נשארו כיתה: איך מטפלת מערכת החינוך בנושא הלהט"בי?

בפגישה שהתקיימה השבוע בין שר החינוך נפתלי בנט לראשי הקהילה הגאה, בעקבות פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בשבוע שעבר שבו נרצחה שירה בנקי ז״ל, קיבל השר עדכון על מצבו של נוער הלהט״ב במערכת החינוך, הכריז כי יגדיל את התמיכה התקציבית בארגון הנוער הגאה והצהיר: ״נמשיך לדאוג שאכן יתבצעו פעולות לטובת נוער גאה במערכת החינוך״. בד בבד, אחת הטענות שנשמעו בימים האחרונים הייתה ששינוי היחס כלפי האוכלוסייה הלהט״בית יתחולל רק באמצעות כלים של חינוך לסובלנות ולשוויון. אלא שתמונת המצב הנוכחית מגלה כי השיח הלהט״בי והחינוך לסובלנות בהקשר זה אינם בהכרח באים לידי ביטוי ברבים מבתי הספר ובמסגרות החינוך הפורמלי.

״נושא הלהט״ב כביכול נמצא בתוכנית הלימודים תחת 'האחר הוא אני', אבל לא בכל בתי הספר בהכרח ילמדו אותו״, אומרת יהלי בן עמי ויטנברג, מנכ״לית ארגון חוש״ן - חינוך ושינוי, המרכז לחינוך והסברה של קהילת הלהט״ב, שמומלץ על ידי שפ״י (שירות פסיכולוגי ייעוצי) ועל ידי האגף לחינוך על-יסודי במשרד החינוך. במסגרת חוש״ן נערכים מפגשים של תלמידים עם מנחי הארגון, שכולם להט״בים, החושפים את סיפור חייהם האישי ומקיימים דיון בשאלות של זהות מינית ומגדרית. ״אנחנו פועלים כבר עשר שנים, בכ-20% מבתי הספר התיכוניים החילוניים בישראל ובצמוד למשרד החינוך״, היא אומרת. ״על אף היקף העבודה הרחב, אנחנו לא מקבלים שקל ממשרד החינוך, והפעילות שלנו היא לא חובה והיא לא מתוקצבת. בקדנציה הקודמת יועדו לנו בפעם הראשונה כספים, אבל משרד החינוך לא מצא את הדרך להעביר אותם״.

בן עמי ויטנברג נכחה השבוע בפגישה עם שר החינוך והצביעה על הבעיה המרכזית בעיניה: ״גם באקדמיה וגם בבית הספר אין הכשרה של אנשי צוות איך להתמודד עם להט״בים ולעסוק בסוגיות שקשורות לנושא. גם באקדמיה ובחוגים לאנשי חינוך וטיפול שכל הזמן נמצאים במגע עם להט״בים אין יחידת תוכן אחת שמאפשרת ללמוד את המושגים הבסיסיים בנושא, זה פשוט לא קיים. מורים רבים שאנחנו פוגשים הם בעלי תפיסות להט״בופוביות או כאלה שהשכילו ולמדו או מורים שבאמת פונים ממקום של מצוקה, כשאינם יודעים מה לעשות עם תלמיד כזה או אחר. המורה הוא גם בן אדם שלא בטוח שיש לו הידע הרלוונטי וגם לא חווה את החוויה. אפשר לדרוש את זה ממורה שמעולם לא למד את זה? אנחנו טוענים שרק ארגוני הקהילה יכולים לאפשר את הידע הקיים ושמורי העתיד צריכים לעבור הכשרה באקדמיה״.

