אברהם (31), חובש במגן דוד אדום ונהג אמבולנס במקצועו, מבלה במסגרת עבודתו ובכלל שעות ארוכות על הכביש ומוצא את עצמו מתעצבן על בסיס יומיומי מהתנהגותם של נהגים.
״אנשים עושים שטויות בצורה מוגזמת, אני לא מדבר על מישהו שנוסע בלי חגורה - רוצה להרוג את עצמך? בעיה שלך. אבל אנשים עוברים ברמזורים אדומים, נוסעים במהירויות מופרזות כשיש להם ילדים מאחורה באוטו ומסכנים את כל מי שעובר לידם״, הוא אומר. ״במסגרת העבודה שלי אני רואה כל הזמן גם את התוצאות של המעשים הפזיזים האלה, פציעות, נכויות ולעתים זה עולה בחיים״.
במשך שנים הוא היה מתעצבן, אולי פולט איזו קללה, אבל ממשיך לנסוע. עד שלפני שנה הוא החליט לעשות מעשה: ״רכבתי על אופנוע והייתי בנתיב הימני ביותר לנסיעה ישר, לידי היה נתיב נפרד שבו יש רמזור לפונים ימינה בלבד. אבל כשהאור התחלף לירוק אחד הרכבים בשיירה הזו חתך אותי ונסע ישר. הוא כמעט הוריד אותי מהכביש אבל זה לא עניין אותו בכלל, הוא רק רצה לעקוף את כל הפקק שהיה מאחורי. כשראיתי את זה הרגשתי שאני לא יכול לעבור על זה לסדר היום. יש לי מצלמה על הקסדה של האופנוע, אז לקחתי את הצילום והעליתי אותו ליוטיוב״.
הגחמה הרגעית הזו הפכה עבורו לשיטה: ״התחלתי להפיץ ברשתות החברתיות את כל העבירות שהייתי תופס בעדשה״.
אברהם לא לבד. בעידן שבו האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט הפכו לזירה שבה ניתן להגיע לקהלים עצומים, עוד ועוד אנשים משתמשים בפלטפורמה כדי להעלות סרטונים שיחשפו את הישראלי המכוער במערומיו ויגרמו לו לשלם על התנהגותו. זכורים במיוחד סרטון ההתפרעות במטוס של הנוסעים שביקשו לרכוש שוקולד וההתפרעות בבית המלון, אבל גם הכביש זכה בחודשים האחרונים לתיעודים רבים: רכב המפכ״ל שעבר באדום, אנשי ציבור נוסעים במהירות מופרזת ושוטרים שחוסמים חניות נכה או עומדים באדום-לבן מילאו את הרשת וזכו לאלפי שיתופים.
כעת אתר חדש מנסה להרחיב את התופעה, כדי לגרום לכל נהג לחשוב פעמיים לפני שיבצע עבירת תנועה. ״רודשיימר״ מתיימר להיות האח הגדול שבכביש: הנהגים נקראים לצלם התפרעויות, עבירות תנועה וחניות בניגוד לחוק של אחרים בכבישים ולהעלות אותם לאתר. בעזרת הפרטים בסרטון או התמונה הוא בונה מאגר של לוחיות רישוי של רכבים שביצעו עבירות תנועה, וכך הורים, מעסיקים בעבודה ועוד יוכלו לעקוב אחר הנהיגה של עובדיהם או קרוביהם.
לא מפחדים מהמשטרה
מאחורי היוזמה הזו עומד רועי גולומביק, מומחה לשיווק באינטרנט. ״אני ועוד קבוצה של חברים חשבנו על הרעיון כבר תקופה, אבל החלטנו להוציאו לפועל לפני שלושה חודשים״, הוא מספר. ״המצב בכבישים היום הוא פשוט קטסטרופה והבנו שאם לא ייעשה משהו אז הדברים רק ילכו ויידרדרו״.
