בעלי המוגבלויות דורשים נגישות: "גם אנחנו בני אדם שרוצים ליהנות"

האפשרות ללכת לים או להיפגש עם חברים בפאב אמורה להיות טריוויאלית, אך עבור רבים הניסיון לצאת לבלות עלול להסתיים באי נעימות ובתחושת אכזבה.

"אם אני הולך לים, זה לא באזור שלי כי החוף שלי לא נגיש", מספר גולן לקס, בן 38 מחדרה, שנפצע בגיל 23 בתאונת דרכים בניו זילנד ומאז הוא פגוע בארבע גפיו. "נגיד שיש חופים שהם נגישים מאוד: כניסה לים, שבילים מותאמים, אבל אין שירותי נכים - מה אני אמור לעשות? אני אבוא לחוף בלי שירותים? זה לא הגיוני. אני גם מאותגר פולנית", לקס מגחך. "אם אין לי סככת צל מונגשת שבה אני יכול לשבת, אז אני בבעיה. הכל צריך להיות מונגש מא' ועד ת', אחרת אי אפשר לבוא לים".

למרות המגבלה הפיזית, לקס סיים תואר ראשון, פתח עסק לציוד שיקומי והוא עובד בתחום הפרסום, אבל לצד תחושת ההצלחה שלו, קיים גם התסכול מחוסר הנגישות לנכים שעדיין מאפיין מקומות ציבוריים רבים. "הרשויות עושות את המינימום", טוען לקס. "זה כמו שננגיש מכללה אחת מתוך כל המכללות בארץ או שנחליט שרק חלק מהמסעדות יונגשו. זה לא בסדר".

התסכול הזה הוליד את הקמפיין להעלאת המודעות לנגישות לנכים בחופים, שנערך השבוע בכמה חופים בארץ, בהם חוף הסטודנטים בחיפה, חוף אולגה בחדרה, חוף השרון בהרצליה, חוף גורדון בתל אביב וחוף הסלע בבת ים, על ידי עמותת "נגישות ישראל". במסגרת הקמפיין הגיעו עשרות נכים לחופים השונים כדי למחות על היעדר הנגישות, הוצבו כיסאות גלגלים בחול ונתלו פוסטרים עם הכיתוב: "לא יכולתי להגיע, אז שלחתי תמונה". הקמפיין יצא לדרך לאחר תלונות רבות שהתקבלו מבעלי מוגבלויות שטענו כי לא יכלו להגיע לחוף הים בשל היעדר שבילים סלולים, חניות ושירותים לנכים.

לדברי יובל וגנר, נשיא ומייסד עמותת "נגישות ישראל", מטרת הקמפיין היא להעלות למודעות את ההבנה שגם אנשים עם מוגבלות אוהבים לחיות ולבלות, ולכן יש לסייע להנגיש את מקומות הבילוי עבורם. "מבדיקה שעשתה העמותה, מצאנו ש־70% מהחופים לא נגישים לאנשים עם מוגבלות", מספר וגנר. "בארץ יש 140 חופים מוכרזים מתוך 25 רשויות, ורק 30 מהם נגישים, והם לא נגישים בצורה מלאה אלא בינונית".

"70% מהחופים לא נגישים לאנשים עם מוגבלות". יובל וגנר. צילום: CC BY 3.0

מה הופך חוף לנגיש?
"נגישות לים זה בעצם רצף של דברים שחייבים להתקיים כדי שאני, כאדם בכיסא גלגלים או בעל מוגבלות הליכה, אוכל ליהנות בדיוק כמו כל אחד. צריך חניות נכים, שבילי גישה מרוצפים ושירותי נכים, ולא רק שירותים רגילים ומלתחות נגישות. משם אני צריך שביל גישה שירד לתוך אזור החול של הים. בנוסף, יש הגדרה ש־20% מהסככות בחוף יהיו עם שביל גישה מרוצף ומשטח מרוצף, וכמובן צריך גם שביל גישה שיקרב אותך לקו המים, ומשם יש עגלות מיוחדות שיכולות להתנייד על החול".

