חפשו אותנו: האנשים שהחליטו לחיות בלי הטלפון הסלולרי

רוצים חיים שלווים ומאושרים יותר? הפתרון פשוט: השליכו את הטלפון הסלולרי שלכם ותגלו איך פתאום אתם לחוצים פחות, דרוכים פחות ונהנים יותר מהרגעים הקטנים. נשמע הזוי? נשמע בלתי אפשרי לחיות בלי סמארטפון או בלי כל מכשיר סלולרי אחר? תתפלאו, אבל זה ממש לא מופרך, ואפילו מציאותי. כדי להוכיח שהאתגר הזה אכן יישומי, מצאנו כמה אנשים אמיצים שהחליטו כבר לפני שנים רבות לא להכניס את הסלולרי למרחב הפרטי שלהם. וכן, הם עדיין דבקים בהחלטתם, ואפילו גאים בה. 

"למכשיר הנייד, כמו לטכנולוגיות אחרות, יש יתרונות וחסרונות. הבעיה היא שאנשים רבים אינם מודעים לחסרונות ולא שוקלים אותם ברצינות", מסביר ד"ר שמוליק בכר, מומחה לדיני חוזים ולדיני צרכנות במסלול האקדמי - המכללה למינהל. "יש הרבה מאוד סיבות לא להשתמש בטלפון סלולרי. זה אולי נשמע מוזר מאוד למי שהתרגל לחיות עם מכשיר זה ולפתח כלפיו תלות, אבל עבורי השאלה האמיתית היא למה כן להשתמש בו". 

לבכר (42), נשוי ואב לשלושה מכפר סבא, מעולם לא היה טלפון נייד. "חיסרון גדול אחד נעוץ בהשלכות החברתיות והאישיות של השימוש בסלולרי", הוא אומר, "נתחיל בזה שאם אני יוצא עם הבן שלי לפארק השכונתי, אני לא רוצה לשמוע את זו שלידי רבה עם בעלה, ובטח שלא הייתי רוצה שישמעו אותי מנהל שיחות אישיות. יש לעניין הזה גם השלכות תרבותיות קשות".

כמו מה למשל?

"הסלולרי מצלצל כשאתה יושב במסעדה בארוחה רומנטית, בהצגה, בסרט, בדיון, בישיבת עבודה, בכיתה, בבית המשפט. זה פשוט מטרד. הוא מסיט את תשומת הלב, מפריע להנאה מהחוויה ותורם לתרבות של סיפוקים מיידיים. גם כאשר הטלפון כבוי, עצם היכולת והפיתוי לפתוח אותו ולבדוק מה קורה גורעים מהחוויה שבה אנו מתנסים. הטלפון הנייד הפך גם לסמל סטטוס. זה רע באופן כללי, וזה רע במיוחד כשזה מגיע לילדים. ילד שאין לו דגם מתקדם של מותג ידוע מרגיש סוג ב'. כך אנחנו תורמים להפיכת הילדים שלנו והחברה שלנו למבוססי ערכים חומרניים ותחרותיים. באופן כללי יותר, זו גם אחת הסיבות לכך שאין לנו טלוויזיה בבית. אנחנו מעדיפים בית שבו בני המשפחה מבלים קצת יותר בקריאת ספרים, בהאזנה למוזיקה, בספורט, בתחביבים, בפגישות עם חברים ובאינטראקציה בינינו". 

לדברי בכר, השימוש בטלפון הנייד גם "משטיח" את התקשורת הבינאישית. "יש פיתוי עצום להשתמש בתקשורת הזו באופן תדיר, וכך להחליף איכות בכמות. התקשורת הבינאישית הופכת להיות עמוקה הרבה פחות, והיא משכיחה מאיתנו את העובדה שביחסי אנוש אין תחליף למגע ישיר ולתקשורת פנים אל פנים. אחד מהגורמים המרכזיים לאושרו של אדם הוא קשרים חברתיים, והשימוש בטלפון הנייד עלול להחליש את הקשרים הללו וכך לפגום ביכולת שלנו להפיק מהם משמעות והנאה. לכן, בין היתר, גם אין לי חשבונות פייסבוק, אינסטגרם וכדומה. כל כך הרבה אנשים מעלים בעקביות לחשבונות הללו תמונות ופוסטים ממסיבות, ממסעדות, מטיולים, מהופעות. התמונות הללו נחמדות, אך הן לא באמת מייצגות את המציאות המלאה. כשאתה מסתכל על כל זה, אתה עלול לתמוה אם אתה היחיד שעובד, שלומד, שמגדל ילדים וכדומה. וכשאתה נמדד ביחס למספר הלייקים שאתה מקבל, זה מתכון לחשיבה לא בריאה".

