עובדי המועצה הדתית בעכו יפצו בעל עסק למצבות

בתביעתו טען כי השניים, מנהל בתי העלמין ועוזרו, הציעו לו כי יפנו אליו לקוחות, תמורת 500 שקל לכל פנייה, וכאשר סירב החלו השניים במסע השמצות אישי נגדו. הם הניאו משפחות מלפנות לבית העסק שלו, תוך הכפשת שמו הטוב, הטלת רפש במקצועיותו וביושרתו, והפניית האבלים לעסק מתחרה.

הנתבעים מצדם טענו כי מדובר בתביעה מופרכת שאין בה שמץ של אמת וכי מעולם לא דרשו או קיבלו כספים עבור הפניית אבלים לקבלן מצבות כזה או אחר. נוסף על כך הכחישו השניים כל אמירות פוגעניות כנגד התובע. מנהל בתי העלמין אף הגיש במקביל תביעה נגדית כנגד התובע, וטען לפגיעה בשמו הטוב עקב תלונות אשר הגיש נגדו התובע למשרד הדתות, למועצה הדתית בעיר ולעיתונות.

בפסק הדין אשר ניתן לאחרונה דחתה השופטת איילת הוך־טל את התביעה הנגדית וכתבה כי התלונות אשר העביר התובע לגורמים השונים נוסחו בלשון נקייה ובתום לב. עוד קבעה כי התובע הצליח להוכיח בפעולות חקירה כי הנתבעים פעלו כדי להניא לקוחות פוטנציאליים מלפנות לבית העסק שלו וכי הכפישו את יושרו ואת מקצועיותו.

בין היתר הוצגה בפני השופטת עדותו של לקוח שטען כי לפני שפנה אל התובע כדי לבקש ממנו להכין מצבה, אמרו לו הנתבעים כי התובע מחלל את כבוד המת כי הוא עובד בשבת, וכי המצבות שלו לא איכותיות ומתפרקות והמליצו לו על עסק אחר.

בפסק הדין כתבה השופטת: “גם אם היו הנתבעים לקוחות ממורמרים על שירות שהעניק להם התובע, היה בדברים שנאמרו על ידם בכדי להוות לשון הרע. אולם הדברים חמורים שבעתיים נוכח העובדה שהנתבעים הינם עובדי ציבור אשר נתפסים על ידי באי בתי העלמין בעכו כנטולי פניות וכמומחים בתחום”. 

עוד כתבה השופטת: “מדובר באנשים בעלי תפקיד ציבורי האמורים לשרת את ציבור לקוחות הפונה אליהם בשלב רגיש במיוחד בחיים, ולהתנהל מול ציבור הקבלנים ללא משוא פנים וללא שיקולים זרים. לכן יש מקום לפסוק בנסיבות אלו פיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב של התובע, הן בפן העונשי והן בפן ההרתעתי”.

השופטת פסקה על מנהל בתי העלמין לשלם לתובע פיצוי כספי בסך 80 אלף שקלים ועל עוזרו פיצוי בסך 20 אלף שקלים. עוד הטילה על השניים לשלם יחדיו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 30 אלף שקל.