שאלה של זמן: מתי יהפוך משאל העם לחלק מהמציאות הישראלית?

״באופן עקרוני אני לא מתנגד למשאל עם״, אומר ח״כ חסון, ״רק שצריך להשתמש בו במשורה ולא לכל דבר ועניין, כי הכנסת היא הריבון וחבריה הם נציגי הציבור האולטימטיביים ולשם כך אנו נשלחים לכנסת״.

אלא שבסוגיית הגז הוא רואה צורך לשמוע את קולם הישיר של האזרחים. ״בתהליך כזה משמעותי, שהולך להשפיע על הכלכלה, על המסים, על הרווחה ועל הנשק של ישראל, השיח חייב להיות רחב ופתוח״, אומר ח״כ חסון. ״זה צריך לבוא להכרעת הציבור. גם במדינות אחרות משתמשים במשאל עם, ובמקרה הזה מדובר בכלי נכון״.

במדינות רבות בעולם הפכו משאלי עם לחלק בלתי נפרד מהפוליטיקה המקומית, אשר מאפשרת לתושבים לקבל את ההכרעה הסופית בסוגיות חוקיות בעלות השפעה על תפקודה של המדינה ועל עתידם האישי. הדוגמה הבולטת ביותר היא שווייץ, שם קובעת החוקה כי יש לבצע משאל עם בכל 26 הקנטונים לאישור תיקונים בחוקה וכי ניתן לקיים גם משאלים לאישור שינויים בחוקים קיימים. אחת ההצבעות המפורסמות התקיימה בנובמבר 2009, כאשר 57.5% מהמצביעים תמכו באיסור על הקמת מינארטים (צריחים) במסגדים. בנובמבר שעבר הצביעו 73% נגד הצעה לצמצם את מכסת המהגרים שיכולים להישאר במדינה ו־78% דחו הצעה שתחייב את הבנק המרכזי להגדיל את מאגרי הזהב של המדינה הקטנה והעשירה.

גם בארצות הברית, כמחצית מהמדינות - 24 במספר - מאפשרות לקיים הצבעה על חוקים חדשים ושינויים בחוקה או על ביטול חוק שהתקבל במועצה המחוקקת של המדינה אם מספיק אזרחים חתמו על הבקשה. ההצבעות הבולטות האחרונות נגעו להפיכת השימוש הפרטי במריחואנה לחוקי, כאשר תושבי קולורדו, וושינגטון, אלסקה ואורגון הצביעו בעד המהלך.

שימוש במשאלי עם נעשה גם בבריטניה, כאשר ההצבעה המפורסמת ביותר התקיימה בספטמבר 2014 בסקוטלנד, שם החליטו התושבים אחרי קמפיין אגרסיבי לדחות ברוב דחוק - 55% -את ההצעה לפרוש מהממלכה המאוחדת ולהקים מדינה עצמאית. לאחרונה התקיימו שני משאלים דרמטיים נוספים בשני הקצוות של אירופה. לפני כחודשיים, הצביעו 62% מבעלי זכות הבחירה באירלנד בעד נישואים חד־מיניים. בכך הפכה אירלנד - אחת המדינות הקתוליות האדוקות ביותר באירופה שעד לפני שני עשורים אסרה בחוק על מעשים הומוסקסואליים - למדינה הראשונה בעולם שבה התושבים הם שמאשרים את שינוי החוקה על מנת להתיר נישואים חד־מיניים.

לפני כשבוע וחצי הלכו גם אזרחי יוון לקלפיות על מנת להצביע במשאל העם הראשון מאז הפלת המשטר הצבאי לפני 40 שנה, כאשר הם היו צריכים להכריע אם לקבל את דרישות האיחוד האירופי לבצע צעדי צנע חריפים בתמורה לקבלתה של חבילת סיוע נוספת לכלכלה המקומית שעמדה על סף פשיטת רגל. ההצבעה הסתיימה ברוב ברור של 61% שקיבלו את עמדתה של הממשלה שהתנגדה לדרישות, אולם השבוע התברר כי למרות התוצאות החד־משמעיות, ייאלצו התושבים לספוג קיצוצים עמוקים אחרי שראש הממשלה, אלכסיס ציפראס, התקפל מול הדרישות האירופיות במטרה להשאיר את ארצו במסגרת גוש היורו ולקבל את הכספים החיוניים.

