אלון חסן מתחרט: "טעיתי, הייתי צריך לשלם לרונאל פישר"

נראה כי התקופה האחרונה והמעצר המתוקשר הובילו למטמורפוזה רכה בחייו של חסן. האיש שניהל ביד רמה את הוועד של נמל אשדוד, שהסתובב כמו מלך בין הרציפים, ששלט על השלטר של השער המסחרי הגדול בישראל, מתנהל כיום כמו עקרת בית טיפוסית. הוא מסיע את הילדים לחוגים, מבלה איתם בבריכה ומקפיד להגיע לעודד בכל אימון או משחק כדורסל. 
 

אלא שנראה כי השינוי המבורך טרם חדר לעומק ההכרה של חסן. אף על פי שאינו מתבייש להודות כי מאז שהושעה מעבודתו הוא נתמך כלכלית על ידי אביו ונאלץ להמיר את רכב היוקרה במכונית שכורה וצנועה, קשה לחסן להיפטר עדיין מהמניירות הלוחמניות, מטון הדיבור התקיף, מרוח הקרב שאינה יודעת שובע ומהגינונים המעט יהירים. 
 

חסן רואה היום בעצמו כמעין אביר איכות השלטון. הוא זה שהוליך את עו"ד רונאל פישר היישר אל מלכודת הדבש וחשף את אחת מפרשות השחיתות המסואבות במדינה, ששלחה זרועותיה עד לבכירי החוקרים במשטרת ישראל. העובדה שהקליט את פישר ולמעשה סיפק את התשתית הראייתית לסדרה של כתבי אישום בעבירות שוחד לא סייעה לחסן להיחלץ ממעצר בן 12 יום ומשורת חשדות הנוגעים להתנהלותו בנמל. 
 

על פי הטיוטה, שעשויה להפוך לאחר השימוע לכתב אישום, קידם חסן את פעילותן של חברות הנותנות שירות בנמל תמורת רווחים אישיים. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון, שוחד וסחיטה באיומים מהווים רק חלק מהחשדות החמורים נגדו.  
 

קו ההגנה של חסן התגבש בימים האחרונים בעזרת עו"ד בני כץ. בעת השימוע יטען הסנגור כי יש למחוק את כתב האישום מאחר שראש צוות החוקרים של חסן, ערן מלכה, הינו מכוכבי פרשת פישר וקיים חשש סביר כי היטה את החקירה וגרם לזיהומה. בנוסף יטען עו"ד כץ כי מכלול החשדות שבידי הפרקליטות מבוסס על ספקולציות ולא על ראיות ממשיות. 
 

חסן שומר על אופטימיות. הוא מאמין כי הפרקליטות תבטל את כתב האישום ולא ייאלץ להתמודד עם הטענות נגדו בבית המשפט. 

“חס וחלילה. אני לא מוכן לחשוב על אופציה כזו. אני מאמין שאנחנו חיים במדינה שבה הצדק יוצא לאור. עברתי די והותר בשנה הזו, ולכל שאלה שנשאלתי במשטרה סיפקתי הסבר. אני לא עבריין. ההאשמות נגדי רחוקות מהמציאות. אם יוגש נגדי כתב אישום, הוא יהווה תקדים להאשמות ללא ראיות. המשטרה הטעתה את הפרקליטות, ואני מקווה שהם יבחינו בכך לאחר השימוע". 

“התשובה שלי היום לא תחמיא לי, אבל לדעתי הייתי צריך להעביר לו את 150 אלף השקלים שהוא דרש כדי לעצור את החקירה. עשיתי טעות כשסירבתי לשלם". 

אתה מבין שלו פעלת אחרת היה מדובר במתן שוחד?

“הייתי צריך לתת לרונאל את הכסף, לומר לו שמדובר מבחינתי בשכר טרחה ושיעשה איתו מה שהוא מבין. מה יצא לי מזה שהייתי ישר? במקום לקבל פרס על שחשפתי את פרשת השחיתות הגדולה ביותר בארץ אני נרדף על ידי גורמי אכיפת החוק, שכועסים עלי שחשפתי אותם במערומיהם. המשטרה הרסה את החיים שלי ושל המשפחה שלי, ובסוף אני נאלץ להתמודד גם עם כתב אישום דמיוני. אם מישהו ימצא רמז לכך שפשעתי, אודה ברצח ארלוזורוב".
 