״בכל מיני נושאים שמערכת החינוך נתקעת איתם, יש ארגונים שנכנסים וממלאים את מקומה של המערכת, והשאלה היא האם מאפשרים להם גישה או לא״, טוען גם ד״ר גבי בוקובזה, פסיכולוג ומרצה באוניברסיטת תל אביב. ״אולי הציפייה שלנו שמורים יצליחו במשימה הזו היא לא הוגנת. מהעבודה שלי בבתי ספר אני רואה בעיקר חרדה סביב הנושא הזה, והיא מובנת. מורים לא מתורגלים, לא עוברים הכשרות רציניות בנושא ולא רוצים בעיות עם ההורים השמרנים שיכעסו אם הנושא יעלה בכיתה, והם לא יקבלו מהם את הגיבוי. יש שילוב של שני נושאים שמערכת החינוך ממש גרועה בלהתייחס אליהם: היחס לאחר ומיניות. לא משנה כמה המערכות החינוכיות מנסות להתייחס לאחרים בתוכנו - ערבים, רוסים, אתיופים - וכמה שהיא מנסה להתמודד עם בגרות מינית - היא לא מצליחה. אלה נושאים שלא עוברים טוב בהליך החינוכי אצלנו במדינה. זה קורה כי מערכת החינוך היא מאוד שמרנית וקשה לה לדבר בלשון של בני הנוער. הפער הוא עצום בין בני הנוער ובין המורה שמגיע ממערכת מאוד מוסרנית ושמרנית בכל מה שקשור לערכים ובאופן ספציפי במה שקשור ליחס לחלש ולמיניות. המורים לא עוברים את ההכשרה המתאימה״.

לדעת לבקש עזרה

במסמך רשמי משנת 2011, שכותרתו ״מדיניות משרד החינוך בנושא הלהט״ב״ הסבירו באגף שפ״י כי ״מערכת החינוך רואה עצמה מחויבת להוקיע כל סוג של אפליה חברתית ואלימות כלפי יחידים וקבוצות בחברה בשל מוצאם, מינם או נטייתם המינית. אנו נושאים באחריות להמשיך ולקדם את התפיסה החינוכית הזו, הן ברמת המדיניות והן ברמות המערכות החינוכיות והפרט״.

לטענתו של עורך המסמך, פרופ' גידי רובינשטיין, יועץ אקדמי בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה, המתמחה בטיפול בהומוסקסואלים ובביסקסואלים, ההסברה לא צריכה להתבצע בקרב בתי הספר החילוניים אלא דווקא בחינוך הממלכתי־דתי והחרדי. מבחינה זו, נוכחותו של שר חינוך דתי נחשבת בעיניו ליתרון. ״אם השר המכהן ישתמש באמונה הדתית שלו ושל מפלגתו לעשות מעשה גם בקרב החינוך בציבור הדתי והחרדי, אזי יש בכוחו לקיים מהפכה״, אומר פרופ' רובינשטיין. ״לצערנו, ממפלגתו של השר בנט שמענו ביטויים לדה־לגיטימציה של נישואים גאים, ולכן לא הייתי תולה תקוות רבות במאמצים בכיוון הזה. אני חושש שעיקר המאמצים יהיו מכוונים לציבור החילוני, לשכנוע המשוכנעים״.

״מה שעובר לתלמידים משודר גם מההורים וגם דרך הצוות החינוכי״, אומרת מרגנית ארז, מנחת סדנאות לקידום מיניות בריאה בקרב ילדים, נוער ומבוגרים. ״אני נתקלת במורים שהם הומופובים, ואם נכנסת למשל תוכנית להסברת נושא הלהט״ב מצד משרד החינוך, מורה עלול להעביר את הקושי שלו עם הנושא גם לתלמידים. מורה צריך לשים לב עם איזה מטען הוא מגיע, אם הוא מגיע עם מטען שלילי - אולי הוא קיבל את זה מהסביבה שלו או מההורים. הוא צריך לשאול: מה הקושי שלי עם הנושא, מה אם הבן שלי יגיע ויספר לי שהוא חלק מהקהילה? לפעמים מערכת החינוך יכולה להוציא תוכנית, אבל כל בית ספר מחליט כמה הוא מיישם אותה. יש בתי ספר שמאוד נוגעים בנושא ויכולים להביא פעילויות, ויש כאלו שכלל לא יתייחסו לנושא״.

לדברי ארז, ״הדיו לפוגג את הקושי היא להביא חבר׳ה שיכולים לדבר על זה, לפוגג את הפחד. באחת הקבוצות שעבדתי איתן היה קושי לקבל את הנער ההומוסקסואל, בעיקר לבנים. וכשהוא דיבר והוא אמר: בואו תשאלו אותי ודיבר בכנות ועשה נפלאות. הוא כבר לא כותרת, יש כאן בן אדם והוא אומר להם: אני לא נמשך לכל הבנים כמו שאתם לא נמשכים לכל הבנות. הבסיס הוא להביא את הצוותים למקום שבו אם אני מורה וקשה לי עם זה, אז לבקש עזרה ממישהו חיצוני״.