במשך השנים הוגשו גם בישראל לא מעט הצעות חוק שביקשו לעגן את השימוש בכלי במערכת הפוליטית במדינה. בשנות ה־50, למשל, הציע ח״כ דאז מנחם בגין ז״ל משאל עם על קבלת הסכם השילומים מגרמניה, ונדחה. השיא נקבע בכנסת ה־16, כאשר במהלך שנה אחת בכהונתה הוגשו לא פחות מעשר הצעות חוק שונות בנושא. הסכר נפרץ כאשר אשתקד אישרה הכנסת את חוק יסוד: משאל עם, שלמעשה מעגן חוק שהתקבל כבר ב־2010 ומחייב משאל עם על כל הסדר מדיני הכולל ויתור על שטחים שבריבונות ישראלית. אך האם יום אחד הישראלים ילכו לקלפי כדי לומר ״כן״ ו״לא״ בסוגיות דרמטיות ומכריעות, בדומה לרבות ממדינות העולם?

״זה מכשיר שלא מתאים לפוליטיקה הישראלית״, טוען פרופ' גידי רהט מהאוניברסיטה העברית, שערך כמה מחקרים בנושא במכון הישראלי לדמוקרטיה. ״אבל בהינתן זה שמשאל עם קיים כבר בחוק הישראלי, אני לא רואה סיבה למה על החזרת רמת הגולן ועל הסכם כזה או אחר כן יהיה משאל ועל הגז לא. הרי הגז שייך לציבור, ואם אתה חושב שמשאלי עם זה טוב - למה לא על שאלת הגז, כאשר אתה נותן לציבור את כל הידע והמידע שהוא צריך״.

״כשעורכים בעולם משאלי עם, למעשה מפרקים את הפצצה במובן שהמחלוקות בתוך המפלגות והמערכת הפוליטית מנוטרלות״, טוען רהט, אך מסביר את התנגדותו להחדרת השיטה לישראל: ״הבעיה העיקרית היא שמשאל עם הוא מכשיר רוחבי והחברה הישראלית מורכבת מהרבה שבטים, וכשאתה מציב מכשיר שהוא רוחבי, כמו משאל עם, אתה נותן לרוב לדרוס את המיעוט בשאלות של דת ומדינה, מיעוטים ועוד. משאל עם זה לכאורה אולטימטיבי כי שואלים את העם עצמו ולא את הנציגים שלו, אבל זה יכול להיות מכשיר לחיזוק הדריסה של הרוב את המיעוט, ומכיוון שכל ישראלי בנושא זה או אחר הוא במיעוט, עדיף להשאיר את המכשיר הזה בחוץ״.

עו״ד ד״ר שמואל סעדיה, מחבר הספר ״משאל עם״ יחד עם ליאב אורגד, מספר כי ״פרופ' שבח וייס שהיה יו״ר הכנסת והמורה שלי אמר לי: 'שמואל, הפעם תוותר על הקדמה ממני', כי 'הכנסת צריכה להחליט ולא העם'״. אבל סעדיה, בניגוד לדעת מורו, חושב ש״ראוי להשתמש במודל הזה, שהוכיח את עצמו במדינות רבות. משאל עם הוא כלי חשוב במקרים דרמטיים״, הוא אומר. ״במציאות של עם שהוא רבדים-רבדים של נושאים שנויים במחלוקת, שסעים והשקפות עולם שונות וקוטביות מאוד, זה חשוב, גם בגלל הפיחות במעמד הכנסת״.

״אני בדרך כלל מתנגד למשאלי עם״, אומר פרופ' אמנון רובינשטיין, לשעבר יו״ר ועדת החוקה של הכנסת. ״כל כוחו של המשטר הפרלמנטרי הוא שהוא פחות פופוליסטי והאנשים עם יותר שיקול דעת. אם תשאל במשאל עם על עונש מוות, ברוב המדינות יהיה רוב גדול בעד, אבל כשהנציגים, שצריכים לשקול את כל ההיבטים, מחליטים, הנה עונש מוות נעלם מן העולם. אני מפחד מהפופוליזם הזה ואם הולכים, אני מוכן לזה בתנאי שלא יעלו רק נושאים שנוחים לימין הישראלי. היום ההצעות למשאלי העם הן פרי יוזמות של הימין הקיצוני. אם כן, אז צריך להיות בכל הכיוונים, כולל בשאלות דת ומדינה שבהן יש פער עצום בין דעת הכנסת לדעת הציבור, כפי שבא לידי ביטוי בסקרים״.

״היסטוריית התביעה למשאל עם ימיה כימי המדינה״, מספר רהט. ״בגין תבע משאל על השילומים מגרמניה, וכשהוא הגיע לראשות הממשלה לא ניסה לבקש משאלי עם. כשאתה נמצא בשלטון אתה לא רוצה עזר כנגדך, אלא בסוגיות מסוימות כמו לשמור על הגולן, אם אתה בעד זה״.