כבר שנה שאתה מושעה מהעבודה בנמל. נראה לך שבעתיד תחזור לעבודתך שם?

“אני עסוק כרגע בפרשה שלי ושום דבר אחר לא מעניין אותי. גם אם אזוכה מהחשדות, לא בטוח שאחזור לנמל". 

הרגע שבו דפקו השוטרים על דלת ביתו ב־05:00 לפנות בוקר, החיפוש החטטני בחפציו והחקירות הארוכות שנמשכו אל תוך הלילה, עדיין צרובים בזיכרונו של חסן ומעלים את חמתו. אלא שעל מעצרו הטראומטי ב–27 בינואר 2014, ועל 12 הימים שבהם שהה בבידוד בבית המעצר באבו כביר, הוא סירב עד עתה לדבר. 
 

“עולמי התרסק", הוא אומר בגילוי לב, ולרגע נעלם חסן המוכר והכוחני, “ברגע הראשון הרגשתי כמו בחיול לצבא. שקלו אותי, הפנו אותי לרופא ושלחו אותי לשיחה עם עובדת סוציאלית. הייתי לבד בתא קטן ומאובק עם מיטה מבטון ומזרן ישן. בלי ספר, בלי עיתון, בלי טלוויזיה ובלי טלפון. פשוט מנותק מהעולם. לא יכולתי לישון כי הפלורוסנט דלק כל הלילה והמחשבות הציקו. איבדתי לחלוטין את תחושת הזמן. פעם שכבתי, פעם עמדתי, לפעמים הסתובבתי בתא כמו סהרורי. כשהשוטרים התייצבו כדי לקחת אותי לחקירה הבנתי שהבוקר הגיע. במהלך המעצר הייתי אמור לחגוג עם אשתי 20 שנות נישואים, אבל לא הצלחנו אפילו לדבר. הייתי עצור גם בשבת ובחג השבועות, וזה הפך את החוויה לקשה עוד יותר. במעצר הבנתי שהמשטרה רוצה לשבור אותי, והחלטתי שלא אתן להם את התענוג". 
 

“בהתחלה לא ידעתי על המעורבות והקשר שלו לראש צוות החקירה, ערן מלכה. בעיקר הרגשתי ממודר. כשהגעתי לחקירה אף אחד לא עבר במסדרונות וכשנסעתי בניידת סגרו את הרדיו כדי שלא אשמע חדשות. בכל יום יצאתי לשעה לחצר של אבו כביר. הסוהרים דאגו ששאר העצורים ישהו בחדרים כדי שלא יהיה לי מגע איתם. באחד הימים, במהלך הטיול בחצר, נזרק אלי עיתון עם כתבה על הפרשה, אבל הסוהר מיהר להגיע לקחת אותו. בשלב מסוים העצורים קיבלו אומץ וצעקו לי מהתאים קטעי דברים שפורסמו בתקשורת. פעם זה היה משהו בנוסח ‘אז מה? 100 מיליון? לבריאות, אחי'. למחרת אסיר אחר אמר ‘80 מיליון'. צחקתי שסוף–סוף הסכום מתחיל לרדת". 

“הרגשתי מבוזה. סבלתי בשקט עד שלקחו אותי להארכת מעצר שנייה. פתאום, רגע לפני שאני יורד מהפוסטה, כבלו אותי השוטרים באזיקים בידיים וברגליים, כאילו שאני איזה עבריין מדופלם. הייתי בשוק. שאלתי אותם למה הם עושים את זה, הרי אני לא מתכוון לברוח לשום מקום. הם ענו שאלו ההוראות. כל הדרך לאולם הדיונים נדנדתי להם. ‘למה לא שמתם לי אזיקים לפני כן? נראה לכם שאתנהג באלימות?'. זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר בכל הפרשה הזו. הרגשתי שהעולם חרב עלי. רק כששוחררתי מהמעצר וראיתי בבית את העיתונים הבנתי את הסיבה והתרגזתי. הילדים שלי בכו כשראו צילום של אבא שלהם באזיקים".  

