שיעור יתר

עם הגעתו של הילד לכיתה א', לא מעט הורים מוכנים להיפרד ממאות שקלים בחודש ולשלוח את הילד שלהם לשיעורים פרטיים, העיקר שהוא חלילה לא יפגר בקריאה או בחשבון. בתקופה האחרונה זה הפך ממש לטרנד, והרשת גדושה מורים פרטיים שישמחו להעניק שיעורי עזר לקטנטנים שרק לפני כמה

חודשים סיימו גן חובה. האם מורה פרטי בגיל כה צעיר אכן יצליח לשפר את ציוניו של התלמיד? האם זה הכרחי? ומה המחיר שהתופעה הזו גובה?

"כשהבן שלי היה באמצע גן חובה, רשמתי אותו לשיעורים פרטיים כדי לחזק את הביטחון העצמי שלו וכדי שיגיע מוכן לכיתה א'", מספרת גלית בן שמואל, אם מנהריה. "רציתי שידע טוב יותר אותיות, מספרים, הברות. הבן שלי מאוד ביישן ומופנם, ורציתי שהוא יגיע לבית הספר ופחות יהיה עסוק בלימוד אותיות, אלא יותר יתעמק במקום החדש, בחברה החדשה, במורה החדשה".

זה הצדיק את הכסף ששילמת למורה הפרטית?
"כן. זה עזר לו המון בהעלאת הביטחון העצמי וקידם אותו מבחינת הקריאה. כיום, לעומת העבר, אנחנו מסתכלים בצורה אחרת לגמרי על כל מיני דברים. כיום זו פחות בושה ללכת לשיעור פרטי. כמו כן, פעם הסתמכנו על כך שהמורה בכיתה מלמדת. כיום אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו יותר מלומדים, שיקבלו בסיס איתן, שלא יהיה להם קושי בכיתות גבוהות יותר. הבסיס של קריאה וחשבון הוא מאוד חשוב. אני מורה בחטיבת ביניים ואני רואה הרבה תלמידים שמגיעים עם בסיס לוקה וחסר. מאוד קשה לגשר על הפערים האלה כשאת נמצאת כבר בכיתות גבוהות".

מה היית ממליצה להורים?
"שכל הורה יהיה עם היד על הדופק לגבי ילדיו, במיוחד בכיתות הנמוכות, כי חשוב מאוד לקבל בסיס איתן".

"להרפות מהלחץ"

אלא שלא כולם בטוחים שמדובר בעניין מבורך. לדברי ד"ר ניצה דורי, ראש החוג לגיל הרך במכללת שאנן האקדמית לחינוך בחיפה, שיעורים פרטיים בגיל כה מוקדם מעידים בעיקר על לחץ חברתי, תחרותיות והישגיות, המאפיינים את החברה הישראלית בכל תחום. "בנוסף לכך, אולי זה גם מעיד על קשיים רגשיים בלתי מודעים של ההורים", היא אומרת. "זה יכול להיות בגלל שתי סיבות: 'אני רוצה לתת לילד שלי את מה שלי היה חסר בילדותי', או 'אני לא רוצה שהילד שלי יהיה בעמדת נחיתות לעומת ילדים אחרים שכן מקבלים שיעורים פרטיים'. כמו כן, יש גם קבוצה של הורים שפשוט דוחפת להישגים בכל תחום. אלה הורים שרוצים להגשים דרך הילד מה שהם רצו להגשים ולא הצליחו, או סתם הורים דאגנים יתר על המידה, החוששים שמא ילדם חלילה לא יהיה בראש. חבל שהורים אלה לא מבינים את המחיר הכבד שהילד משלם על הפרפקציוניזם המיותר".

"שיעורים פרטיים בגיל כה מוקדם מעידים בעיקר על לחץ חברתי, תחרותיות והישגיות". דורי. צילום: יח"צ

את לא רואה בשיעורים האלה שום יתרון?
"אני לא רואה שום יתרון לילד נורמטיבי, שאין לו שום בעיה לימודית, שהוריו לוקחים עבורו מורה פרטי רק כדי שישיג את הכיתה או רק כדי שלא יגיע למצב של פיגור בחומר הנלמד. כלומר, מקדימים תרופה למכה. זה משדר לילד שלא סומכים עליו, זה הופך אותו לתלותי ולחסר תחושת מסוגלות עצמית להתמודד עם החומר ועם שיעורי הבית. אפשר לתת מעט עזרה לפני בגרויות, לפני בחינות מיצ"ב, אבל ממש לא באופן קבוע, ובוודאי לא מכיתה א'. גם כל קורסי ההכנה לכיתה א' הם פארסה אחת גדולה. לא עושים בהם ולא מלמדים בהם דבר אחד שהורה לא יכול לעשות עם ילדו בבית. זו תעשייה הגורפת כסף רב. אין תחושה טובה יותר לילד מאשר הכנה עצמאית של שיעורי בית והתמודדות עם החומר הנלמד. הדבר הטוב ביותר שהורה יכול לעשות לילד זה לשאול: 'מה הדבר הכי מעניין שלמדת היום בבית הספר?', ואז להביע התלהבות מהדבר שעליו הילד מתמקד ולהמשיך: 'איזה נושא נפלא!' כאן ההורה יכול להעשיר את הילד בספר בנושא, בקריאה משותפת על הנושא באינטרנט וכדומה".