כמעט שכנעת אותי. 
"חיסרון משמעותי נוסף הוא בזמינות האינסופית שאנשים מצפים לה ממך. כאילו שאם יש לך נייד אתה חייב לענות, ואם במקרה אתה עסוק, אז אפשר לשלוח הודעת וואטסאפ. מהבחינה הזו, הנייד גורם גם לטשטוש מטריד בין הפרטי לציבורי. אם אתה חוזר הביתה מהעבודה וממשיך לקבל טלפונים ומיילים לנייד, אז למעשה אתה עדיין בעבודה". 

מפגע בטיחותי וחברתי

מטרד של ממש, לפעמים אפילו מטרד מסוכן - כך בכר מכנה את המכשירים הניידים. "פרט לשאלת הקרינה, שגם קיימת, מדובר במפגע בטיחותי", הוא מבהיר, "פעמים רבות כל כך אני נוסע בכביש ולא מבין למה הנהג שלפני מאותת בלי לפנות, או עומד ברמזור ירוק. לרוב התשובה היא שהוא מתעסק בסלולרי שלו. נוסף לכך, טלפון נייד עלול לפגוע ביכולת של המשתמש לשמור על פרטיותו. גופים מסחריים יודעים בדיוק למי אנחנו מתקשרים ומתי, איזה חיפושים אנחנו מבצעים והטכנולוגיה גם מאפשרת לדעת איפה נמצא המשתמש בכל רגע נתון. בסופו של דבר, אני גם לא רוצה לפרנס את חברות הסלולר. הן אלופות המניפולציות השיווקיות, והן מנצלות כל הזדמנות לפתות את הלקוחות. חברות הסלולר מצליחות לגרום לנו לעשות דברים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם הרווחה שלנו ועם הערכים שלנו. יש כל כך הרבה אנשים שאומרים לי שהם היו רוצים להיפטר מהנייד, אבל הם 'פשוט לא יכולים'. זה מצער". 

ד"ר שמוליק בכר. "השימוש בטלפון הנייד עלול להחליש את הקשרים החברתיים". צילום: ליהי בכר

בכל זאת, אנחנו חיים בסביבה טכנולוגית.

"נדמה לי שהטלפון הנייד מסמל יותר מכל את העובדה שהתמכרנו לטכנולוגיה. ההתמכרות הזו מעודדת אימוץ פרספקטיבה צרה שפוגעת ביכולות רבות שעדיין יש להן ערך ותועלת, וייתכן שיכולת ניווט היא דוגמה טובה לכך. הטכנולוגיה בנויה כך שהיא פורטת על הצרכים ועל החולשות שלנו, ולכן רבים מאוד סבורים שאי אפשר להתנגד לה. אני חושב שזו התפתחות לא רצויה".

מהו בעצם היתרון הבולט של חיים ללא טלפון סלולרי?

"קל לי יותר לנהל את היום שלי ולהיות פרודוקטיבי. יש לי פחות הסחות דעת ובלת"מים. כך גם אין לי את הזמינות האינסופית כדי לבצע תיאומים ואלתורים של הדקה ה–90 ולאחר לפגישות. אני לא יכול להרשות לעצמי לאחר, וגם אחרים יודעים שאם יאחרו יהיה להם קשה לעדכן אותי בדקה ה–90. לרוב זה יתרון". 

איך באמת מסתדרים בעבודה ללא טלפון נייד?

