לאחר 31 שנים מהפקעת אדמתו בצו "תפיסה צבאי", עמד היום (רביעי) עבד א-רחמאן אחמד קאסם, בן ה-77, ליד ביתו בכפר הפלסטיני דורא אל-קרע, והניף את סמל הניצחון כשהוא מביט אל עבר הדחפורים שהורסים את מבני המריבה. "זהו ניצחון אדיר", אמר קאסם ל"מעריב אונליין". "תודה לאל. אני לא יכול לתאר לך במילים את ההרגשה שלי כעת. אני מאושר".
הפרשה המוכרת בציבור הישראלי "מבני דריינוף" הייתה מבחינתו של קאסם אבן בוחן למשפט הישראלי. בעצם, לבית המשפט העליון בירושלים. הערב הוא אמר בשפתו שלו, כי יש שופטים בירושלים. "אם לא היו קובעים שיש להרוס את הבתים שהוקמו על אדמתי, אז מבחינתי זה לא בית משפט צדק", אמר ולא הבין על מה המהומה שהתחוללה סביב שני הבתים. קאסם, המכונה בכפר "אבו אחמד", אומר כי "לא היה צורך במהומה. אין סיפור. האדמה שלי הוחזרה אליי לאחר שהופקעה במשך למעלה משלושים שנה".
הוא היה גבר צעיר כשהופקעה אדמתו. מאז עברו שלושה עשורים. מלבד ששת הילדים שהוא גידל, יש לו כיום 25 נכדים ונינים. בכפר דורא אל-קרע, הסמוך למחנה ג'ילזון – המפורסם יותר – באזור ראמללה, מתגוררים כ-2,000 בני אדם מחמש משפחות שונות: קאסם, חסן, חמדאן, פוואקה ויאסין.

"הייתי אופטימי, מעולם לא איבדתי תקווה" 

עד 1984, מספר קאסם, טיפלו הוא, אביו וסבו בענבים שבאדמה, זרעו חיטה, שעורה, קישואים ועגבניה. "חיינו מהאדמה הזו, בשטח 14 ורבע דונם", הוא מדגיש. "אז, הופקעה הקרקע על ידי הצבא, יחד עם עוד 1,800 דונם של תושבי דורא אל-קרע. זה היה במטרה להקים את ההתנחלות בית אל, שהייתה מטה המושל הצבאי בגדה המערבית מאז 1978. אבל, כל העת הזו האמנתי שאני חוזר לאדמתי. הילדים, הנכדים והנינים שלי ייהנו ממנה ויעבדו אותה מחדש".

 "האדמה לא למכירה - לא ליהודי ולא לערבי". קאסם מול אדמות המריבה בבית אל. צילום: "יש דין" 

קאסם מספר כי הוא דפק על דלתות ארגוני זכויות אדם כדי להשיב לעצמו את אדמתו, הרשומה בטאבו. לכל מי שרק רוצה הוא מראה גם את המסמך הישראל, מטעם המינהל האזרחי מ-1983, המוכיח שהקרקע בבעלותו. כאשר החלו עבודות התשתית של החברה הקבלנית הישראלית על אדמתו, ב-2009, החליט קאסם לצאת למאבק משפטי, כשהוא משתמש להגנתו בטאבו שקיבל משלטונות ירדן ב-1962, בעת שהממלכה ההאשמית שלטה בגדה המערבית. "מאז התחילו הדיונים בבתי המשפט, בסיוע 'יש דין', הייתי אופטימי", הוא מספר. "מעולם לא איבדתי תקווה".
שנה לאחר מכן, החליט בית משפט העליון להפסיק את הבניה על אדמת קאסם. אולם, הקבלן הישראלי המשיך לבנות, ולדברי קאסם התקשר אליו והציע לו 28 מיליון דולר "או כל סכום שידרוש" בתמורה לקרקע. "האדמה לא למכירה, לא לערבי ולא ליהודי", ענה לו קאסם. ב-8 בספטמבר 2014 הצליח קאסם בערכאה המשפטית לפיה יש להרוס את שני המבנים, אך הוגש ערעור על החלטה זו. 


פינוי המבנים בבית אל, אתמול. צילום: סוכנות תצפית 

ב-24 בינואר 2011, הוציא בג"צ צו ביניים המטיל על המדינה חובה אקטיבית לאכוף את צווי הפסקת העבודות שהיא עצמה הוציאה למבנים בלתי חוקיים שנבנים על אדמותיו של תושב הכפר הפלסטיני. בדיון בעתירה שהגיש עבד א-רחמאן קאסם, באמצעות ארגון זכויות האדם "יש דין", הורו שופטי בג"ץ - הנשיאה דורית בייניש, עדנה ארבל וחנן מלצר - למשיבים להימנע מחיבור המבנים לתשתיות. כמו כן, הוציאו השופטים צו על תנאי המורה למדינה לנמק מדוע היא אינה אוכפת את צווי ההריסה הסופיים שהוצאו למבנים הבלתי חוקיים.

"הקונסול האמריקאי ניסה לשכנע אותי למשוך העתירה" 
קאסם מספר, כי למרות שבג"צ פסק פעמיים שיש להרוס את מבני דריינוף שנבנו על שטח פלסטיני פרטי המצוי תחת צו תפיסה צבאי, ולמרות שהפסיקה האחרונה שלו הבהירה שהיא סופית ומוחלטת, ממשלת ישראל הממשיכה להתחמק מאכיפת החוק, לאחר ששינתה את עמדתה בסוגיה זו. שכן, קודם לכן היא התחייבה למלא אחר החלטת בית המשפט ולהרוס את המבנים.
קאסם זכה לדבריו גם לביקור של הקונסול האמריקאי בביתו. "הוא הגיע כדי לשכנע אותנו למשוך את העתירה", מספר קאסם. "אמרתי לו שהישראלים היו הורגים תשעה צעירים שהגנו על קרקע זו, ארבעה מהם ממחנה ג'לזון הסמוך וחמישה מכפר דורא, בהם בני אברהים שהיה סטודנט ב-1991. אם בנך היה נהרג בגלל האדמה, האם היית מוכר אותה?".
הקרקע של קאסם נמצאת בתוך בית אל, אבל הדבר הזה אינו חשוב בעיני קאסם. "יבוא יום והמתנחלים לא יישארו בבית אל", הוא אומר. "אני רוצה להאמין שהאדמה הזו תחזור אליי בעקבות החלטת בית המשפט. אני יודע שהמתנחלים יתנכלו לי ויפגעו בי, כמו שפגעו בתושבי הכפר ומחנה הפליטים בעבר, אבל אני מאמין שיש מי שצריך להגן עלי מפניהם".
על החלטת ממשלת נתניהו להקים 300 יחידות דיור, אמר קאסם: "ישראל בונה כל יום בהתנחלויות. זה הפך לשגרה. איש לא הופתע מההחלטה הזו, כולל אני".