לקחת אחריות

בעייתיות נוספת בהנגשת הנושא לתלמידים טמונה בגיל שבו בוחרים להתחיל בהסברה. ״צריך להבין שזהות מגדרית מתגבשת כבר בגילי הגן, ולכן צריך לעבוד עם הצוותים החינוכיים כבר משלבי הגן״, אומרת ויטנברג. ״היום חוש״ן מומלצת לעבוד עם תלמידי בתי ספר החל מכיתה ט', כשלרוב מבקשים אותנו מכיתה י״א וי״ב, מתוך מחשבה, מוטעית כמובן, שאנחנו נכניס לילדים מחשבות שיגרמו להם לצאת מהארון. לאיזה מקום יגיע ילד שסופג שנים של להט״בופוביה, שהזהות המגדרית שלו מתגבשת בגיל 4-3 והזהות המינית בסביבות גיל 14-13, והוא שומע כל הזמן קללות של 'יא הומו' - עד שיזכה בכיתה י״ב לראות דמות להט״בית אופטימית שחושפת את החיים שלה?״ שואלת מנכ״לית חוש״ן.

״לדעתי, מכיתה ו' או ז' צריך להתחיל בחינוך להט״ב״, אומרת מצדה ארז. ״כבר בתחילת גיל ההתבגרות מתחילות אצל בנים ובנות מחשבות ותהיות. פגשתי חבר׳ה בכיתה ז' שבמשך שעה וחצי שוחחו על הנושא. גיליתי שהם מאוד מתעניינים וזה מאוד מעסיק אותם. אחד הנערים הרגיש שיכול להיות שהוא הומוסקסואל. יש לחלקם מחשבות הומוסקסואליות, והם נבהלים מזה״.

״אני חושבת שברגע שמשרד החינוך אומר שהוא לא רק ממליץ אלא מתקצב את זה במערכת - יש פה אמירה״, מסכמת בן עמי ויטנברג. ״ברגע שמשרד החינוך מבין שיש ארגון חיצוני שיכול לעשות את זה בצורה טובה - הוא לוקח אחריות, וזה צריך להיעשות מיידית״.

"מורים רבים שאנחנו פוגשים הם בעלי תפיסות להט״בופוביות". בן עמי ויטנברג. צילום: יח"צ

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: ״הנושא נלמד במסגרת תוכנית 'כישורי חיים', המופעלת כתוכנית חובה מכיתה א' עד י״ב. בתוכנית עובדים עם התלמידים מגיל צעיר על נושאים של קבלת השונה, פיתוח סובלנות לאחר וגילוי אמפתיה ואחריות חברתית כלפי הזולת. נושא הנטייה החד־מינית מטופל באופן ישיר בכיתה ט' ובחטיבה העליונה. בנוסף, מתקיימת פעילות חינוכית בכל מערכת החינוך לקראת היום הבינלאומי נגד הומופוביה.

״הכשרת הצוותים החינוכיים נעשית ברמות שונות: הכשרה לצוותים החינוכיים להנחיית פעילויות חינוכיות בנושא כפי שהן נעשות במסגרת 'כישורי חיים' הן בשוטף והן במסגרת היום הבינלאומי והכשרה לאנשי המקצוע של שפ״י לאיתור ולזיהוי מצבי מצוקה של בני נוער על רקע של תהליכי גיבוש נטייה וזהות מינית מגדרית.

״השנה נפתחו קורסים והכשרות בקרב יותר מ־400 יועצים בנושא חינוך מיני שכללו פרק בנושא נטייה וזהות מינית בקרב תלמידים. זאת בנוסף לימי עיון וכנסים שנערכים מדי שנה בנושא. במסגרת ההכשרות נערכת עבודה רגשית על מיתוסים ודעות קדומות בנושא. המשתתפים נחשפים לסיפורים אישיים ולקשיים שליוו את נותני העדות האישית. כמו כן, ניתן ידע תיאורטי הכולל התייחסות לתהליך גיבוש הזהות המינית והיציאה מהארון והנחיות לטיפול נכון ומקצועי הרלוונטי לעבודה הייעוצית. אנשי שפ״י מקבלים הדרכה וייעוץ כאשר עולה מקרה לטיפול מאנשי המקצוע של היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער של שפ״י״.