"יש טלפון קווי ויש דואר אלקטרוני. כמובן שכשאנשים שומעים זאת בפעם הראשונה, זה מפתיע מאוד. אבל ברגע שרגילים לעובדה שאין לך טלפון, זה הופך להיות הסטנדרט. כמובן שיש גם חיסרון בכך שאני זמין פחות, אך זה מחיר שאני משלם בשמחה". 

אתה לא מרגיש מוזר כשכולם מסתובבים עם ניידים, ואתה לא?

"לא מוזר. לכל היותר שונה קצת". 

ככה דואגים פחות

 גם לברכה טמפלמן (54) מתל אביב מעולם לא היה טלפון נייד. "הבנתי שזה מעיק, שזה מקצר את החיים, שאין לך יום ולילה, שאין לך מנוחה ושאת חייבת לענות בכל פעם שמתקשרים אלייך", היא מסבירה.

טמפלמן, עובדת בחנות טפטים, נשואה, אם לארבעה וסבתא לשניים, מאוד לא אוהבת את השאלה "איפה את/ה?", שחוזרת על עצמה כמעט בכל פתיחת שיחה בנייד. "לא כל אחד צריך לצלצל ולדעת איפה את נמצאת בכל רגע", היא מבהירה, "זה דוחה. די, מה, לבן אדם אין חופש בחיים? למה כולם צריכים לדעת אם אני נמצאת במספרה, בסופר, או בבית קפה? אבל אנשים פשוט לא מודעים לזה. הם מכורים, כל שנייה מצלצלים בטלפון, אפילו כשהם לא באמת צריכים. כל חג וכל יום הולדת הילדים שלי רוצים לקנות לי טלפון נייד במתנה, ואני אומרת להם 'חבל על הזמן, לעולם לא יהיה לי'. אני היחידה במשפחה שאין לה טלפון". 
 

"לא. אני מרגישה שכולם עדר, כולם עושים מה שכולם עושים. זה נכון שצריך לחיות עם הקידמה, ולכן יש לי שני קווי טלפון בעבודה וגם טלפון בבית. אבל הדבר הזה שכל הזמן צמוד אלייך, גם כשאת לא צריכה אותו, זה ממש מעיק. אני חושבת שלאנשים שמכורים לניידים אין חיים אישיים. הם מסכנים. אני רואה במסעדות זוגות שלא מדברים אחד עם השני, נמצאים רק עם המכשיר הנייד. אין להם עניין אחד בשני. יושבים עם הסמארטפון, משתפים את כל המדינה איפה הם ומה הם עושים. למה צריך את זה? זה משהו לא שפוי, לדעתי. זה כל הזמן ללכת ולספר לחבר'ה. קצת צניעות וקצת פרטיות לא יזיקו".

איך אנשים מגיבים כששומעים שאין לך טלפון נייד?

"יש כאלה שמסתכלים עלי כמו על בן אדם לא שפוי. מצד שני, יש גם כאלה שאומרים 'איזה כיף לך, את עושה בשכל'. תראי, אני מבינה שאם מישהו הוא למשל איש עסקים, ויש לו אייפון ואפילו שניים, זה הגיוני כי זה בעצם המשרד שלו. אבל מישהו כמוני עם טלפון בבית ובעבודה, בשביל מה אני צריכה גם מכשיר נייד?". 

ברכה טמפלמן. "הבנתי שזה מעיק, שזה מקצר את החיים"

איך את מתנהלת ללא הנייד ביומיום?

"אני מנהלת תקשורת, אבל דרך טלפון קווי. ואיך הסתדרנו פעם, כשלא היה טלפון נייד? אם מישהו צריך אותי ומתקשר לעבודה ואני לא נמצאת שם באותו רגע, הוא ימצא אותי אחר כך, ואם למשל אני נמצאת בסופר או באיזשהו משרד וצריכה דחוף להתקשר, אני מבקשת להתקשר. זו כבר 'בעיה' שהתרגלתי אליה. חוץ מזה, כשיש לך מכשיר נייד, את חייבת לענות כי אם את לא עונה, כל העולם מודאג. ככה גם דואגים פחות". 