“כל עוד הרגשתי שהחוקרים מורחים את הזמן וחוזרים על אותן שאלות, הגבתי בסבלנות. לא התאפקתי כאשר העלו את הפרשה של חברת צ'יף אסיה, הנוגעת להברחות דלק לחו"ל. באותו רגע התפוצצתי. לא הבנתי מה הקשר שלי לנושא. הטיחו בי שיש עד מדינה נגדי, ואני לא מבין על מה הם מדברים. הרגשתי שאף אחד לא מאמין לי. אחר כך עוד התברר שניסו להתנקש בחייו של עד המדינה, ושוב חקרו אותי. המשטרה הציגה אותי כראש ארגון פשע. רק לאחר זמן רב הבינו שאין לי חלק בסיפור, והוא לא מופיע בטיוטת כתב האישום נגדי. רק בדיעבד למדתי עד כמהראש צוות החקירה שלי ניסה להפיל אותי". 

“מה פתאום. עניתי על כל השאלות. הייתי בטוח שאם אדבר בגילוי לב, ישחררו אותי הביתה. טעיתי גם כאן".  

“לא ראיתי אותו בכלל והתפלאתי מדוע הוא לא מדבר איתי. היום אני יודע שישנתי עם האויב. במקום לשמור עלי, רונאל עשה יד אחת עם המשטרה. לא פחות חמורה בעיני העובדה שאותו צוות שעליו פיקד מלכה הוא זה שהמשיך לחקור אותי גם לאחר שהתברר הכל על הבוס שלהם. מי מבטיח שאחד החוקרים לא שיתף איתו פעולה? לו הפרשה הזו הייתה בארצות הברית, כל החקירה נגדי הייתה מתבטלת, וכל האסירים שהורשעו בגלל החוקר המושחת היו משתחררים".  

מאז שהיה ילד בילה חסן (45) בנמל אשדוד. אביו אמיל, מי שהיה יו"ר ועד המנהלים בנמל, נהג להניח את בנו על ברכיו ולהראות לו כיצד פועלת המלגזה. אז היה לבו של חסן נתון ללימודי הקראטה ובגיל 16 הפך לאלוף ישראל בקטגוריית משקל עד 100 קילו. הוא שירת כעובד כללי בבסיס הדלק ליד אשדוד כדי שיוכל להמשיך באימונים. 
 

עם שחרורו ויתר חסן על הקראטה והחל לעבוד בנמל כסוור. לאחר ארבע שנים קודם והפך למפעיל מלגזה, כמו אביו, ובהמשך עבד כמנופאי. המפנה בעבודתו של חסן חל לפני כ–15 שנים, אז נבחר לעמוד בראש ועד תפעול ציוד מכני, אחד משמונת הוועדים בנמל, הנחשב לחזק ולשליט מביניהם.

הוא היה יכול לשמש בתפקידו עד היום, אלא שלפני שנתיים החליט שר התחבורה ישראל כץ לנער את רפורמת הנמלים ולהקים שני רציפים נוספים במטרה להגביר את התחרות - צעד שחשף את חסן לכלל הציבור. הוועד בראשותו ראה בהחלטה הכרזת מלחמה והגיב בסדרה של שביתות איטלקיות.  

“ומה עם עובדי הנמל? בכל פעם שגורמים בממשלה פעלו בצורה חד–צדדית וניסו לפגוע בזכויות העובדים, הוועד יצא למאבק. הפרטת הנמלים משמעותה הענקת משאבי המדינה למקורבים וטייקונים, וכתוצאה מכך פגיעה בעובדים, במשכורותיהם ובעבודה המאורגנת. מדוע לשנות עסק המתנהל מצוין?".

“כדי שלא ייקחו את מה שיש לך אתה חייב לשמור עליו מכל משמר". 

“ממש לא. שימשתי כיו"ר ועד העובדים של נמל אשדוד ולא כנשיא המדינה או כראש הממשלה. באותם ימים לא עניין אותי מה חושבת חנה מחדרה והתעלמתי מרחשי הסביבה. היום אני מבין שזו הייתה טעות. התוויתי את הדרך אבל לא טרחתי להסביר לציבור את המניעים שלנו". 

