסות החציון התחתון של העצמאים בישראל נמוכות בממוצע ב־25% מהשכירים בחציון המקביל. 13.1% ממשקי הבית בראשות עצמאים מצויים בעוני חמור (מתחת ל־40% מההכנסה החציונית), לעומת 11.1% ממשקי הבית אשר נמצאים בראשות שכירים.
כ־30 הצעות חוק להנהגת ביטוח אבטלה לעצמאים הוגשו לשש כנסות שונות ועל ידי מפלגות מכל קצוות הקשת הפוליטית מאז שנות ה־90. ״הבעיה אינה גיוס תמיכה פוליטית, אלא בעיית יישום הנובעת ממורכבות הנושא ומחוסר הסכמה בין הגורמים המעורבים לגבי שיעור התשלום של עצמאים על ביטוח האבטלה״, כך נכתב בנייר המדיניות.
״יש מכלול של המון בעיות בעסקים הקטנים״, אמר ח״כ אראל מרגלית (המחנה הציוני) בוועדת הכספים שהתכנסה השבוע. ״60 אלף עסקים קטנים נסגרו ב־2014. צריך להחזיר את האנרגיה לכלכלה בישראל וזה במידה רבה באמצעות העסקים הקטנים והבינוניים. בראש ובראשונה לפתור את בעיית האשראי, כשמתוך 900 מיליארד שקל אשראי רק 67 מיליארד שקל הולכים לעסקים הקטנים״. מרגלית הוסיף כי ״זה עינוי ליזום עסק בישראל. 60%־70% מהזמן אנשים מבלים מול הרשויות״.
״כמעט בכל מדינות OECD לא רק שאין אפליה כלפי עסקים קטנים, אלא קיימים מנגנונים לעידוד, והדוגמה הכי טובה היא ארצות הברית. אבל בישראל לא רק שאין את זה, אלא בדיוק ההפך״, אמר בוועדה ח״כ פרופ' מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני), והציע ״בשלב ראשון לתקן את האפליות בתחום האשראי, בהכשרה מקצועית, בת־ חום החדשנות, העלאת הפריון, הממשק עם הרשויות במכרזים ועידוד עסקים״.
״אנחנו מהווים שכבה מאוד רחבה במעמד הביניים שהולך ונשחק״, מסכמת מולא נצר. ״המטרה הראשונה היא לבצע שינוי חקיקתי ולדחוף חוקים שמשווים זכויות של שכירים לעצמאים, שוויון מול הבנקים וגם להעביר בחקיקה את האיסור של תנאי התשלום, הייחודיים לישראל, של שוטף פלוס בוא נראה מתי בא לנו לשלם לך. זה כמו מטווח שמפיל עסקים. פשוט שמים אותנו בשורה ויורים בנו. מדינה שמתבססת על עסקים קטנים לא יכולה לנטוש אותם״.