ובכל זאת, יש גם חסרונות לאי שימוש בטלפון נייד?

"בזמנו, כשהילדים שלי היו קטנים יותר והיו הולכים לחברים, לא יכולתי להתקשר אליהם ולהגיד שאני מחכה להם למטה. הייתי צריכה לרדת מהאוטו, לצלצל באינטרקום או לעלות למעלה ולהביא אותם". 

טמפלמן מסכמת ואומרת ש"פעם, בלי הטלפונים הניידים, הכל היה פשוט יותר ולא הציקו לך סתם. גם ככה יש לנו עומס בחיים, יש ענייני פרנסה, יש ילדים. זה לא קל במדינה שלנו, ולדעתי המכשירים הניידים מוסיפים עוד עומס. אבל אני אחוז קטן מהעולם הזה, הרוב לא חושבים כמוני. לי יש אופי, ולי יש גם סבלנות. בלי סבלנות שום דבר לא עובד במדינה הזאת".

לא סוף דבר

לעומת טמפלמן וד"ר בכר, אמיר וילנסקי מחזיק ב"שיא" מבחינת זמן החזקת טלפון נייד. אצלו זה קרה לפני כ–20 שנה למשך חודשיים בלבד. "בזמנו היה איזה מבצע, קניתי טלפון, אבל לא השתמשתי בו", הוא מספר, "הטלפון נרטב, ניסיתי לתקן אותו, אמרו שיש קורוזיה, אמרתי 'לא, תודה' למכשיר חדש ומאז נשארתי עם אותה תשובה". 

וילנסקי (49) מחיפה, איש חינוך במוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה, נשוי ואב לשניים, בהחלט מבין שהחיים השתכללו קמעה במרוצת שני העשורים שחלפו מאז. למרות זאת, הוא עדיין אינו מרגיש סיבה להצטייד בנייד. "יש לי חיים די שגרתיים ומסודרים", הוא מסביר, "או שאני נמצא בבית או בעבודה, ובשני המקומות האלה יש לי טלפון קווי. בחיים האישיים אני מתקשר בעיקר לאשתי בטלפון הקווי, ובחיים המקצועיים אני משתמש הרבה בטלפון שבמשרד. לכן אני לא מרגיש צורך בטלפון אישי". 

חוץ מחוסר הצורך, יש גם סיבות נוספת?

"אני מודה שיש גם איזה פחד טכנולוגי, אף שאני עושה דברים טכנולוגיים רבים אחרים. יש לי גם איזו אידיאולוגיה אנטי־ניידים די מפותחת. אני לא אוהב שמצפים שתהיה נגיש כל הזמן. אם יש לך טלפון נייד, כולם חושבים שאפשר להתקשר אליך מתי שרוצים. חוץ מזה, אני מרגיש שזו איזושהי מלכודת צרכנית. שהמציאו איזה אביזר שקודם לא היה לי, ועכשיו מנסים לשכנע אותי שאני צריך אותו בלי שזה באמת צורך אותנטי שלי. 

"אני גם רואה את החסרונות של הטלפון הנייד - הקרינה והעובדה שיש למכשיר הזה השפעה מרחיקת לכת על התקשורת בין בני אדם. אני רואה ארבעה חבר'ה צעירים יושבים במסעדה, כל אחד עם הטלפון שלו, וזה נראה לי פשוט סוף האנושות. אנשים נכנסים לצומת באדום כי הם עם הטלפון ביד, אנשים לא מסתכלים יותר על אנשים כי הם מסתכלים על המסך. כמו כן, טלפונים ניידים גורמים לאנשים לשנות כל שנייה תוכניות. למשל, אם פעם היינו קובעים פגישה בשעה שש באלנבי פינת שינקין, אז זה מה שהיה כי לא הייתה אפשרות לבטל".

אבל ככה החברה שלנו מתנהלת כיום. 

"לפעמים אני מרגיש קצת 'בחוץ' גם כי אין לי פייסבוק. אומרים לי 'אתה לא מחובר, לא ראית'. אבל טוב לי ככה. אני כן מחובר לאי־מייל, בעבודה אני מחליף עשרות מיילים ביום, וגם בבית אני מחובר לדואר האלקטרוני".