“זה משום שאף אחד לא מסוגל לעשות את העבודה שלי. נולדתי עם זה. סמכויות לוקחים, לא מקבלים. אני טוטאלי בעבודה, והנאמנות שלי לנמל הייתה מוחלטת. עבדתי בשיתוף פעולה עם המנכ"ל לשעבר, שוקי סגיס. יחד שכנענו לקוחות לעבוד איתנו והבטחנו שירות טוב. עשינו יחד הסכמי התייעלות עם העובדים כדי להגביר את התפוקה. סיכמתי עם סגיס שכאשר החברה מרוויחה, גם העובדים מרוויחים. הבאנו את הנמל לרווח של 250 מיליון שקל בשנה. אין חברה ממשלתית שעושה רווח כזה". 

“אני נראה לך מפחיד?".

“אני אדם ביישן ואמיתי. מעולם לא הייתי אלים ובטח לא רמאי או גנב". 

רמאי או לא, החיבור בין חסן וסגיס לא הניב רק תפוקה בנמל, אלא גם הצעיד את שניהם לקראת כתב אישום משותף. גם נגד סגיס הועלו חשדות למרמה ולהפרת אמונים. “שנינו נצא מזה", אומר חסן בקול בוטח, “אני יודע מי בממשלה ובנמל מנסים להשחיר אותי ומאמין שהם עומדים גם מאחורי התחקירים שפורסמו נגדי בתקשורת. זה חומר מוכר, שעליו נשענת גם המשטרה". 

 משהו מוזר

בשנת 2013 חשף ערוץ 2 את רשימת עסקיו הפרטיים של חסן ואת הרווחים שגרף לכאורה לכיסו בזכות הקשר הסמוי שלהם לפעילות בנמל. ממצאי התחקיר זהים בחלקם לעובדות המצוינות בטיוטת כתב האישום, ולפיהן חברת שחף הופס של חסן מכרה מוצרי ניקיון רבים לחברת קליר, שהשתמשה בהם לעבודות ניקוי הנמל. בנוסף, נחשפו חשדות כי חסן ניצל את השפעתו ולחץ לכאורה על חברות מסחריות להתקשר עם חברת דנה לוגיסטיקה, השייכת לאחד מחבריו, ומעניקה שירותים הקשורים לאיכות הסביבה בנמל. בעקבות התחקיר החליט חסן להגיש תביעת לשון הרע ופנה לעו"ד כץ, שהפנה אותו לרונאל פישר. 
 

“ראיתי את רונאל בטלוויזיה וחשבתי שהוא כישרוני", אומר חסן, “באחת הפגישות בינינו, בסביבות ינואר 2014,  הוא גילה לי שנפתחה נגדי חקירה סמויה ביחידת להב 433 וכדאי שאזהר". 

מכוכבי הפרשה. ערן מלכה. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

“קצת, אבל תיארתי לעצמי שמדובר בבדיקה רגילה שנובעת מהכתבות בתקשורת. הערכתי את רונאל על כך שהזהיר אותי. זמן קצר לאחר מכן הגעתי אליו שוב והוא אמר שעכשיו זה ‘מאני טיים' וכדאי שאשלם כסף כדי שיהרגו את החקירה. אמרתי לו - תודה על ההצעה, אבל הבהרתי שאני לא משלם כי אין לי מה להסתיר. בדיעבד זו הייתה טעות, אבל אז האמנתי שאני עושה את הדבר הנכון". 

“האמנתי שיש לי עורך דין שדואג לי בכל מחיר. רק התפלאתי מדוע עובר כל כך הרבה זמן והוא לא מגיש את התביעה".  

“נראה היה שהוא מכבד את עמדתי, אבל ערב המעצר קרה משהו מוזר. ע', המזכירה שלו, התקשרה אלי וביקשה שאפגוש אותו דחוף באולפני הרצליה. נסעתי לשם מאשדוד ובכניסה הודיעה לי ע' שהפגישה התבטלה. מיד הבנתי שמשהו קורה, אבל על מעצר לא חשבתי". 
 