ובכל זאת, מה עושים עם ילדים שמתקשים כבר בתחילת הדרך?
"אם המורה תגיד שיש בעיה, שהילד מפריע, לא מרוכז, לא מקשיב, לא מכין שיעורים, לא מבין - אפשר לפנות אולי למורה פרטי, לאחר אבחון שבודק שאין לקות למידה כלשהי. באופן כללי אני ממליצה להרפות מהלחץ. תנו לילדים להיות ילדים. תנו להם להתפלש בחול ולהכין עוגות בוץ ולבנות בקוביות ולשחק בבובות גם בכיתה א'. אינכם יודעים כמה ילדים בבית הספר מתגעגעים לארגז החול בגן, לקוביות ולבובות. אינכם יודעים כמה מושגים מתמטיים, פיזיקליים ולשוניים הם לומדים מאותם משחקים פשוטים".

"זה כמו חוג"

קרן מנור־כהן, יועצת חינוכית במכללה האקדמית גליל מערבי, דווקא רואה את היתרונות בפנייה למורים פרטיים בגיל כה צעיר. מנור־כהן, המתמחה בהוראה מתקנת, מספרת שהרבה הורים לילדים בגן חובה פונים אליה ומבקשים לעשות הכנה לכיתה א'. "הכנה לכיתה א' זה הרבה יותר מללמד אותיות", היא מסבירה. "הילד צריך גם להבין את ההבדלים בין המסגרת של גן לבין בית הספר, הוא צריך להיות מסוגל לקרוא את המפה החברתית, להבין איך אפשר ליצור חברויות חדשות. כשאני עושה שיעורים פרטיים כהכנה לכיתה א', אני לוקחת את הנושא הרגשי־חברתי ומקדישה לו חלק מהזמן. חוץ מזה, יש כמובן גם נושא הבשלות המוטורית של הילד. האם הוא יודע לאחוז נכון עיפרון? האם הוא יודע לשרטט צורות בסיסיות? ויש גם כל הנושא הקוגניטיבי: האם הוא יכול לשבת במפגש ולשמור על קשב לאורך זמן?".

את ממליצה על הכנה לכיתה א' לכל ילד?
"כל הורה צריך לשאול את עצמו איפה הילד שלו נמצא בכל התחומים הללו, והאם קיים קושי באחד מהם. לפעמים הגננות מציינות בפני ההורים את הקושי, ואז הם יודעים על מה כדאי לעבוד".

ואם הגננת אומרת שהכל בסדר?
"שום דבר לא חובה. זה כמו חוג. את לא חייבת לקחת את הילד לחוג. הוא יגדל גם בלי זה. השאלה היא כמה את רוצה להביא אותו לכיתה א' מתוך מקום של חוזק. היום הרבה ילדים מגיעים מוכנים, כשהם כבר יודעים את האלף־בית, יודעים ספרות ואפילו חישובים בסיסיים. כמו כן, תמיד ההורים חוששים שהילד שלהם יישאר מאחורה, למרות שבכיתה א' מלמדים את כל הדברים הללו".

"הרבה יותר מללמד אותיות". מנור-כהן. צילום: יח"צ

לא נראה לך שמדובר בלחץ מיותר?
"לא. בכיתה א' יש מעל 30 תלמידים, המורה מלמדת קבוצה, לא אחד על אחד, ועד שעולים על הקשיים והבעיות עוברת חצי שנה. לפעמים ילדים מגיעים לסוף כיתה א', ורק אז המורה שמה לב שיש איזשהו קושי. ואז הילד מתחיל לצבור פערים וגם הדימוי העצמי שלו נפגע. ככל שתופסים מוקדם יותר את הקושי, כך גם קל יותר לתקן ולהחזיר למסלול".

ההורה לא יכול למלא את תפקיד המורה הפרטי?
"לפעמים קשה ללמד את הילד שלך. האינטראקציה לא תמיד קלה, ויש הורים שמעדיפים לשלם ולא ליצור תסכול אצל שניהם. חוץ מזה, לא כל ההורים יודעים איך להקנות נכון את האלף־בית".

לדברי מנור־כהן, הקושי המהותי בכיתה א' הוא ללמוד לקרוא, "ויש גם קשיים בחשבון, בהבנה כמותית", היא מספרת, "אבל הקריאה זו הבעיה העיקרית, כי היא בעצם מקרינה על כל שאר המקצועות שלומדים אחר כך בבית הספר".

חגית אושיה, מנהריה, שבנה עולה השנה לכיתה ב', מאששת את דבריה של מנור־כהן. "בתחילת כיתה א' המורה זיהתה אצל בני כל מיני קשיים בתחום הלימודים", היא מספרת. "בהתחלה חשבו שאולי זה רגשי, אולי הסתגלות, עניין של בשלות. קבענו תור אצל מומחית לקשב וריכוז, והילד אובחן עם לקות למידה. הוא קיבל מורה פרטית להוראה מתקנת גם בשפה וגם בחשבון. בזכות כל התמיכה הלימודית שהוא קיבל, בסוף השנה הוא כבר נהיה ילד אחר".

ההורים שיבחרו בסופו של דבר בנתיב השיעורים הפרטיים, ייאלצו לשלם לא מעט. "במרכז הארץ זה נע בין 150־180 שקל לשיעור של 45־60 דקות, ובאזור הצפון זה 80־120 שקל", אומרת מנור־כהן. "המחיר גם תלוי בכמה ניסיון יש לך וכמה השם שלך הולך לפניך. הייתי ממליצה להורים להיעזר באנשים שמגיעים מתחום החינוך, החינוך לגיל הרך בעיקר, כאלה המתמחים בלקויות למידה, שלמדו הוראה מתקנת. צריך שיהיו לך כלים מתאימים לעבוד עם ילדים כדי באמת לקדם אותם".