בשני מקרים לאורך ההיסטוריה הישראלית התקיימו משאלים, אם כי כאלו שלא הקיפו את כל העם: הראשון בקרב חברי הסתדרות העובדים הכללית ב-1935 בשאלת קבלת הסכמי בן-גוריון - ז׳בוטינסקי, והשני היה המשאל שערך ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ז״ל ב-2004 בקרב מתפקדי הליכוד לקראת תוכנית ההתנתקות. בשני המקרים דחו המצביעים את רצון המנהיג, ורהט מסיק מכך ש״משאל עם זה מכשיר מסוכן בניסיון הפוליטי הישראלי, אתה יודע מה אתה מכניס, לא יודע עם מה תצא״.

ישנם מודלים רבים למשאל עם, כזה שתוצאתו מחייבת וכזה שתוצאתו היא רק המלצה בפני המחוקק. גם שאלת הרוב הדרוש עולה תדיר והטענות שמעלים המתנגדים עוסקות בין השאר באופן ניסוח השאלה שיישאל העם וכן האם יהיה מותר מימון של בעלי עניין לקמפיינים ועוד. בהתייחס לניסוח השאלה אומר רהט כי זו אינה בעיה, מאחר ש״מי שיצליח להגדיר זה השיח התקשורתי, כי יש תקשורת ותעמולה בישראל והמושגים בשיח יכריעו הרבה יותר מאיך השאלה תהיה מנוסחת״. לדבריו, בעייתי יותר עניין מימון התעמולה לפני משאל העם: ״האם היא תעבור דרך המפלגות? האם יאפשרו מימון פרטי? יש המון שאלות שלא מוסדרות ובסוף זה ייפול לפתחם של בתי המשפט, ואז יאשימו אותם באקטיביזם, הסיפור כתוב מראש״.

אבל למרות העובדה שבישראל לא נעשה שימוש במשאל עם, עדיין יש לו משמעותי במציאות הפוליטית. ״נניח שהרעיון של ח״כ חסון תופס תאוצה והופך להיות בשיח על סוגיית הגז, זה בוודאי ישפיע על מאזן הכוחות בהסדר הסופי״, אומר רהט. ״יש בפוליטיקה הישראלית היסטוריה של שימוש ברעיון של משאלי עם כדי להשיג דברים כאלו ואחרים, כמו הכנסת מפלגות ימניות לקואליציה שמאלנית באמצעות הבטחה לחקיקת חובת משאל עם. זה מכשיר בפוליטיקה הישראלית גם בלי שהוא יבוצע בפועל״.

״לא כל משאל עם מחייב את הריבון״, אומר סעדיה, ״יכול להיות משאל עם כדי להחזיר משהו לדיון בפני הריבון וכמובן שהציבור יתחשבן פוליטית אם לא ישמעו בדעתו, ואז פוליטיקאים לא יעשו מה שהם רוצים, לא כמו שרון בזמנו״.

ח״כ יואל חסון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
 

״אתה צודק, אבל כששרון ראה שאנשי הליכוד מתנגדים להתנתקות, הוא הקים את קדימה״.

״במדינות כמו שווייץ, לדוגמה, על כל שטות הולכים למשאל עם. כאן עצם ההחלטה צריכה להיות לפי תפיסה משפטית עקרונית ובנושאים מהותיים, עקרוניים וערכיים״.

כולם מודים שהחוק שהתקבל בכנסת הקודמת פרץ את הדרך לקיום משאל עם בעתיד. לדברי סעדיה, ״אני סבור שבעם משוסע יום אחד יהיה משאל עם. על שטחים, אם באמת יהיה הסכם שלום עם הפלסטינים, ועל דברים אחרים שברומו של עולם״.

ח״כ חסון ריאלי. ״קשה לי להאמין שיתייחסו להצעת החוק הנוכחית באופן ענייני״, הוא מודה, ״אבל אני מתייחס לזה ברצינות וחושב שזה יכול לפתור את העניין. אגב, הצעת החוק שלי אומרת שאם הכנסת ברוב של 80 מאשרת את המתווה, לא צריך משאל עם״.

״אני מאמין שיום אחד. אני לא חושב שכל כך מופרך לחשוב כך, זה כלי שמשתמשים בו בדמוקרטיות המפותחות בעולם וגם תורה של ישראל יגיע, אין ספק״.