גם אצלו מה שהצית את הכל היה מקרה פרטי: ״נסעתי לקניון ליד הבית. נכנסתי פנימה ל-20 דקות וכשחזרתי כל הצד של האוטו שלי היה מעוך לגמרי. הנהג שעשה את זה פשוט ברח, בלי להשאיר פתק או פרטים. לא הייתה לי ברירה אלא להחליף שתי דלתות, תיקון של 18 אלף שקלים. בעקבות המקרה החלטתי להתקין מצלמות באוטו וגיליתי שיותר ויותר אנשים מחליטים לעשות זאת. אז הבנתי מה היתרונות של המצלמה ואיך אפשר עוד להשתמש בה״.
האתר תפס תאוצה וכיום כבר אלפים מעלים אליו סרטונים. ״אנחנו נתקלים בכל יום במקרים רבים של עבירות, בהיקפים שלא יאומנו״, מספר גולומביק. ״אנשים נדחפים בתור על בסיס קבוע, קו לבן הוא בגדר המלצה, ולא מעט מרשים לעצמם לחנות בלי תו בחניית נכים. יש הרבה אנשים שכל זה מעצבן אותם מספיק כדי לפעול. האפשרות שלהם לפרוק את הכעס הזה ולהרגיש שיש להם דרך לנקום בנהגים יוצרת סביבה בטוחה יותר בכביש. אנשים שיודעים שהם יכולים לצלם ולהעלות לאתר נוטים פחות לעשות דווקא, במקום לשחק בלצפור ולהיצמד לאדם שלפני בפקק כדי שלא יעקפו הוא יוותר ויגיד 'וואלה, קלטתי את מה שהוא עושה, אני פשוט אעלה את זה'".
"היוזמה הזו חיובית, אבל היא נולדה ממציאות עצובה", מצנן את ההתלהבות עו״ד יניב יעקב, מנהל תחום מדיניות ציבורית בעמותת "אור ירוק", "צריך להסתכל באופן כללי למה הגענו בכלל למצב שבו צריך את זה, והתשובה המצערת היא שהאזרחים נאלצים למלא את מקום המדינה כי האכיפה המשטרתית לא מספקת. ערכנו סקר בו שאלנו אזרחים מה לדעתם הסיכוי שייעצרו על ידי המשטרה בגין עבירת תנועה, ומספר המאמינים בכך היה נמוך מאוד. אין מספיק ניידות, שוטרים ומצלמות מהירות בכבישים, ולכן נהגים מרשים לעצמם לחפף. גם אנחנו ב״אור ירוק" הבנו את זה ועל כן מעלים כבר תקופה סרטונים שנשלחים אלינו של התפרעויות בדרכים לאתר ולעמוד הפייסבוק".
לדבריו, ההתארגנות החדשה עשויה להוביל לשיפור: "הקונספט טוב כי זה עוד דבר שיגרום לאנשים לפתח מודעות, הם יראו את הסרטונים וודאי יחשבו שהם לא היו רוצים לככב בהם. אבל אסור שזה יגרום לכך שהמדינה תגלגל את האחריות להתארגנויות אזרחיות. גופי האכיפה אומרים שהם רוצים לאכוף עוד, אבל מתקשים ללא תקציב ואמצעים מספקים. זה חייב להיות מטופל במקביל".
גולומביק מסכים, ואף מספר שניסו לשתף פעולה עם המשטרה אך נתקלו בהרים של בירוקרטיה. "פנינו אליהם עם הסרטונים אבל לא קיבלנו תגובות נלהבות", הוא אומר. "הבנו מגורמים שהם לא הולכים לקחת יוזמה ולהגיש תלונה בעקבות סרטון, כי זה ייצור להם עבודה נוספת, ועד שלא תהיה הנחיה מלמעלה הם לא יעשו את זה מיוזמתם".
רועי גולומביק. צילום: פרטי
איזה פתרון נתנו למעלי הסרטונים?
"ברגע שמציגים בפניהם סרטון או תמונה הם מיד מבקשים את הפרטים של האדם שצילם ואומרים שכדי לטפל הוא חייב לבוא להגיש תלונה. אם היית במקרה בעכו וצילמת מישהו עושה עבירה ואתה גר בתל אביב תצטרך לחזור עד לשם אם אתה רוצה שזה יטופל, ושם מדגישים לפניך שיש סיכוי שתבוא להעיד בבית המשפט. לאנשים אין כוח להתעסק עם כל זה אם לא נגרם להם נזק אישי וככה נהגים מטופלים רק לאחר שמישהו כבר נפגע".
