לקשיים המתמשכים של ממשלת ישראל לבסס מדיניות הגירה שתעמוד במבחן בג"צ ישנם שני צדדים, וכמו שתושבי דרום תל אביב משלמים מחיר על ההזנחה של הרשויות את מצבם מזה שנים, כך גם המהגרים הלא חוקיים עצמם משלמים את המחיר. 
טענות מאין אלה נשמעות ביתר שאת מצידם של פעילים למען זכויות אדם באותו אזור טעון של דרום תל אביב. "את הזעם התושבים כאן צריכים להפנות לממשלה ולא לבג"צ.

זה מחדל שהממשלה יצרה מתחילתו במו ידיה לאורך שנים כששלחה לתל אביב באוטובוסים את המסתננים מהגבול כי לא ידעה מה לעשות איתם, עד שבלמה את ההסתננות בסיוע פרוייקט המכשול בגבול עם מצרים", אמר אחד הפעילים. לדבריו, "הממשלה מנצלת את הזעם של התושבים נגד בג"צ ומסיתה אותם נגד השופטים במקום להבין שהפתרונות שלה פשוט שגויים".
מטבע הדברים מצוקתם של אנשי שכונות המצוקה בתל אביב ושל שאר הישראלים המתגוררים בריכוזי פליטים אפריקנים בישראל זכתה למירב תשומת הלב הציבורית ביממה שחלפה מאז פסיקת בג"צ שהחליט להגביל את יכולתה של הממשלה לכלוא לתקופה ממושכת וללא משפט מסתננים שלא ניתן לגרש לארצותיהם (אריתריאה וצפון סודן).

אבל הזעם שמפנים התושבים לבג"צ הוא על שחרורם של כאלף מסתננים ממתקן "חולות" בדרום, אלה שמוחזקים בו יותר משנה. בסך הכל מונה חולות היום, לפני שחרורם, 1,700 בני אדם המוחזקים בו.

זאת לעומת 45 אלף מהגרים לא חוקיים שנמצאים בישראל. פעילים בארגוני זכויות אדם התייחסו להחלטה ואמרו כי "עדיין קצרה ידה של הממשלה. המספרים מצחיקים ולא אומרים לתושבי דרום תל אביב את האמת – והיא ש'חולות' לא נועד באמת להרחיק מהרחובות את המסתננים. אלא רק למדיניות של 'למען יראו וייראו'. הרתעה שפשוט לא עובדת כי לאנשים האלה אין לאן לחזור". 

בארגונים יוצאים נגד דבריו של שר הפנים, סילבן שלום, בראיון לקול ישראל בו טען כי "המסתננים מעדיפים לשהות אפילו בכלא בתקווה שאולי יקבלו מעמד קבע", וטוענים כי "מדובר בבדיחה. יש בהם כאלה שנמצאים שש, שמונה ועשר שנים בישראל. הם איבדו תקווה כבר מזמן שישראל תתייחס אליהם כאל פליטים מבקשי מקלט".

"ישראל לא מקיימת מעקב אחר האנשים שמגורשים"
לדבריהם, "בנוסף ל-45 אלף מבקשי המקלט יש במדינה כמעט 90 אלף עובדים זרים מהם 15 אלף לא חוקיים. אם ישראל היתה נותנת לאריתראים ולסודנים מעמד ולו זמני, הם לא היו צריכים להתרכז בדרום תל אביב, לשם הביאה אותם המדינה מלכתחילה, ושרק שם אנחנו יכולים לדאוג להם לשירותי בריאות וחינוך כלשהם. הם היו יכולים להחליף רבים מאותם עובדים זרים בחקלאות ובניין ברחבי הארץ".
במוקד לפליטים ומהגרים לא מכירים את הטענה של שר הפנים על לפחות שני מקרים של הסתננות חוזרת לישראל של מי שגורשו ממנה במסגרת תכנית "עזיבה מרצון". "מוזר לשמוע את זה דווקא משר הפנים שאמור להתגאות במדיניות הכושלת הזאת. אנחנו לא מכירים מקרים כאלה בכלל אבל זה לא מופרך, כי הסדר העזיבה לא מקנה לפליטים אופציה טובה באמת. זרקו אותם לרואנדה ולאוגנדה והם לא מקבלים שם כל מעמד. אחרי שאוגנדה הפסיקה לפני חצי שנה לקבל פליטים מישראל נשארה רואנדה בינתיים. יש להם ויזה לשם ליומיים ואחרי יומיים מגיע אליהם אדם למלון שאומר להם 'אם תתנו לי את הכסף שלכם ('מענק העזיבה' מישראל) אני אבריח אתכם מעבר לגבול לאוגנדה. הם מפחדים, עוברים איתו את הגבול ובאוגנדה לפי הדיווחים שאנחנו מקבלים הם בדרך כלל נעצרים או שהם חומקים מתחת לרדאר ומנסים לברוח ללוב וממנה להגיע לאירופה כשחלקם מתים בדרך. חלקם נשארים ללא מעמד באוגנדה ומסתתרים מהרשויות". 
דוברת המוקד לפליטים ומהגרים, ענת עובדיה רוזנר, מדגישה כי "ידוע לנו על שני מקרים שבדרך לא דרך באמצעות רשתות ההברחה של הפליטים באפריקה הצליחו להגיע אפילו לירדן. כך שאם יש מקרה או שניים שהצליחו להסתנן בחזרה לישראל, זה לא יפליא אותנו. כשזורקים אנשים ללא מעמד למקום וההסכמים חסויים, כישראל לא מקיימת מעקב אחר האנשים שמגורשים, ואין שום שינוי במדיניות הזאת אלא רק לנסות לעשות עוד מאותו דבר שלא עובד, זה לא מפתיע שהם מתפזרים בכל מקום ולא נשארים במדינה אליה הם מגורשים".