למחרת התדפקו השוטרים על דלת ביתו של חסן ברובע ט"ו באשדוד, הציגו בפניו צווי מעצר וחיפוש. לאחר ארבע שעות הוא נלקח לחקירה במשרדים בלוד. “מאוד לא נעים כשמחטטים לך בארונות ובבגדים", אומר חסן, “לאורך החיפוש הטלפון צלצל כמה פעמים ורק כאשר השם של רונאל הופיע על הצג הסכימו שאענה. ביקשתי ממנו להגיע למשטרה, אבל כמו שאמרתי, לא שמעתי ממנו עד לשחרור". 

“ביום שהשתחררתי מהמעצר הוא התקשר וביקש להיפגש. כעבור יומיים נסעתי אליו. רונאל אמר שיוגש נגדי כתב אישום חמור, ואם הייתי שומע בקולו ומשלם את הכסף לא הייתי נמצא במצב הזה. הרגשתי מטומטם. ידעתי שהדברים נכונים, ונתתי לו אור ירוק לבדוק מה אפשר לעשות מול המשטרה. רציתי להרוויח זמן עד שאחליט מה לעשות.

"כשחזרתי הביתה מהפגישה, אשתי סיפרה לי שבמהלך המעצר זימנו גם אותה לחקירה ולכן היא התייעצה עם רונאל. במקום להרגיע הוא הלחיץ אותה. כשהיא סיפרה לי שרונאל אמר שהייתי צריך לשמוע בקולו ושהשוטרים ייקחו לנו את הרכוש, נפל לי פתאום האסימון. הבנתי שהוא מושחת וחלק מהקנוניה נגדי. במקום להגן עלי הוא מכר אותי. לא ידעתי מה לעשות. בני כץ הציע שאקליט את כל השיחות עם רונאל. בכל פעם הגעתי עם שלושה מכשירי הקלטה, שאחד מהם הוא גם מצלמה. ההקלטות האלו משמשות היום כבסיס להאשמות נגדו".  

“כמה ימים לאחר השחרור מהמעצר נפגשתי בסינמה סיטי בראשון לציון עם בני ושני חוקרים. עד אז לא ידעתי בכלל מה זה מח"ש. המשכתי להיפגש עם רונאל בהוראת החוקרים והופתעתי עד כמה הוא היה מעורבב עם המשטרה. פעם אחת הוא סיפר לי שהולכים לחקור אותי על נושא שלא הכרתי. בני שאל על כך את מח"ש והפרקליטות ואף אחד לא ידע במה מדובר. התברר שרונאל צדק. זימנו אותי לחקירה באותו נושא בדיוק". 

בלילה שלפני מעצרו של פישר, ב–3 ביולי 2014, התקשה חסן להירדם. הוא הגיע לבית הקפה באשדוד מצויד בתיק שחור ו–150 אלף שקלים, וחיכה מתוח לפישר. בתיעוד המפגש צפתה כל המדינה. הצילומים של עורך הדין עם התיק השחור בידו הפכו למזוהים ביותר עם הפרשה. 
 

“הוא היה מופתע. הבטתי עליו רק לשנייה. התביישתי בשבילו".   

“מה פתאום? רונאל רצה לקבור אותי, אז מה רוצים שאעשה? לרגע לא ריחמתי עליו ולא היו לי ייסורי מצפון. החצוף הזה עוד פנה לפני ארבעה חודשים להוצאה לפועל כדי לתבוע צ'קים שביטלתי, שהיו מיועדים כשכר טרחה עבורו. צחוק הגורל, הוא רוצה שאשלם על כך שניסה להפיל אותי. ברגע שהוא יורשע, אגיש נגדו תביעת ענק. הוא בגד במקצוע ובגד בי כלקוח. כמו חולה שמגיע לרופא, ובמקום תרופה הוא מקבל זריקת רעל". 
 

תגובת משטרת ישראל: “ממצאי תיק החקירה, אשר הועברו לפרקליטות לאחר שהתגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות על ידי אלון חסן ואחרים, מדברים בעד עצמם. עמדת המשטרה בתיק התגבשה לאחר בחינת מכלול החומרים, לרבות גרסאותיהם וטענותיהם של המעורבים, וזאת על ידי כלל הגורמים המקצועיים והפיקודיים. הדברים ייבחנו על ידי הערכאה המתאימה ושם יוכרעו". 

חסן בביתו. צילום: אריאל בשור