חלק מהנהגים גם חוששים מעימות עם הנהג העבריין. "בהתחלה הייתי מעלה את הסרטונים לעמוד הפייסבוק של המשטרה ומנסה שיבואו על עונשם, אבל חברים שלי שעובדים במשטרה המליצו לי לא להגיש תלונה", מספר אברהם, "אתה לא יודע נגד מי אתה מתלונן, וברגע שמוגשת תלונה הפרטים שלך חשופים. הם סיפרו לי שהיו כבר מקרים שאנשים שהגישו תלונה החלו לקבל איומים מהמתלונן".
לא חוששים מהשיימינג
פרופ' יאיר עמיחי־המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי בהרצליה, רואה ביוזמה החדשה חלק מהתעוררות גדולה יותר. "השיימינג הפך לתופעה, ויש בה צדדים חיוביים ושליליים", הוא אומר, "כולנו מרגישים הרבה פעמים חוסר אונים כשאנו נתקלים בתופעת הישראלי המכוער. כיום כשלכל אחד יש סמארטפון כולנו יכולים להפוך ברגע לכתבים מהשטח ולתעד אירועים. האינטרנט הוא כלי שמעצים את האדם הקטן ומאפשר להפיץ את הדברים האלה הלאה ובמקרים רבים הופך אותם לוויראליים. זה מייצר בית משפט של ההמונים שבו מי שמתנהג בצורה מכוערת בא על עונשו. הבעיה היא שהמשפט הציבורי הזה יכול להפוך ללינץ'. רוב האנשים שמשתפים סרטון ומעבירים אותו הלאה לא באמת בודקים אם המקור הוא אמין או מופרך לחלוטין. תארי לעצמך שאת יורדת עם הכלב בבוקר, הוא עשה את הצרכים על המדרכה ואז את מסתכלת בתיק ורואה ששכחת לקחת שקית. את רצה מהר הביתה ובינתיים מישהו מצלם הכל, שתי דקות אחר כך כשחזרת עם הציוד לאסיפת הצרכים הוא כבר לא היה שם, וכך אף על פי שהיית בסדר מתגלגל לו לרשת סרטון עם כותרת כמו 'המלכלכת הסדרתית' ועכשיו לכי תוכיחי מה באמת קרה שם. אותו דבר בכביש, לא תמיד הדברים הם כמו שהם נראים, שלא לדבר על מקרים שבהם בצורה זדונית ניתן לערוך סרטונים וליצור מציאות שקרית. התחום הזה של הרגולציה באינטרנט עוד נמצא בחיתוליו, חייבת להיות בקרה שתבדוק את אמיתות הסרטונים לפני שהם מופצים. אחרת הנזק יכול להיות גדול לא פחות מזה של התפרעויות הנהגים בכביש".
בנוגע לאתר, גולומביק ממהר להבהיר: "כל סרטון שעולה לאתר נבדק קודם וישנה לשונית שבה הנהגים המופיעים בסרטונים יכולים לפנות אלינו, ואם יספקו הסבר מניח את הדעת, כמו מקרה חירום או שהסרטון לא מציג את האמת, אנחנו נשקול להסיר את הסרטון. בינתיים לא הסרנו אף סרטון, אנחנו מאוד נזהרים בדברים שאנו מעלים, למשל נהג אופנוע שלח לנו סרטון של נהג אוטובוס עוצר את כלי הרכב ויוצא לצעוק עליו אבל בלי הסבר מה הצית את הריב, ולכן החלטנו לא להעלות אותו. בנוסף, מופיעים רק מספרי הרישוי של הרכבים ולא פרטי הנהגים, זה לא שיימינג במובן הרגיל, הרעיון הוא לא להביך בפרהסיה אלא שמי שצריך ידע שרכב מסוים עשה עבירה ויפעל בנושא".