גם לאשתו של וילנסקי לא היה מעולם טלפון נייד, ורק לאחרונה היא רכשה אחד כזה. "אולי היא כן רצתה להיות מחוברת יותר, כי היא נמצאת הרבה בנסיעות", הוא אומר, "כבר שמחתי שיש לאשתי טלפון, התקשרתי אליה, אבל היא לא ענתה, וזה היה עוד יותר מעצבן (הוא צוחק)".

קצת קשה לי להבין איך הורים לילדים קטנים מצליחים להסתדר ללא טלפון נייד.

"כמו שאנשים הסתדרו מאות שנים. אני ארכיאולוג במקצועי, אני מכיר את העבר ואני יודע שאנשים הסתדרו יפה גם קודם".
 

"ראשית, אני אוהב להיות מוזר, אני מרגיש קצת מרדני וזה עושה לי טוב. אני גם לא מכיר אלטרנטיבה אחרת, ואני חושב שאני מסתדר לא רע. בסך הכל אני מבסוט בחיים שלי. הרבה פעמים אני מוצא דרכים עוקפות, למשל שואל טלפון ממישהו ומודיע משהו לאשתי. מה שכן, כשמישהו בעבודה לוחץ אותי לפינה ואומר שזה מפריע שאין לי טלפון נייד, אני מרגיש שאין לי באמת תשובות טובות. ככל שהשנים חולפות והתפקיד שלי בעבודה מתקדם, זה נראה לאנשים עוד יותר מוזר שאין לי טלפון נייד. בעבודה רואים בזה מעין מגבלה מפריעה, משהו א–חברתי כזה". 

יש סיכוי שבסופו של דבר תשתכנע להצטייד בנייד?

"כרגע אין לי טלפון. אבל לכי תדעי, אם תדברי איתי בשנה הבאה, אולי התשובה תהיה אחרת". 

זה שפוי בכלל?

האם אנשים שבחרו לוותר על המכשיר הסלולרי הם אכן חזקים יותר באופיים מאלה שלא? "או שהם חזקים יותר מאחרים בכך שיכלו לעמוד בפיתוי ובטרנד
החברתי, או שהם חלשים יותר ופחדו שהטלפונים ישתלטו עליהם לגמרי", אומר ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה, מנהל מרכז "ד"ר טל" לתמיכה רגשית ונפשית, "לוויתור על המכשיר הנייד יכולות להיות גם סיבות פנימיות רבות שהאדם אינו מודע להן או מודע להן חלקית. אי אפשר באמת לדעת מה מניע בן אדם לוותר על הטלפון הנייד. כל אחד והסיבות הפנימיות שלו".

ובכל זאת, החיים ללא ניידים הם אכן חיים רגועים יותר?

"כיום הטלפון הנייד הוא הרבה יותר ממכשיר תקשורת בין אנשים. כיום הסלולרי מאפשר לך כביכול להיות יותר בשליטה. אתה יודע איפה אנשים נמצאים; מה החדשות האחרונות; איזה אי־מייל קיבלת. זה כאילו משחק לתוך הפנטזיה של השליטה. אבל זה לא ככה באמת, כי אי אפשר לשלוט באמת. גם המחשבה שאם נדע יותר, נשלוט יותר ונהיה רגועים יותר, אינה נכונה. בדרך כלל זה בדיוק הפוך. אנחנו אולי יודעים יותר, אבל אז אנחנו גם פוחדים יותר. הפער הזה בין הפנטזיה של השליטה למציאות שאינה משתנה הוא פעמים רבות היסוד של החרדה. ויתור על הטלפון הנייד מכל סיבה שהיא הוא כמו ויתור על הפנטזיה, ובעצם קבלת המוגבלות שלנו בתוך העולם".

וזה טוב או רע? 

"אם הוויתור על הטלפון מלווה גם בוויתור על המחשבה או על הפנטזיה שאנחנו יכולים לשלוט או להישאר בשליטה, אז בוודאי שזה טוב"