מסכת מתישה

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תשנ"ח - 1998 עוסק בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. מכוחו נקבעו גם תקנות, ולפיהן יש להנגיש כל מקום ציבורי שאינו בניין, כולל חופי רחצה. אלא שלטענת וגנר, רק חצי מהחופים אמורים להיות מונגשים ולא כולם. "אנחנו רוצים שמשרד הפנים יאכוף את החוק הזה בצורה אדוקה", הוא אומר. "הרבה חופים פעלו בעניין עוד לפני החוק, אבל מתוך מודעות עצמית ולא מתוך חובת חוק".

לדברי וגנר, מעבר להנגשה, צורם גם היעדר הפרסום של הסדרי הנגישות במקומות ציבוריים באתרי האינטרנט של הרשויות המקומיות, כנדרש בחוק. בעמותה יש רשימה של מקומות כאלה, אך היא חלקית בלבד. "אנשים עם מוגבלות חוששים לצאת מהבית כשהם לא יודעים מהם סידורי הנגישות", מסביר וגנר, "הם חוששים מהאכזבה הכרוכה בהגעה למקום לא נגיש. הדרך לפתור את זה היא באמצעות פרסום. העירייה היחידה שעושה את זה, וגם באופן כללי ושטחי, זו עיריית תל אביב".

היעדר הפרסום ואופי הנגישות של המקומות השונים הופכים כל יציאה מהבית למסכת מתישה של ממש. כך למשל, לדברי לקס, לפני שהוא יוצא מהבית בדרכו למקום ציבורי, ממש כמו בדייט ראשון, הוא מנסה לדלות את מרב הפרטים על הצד השני. ראשית הוא מברר אם יש חניית נכים, ואחר כך בודק אם יש שירותי נכים. הסוגיה האחרונה עלולה להוות בעיה, ולא פעם בעלי מוגבלויות מוצאים עצמם מול מתקנים לא הגיוניים – פתח צר, מעקה נמוך, דלת הנפתחת פנימה ולא החוצה ועוד.

"כשאין גישה אני לא הולך, אני מעדיף לא ללכת", מספר מיקי, בן 35 מראשון לציון, שנפצע בגיל 22 בתאונת דרכים שריתקה אותו לכיסא גלגלים. "אני בודק באינטרנט, ואם יש סימני שאלה גדולים, אני מרים טלפון ומתקשר. זה חלק בלתי נפרד מהחיים. כל דבר שהוא מחוץ לשגרה הטבעית מצריך בדיקה יסודית".

מה קורה כשאתה רוצה לצאת?

"כשאנשים מציעים לי לבוא למסיבה או אפילו לכנס מהעבודה, הכל מצריך בדיקה מראש, וזה פוגע בספונטניות. אני לא יכול לעשות מה שבא לי, אלא חייב לעשות הרבה בדיקות".

זה גורם לתסכולים?
"אני קורא לזה באסה, לא תסכול. אנחנו בסך הכל בני אדם, עדיין צעירים, ורוצים להגשים את עצמנו. כשיש איזה מכשול זה מבאס, זה מוציא את הרוח מהמפרשים".

לים אתה הולך?
"עם השנים זה הפך להיות יותר קשה, אבל ים זו קודם כל אהבה מאוד גדולה. גדלתי בבת ים, כך שהים זה חלק בלתי נפרד ממני. הייתי הולך המון לים, הייתי גולש, עושה ספורט ימי, זה חלק מגן העדן של ילדותי. אחרי הפציעה הייתי הולך עם חברים, וזאת הייתה בעיה - להתארגן על ג'יפ שיגיע עד לקו החוף, ואז החבר'ה צריכים להרים אותי למים".

אתה מצייר תמונה פסימית שלפיה אתה בעצם נשאר בבית בגלל היעדר הנגישות.
"צריך להבין שאוכלוסיית בעלי המוגבלויות היא רגישה, והחתירה שלנו להיות עצמאים לפעמים גורמת לנו לא לשתף פעולה, לא לבקש עזרה ופשוט לא לעשות, לא לצאת. זה חוסר אונים, אז אני מעדיף לא ללכת לים ולא לבקש עזרה. במקום זה אני הולך לשחות בבריכה העירונית, שהיא מונגשת".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "הנגשה ופיתוח חופים הנה באחריות הרשות המקומית. משרד הפנים, במסגרת תפקידו כמפקח על החופים, פועל עם הגורמים הרלוונטיים לסייע לרשויות המקומיות להנגיש מספר רב של חופים בהתאם לחוק, כולל כיסאות הנגשה לנכים".