אלון בן דוד נזכר במוטי קירשנבאום ז"ל.
סוף השבוע הזה היה אפוף עצב.
רק ביום חמישי הוא עוד היה איתנו באולפן, תוסס ומלא חיים, ולמחרת בבוקר קיבלנו את הבשורה המרה. התחושה שהשתררה אצלי, ואני חושב שבקרב כלל אנשי הטלוויזיה, הייתה תחושה של יתמות, כי מוטי היה בהרבה מובנים אבא.
הוא היה האבא של עיתונות הטלוויזיה, של העבודה הדוקומנטרית, של תוכניות המגזין בליל שבת, של הסאטירה הטלוויזיונית, של הראיון החד והנוקב - הוא הניח את היסודות של כל אלה.
זכיתי לעבוד לצדו, וגם תחתיו, יותר מ־25 שנה. כשהגעתי לערוץ 1 הוא כבר היה המופת שכולם שאפו להתקרב אליו. מופת של עיתונאי סקרן, נבון ויצירתי, שלימד את כולנו איך מספרים סיפור. אבל אף אחד לא ידע לספר סיפור כמוהו. כתבות המגזין שלו היו ז'אנר בפני עצמן.
אבל הוא היה גם מופת לחיים. ידע ליהנות מהם, לנגוס בהם, ידע להתרגש ממשחק כדורגל ובאותה מידה גם מלצפות בציפור נדירה, ואת כל זה הוא עשה עם חיוך ועם ההומור המושחז והכל כך ייחודי שלו.
אם הוא רואה אותנו מהמקום שבו הוא נמצא, אם הוא שומע את כל ההספדים ומילות הפרידה שנאמרו עליו ביומיים האחרונים – אני בטוח שהוא מתגלגל מצחוק. הוא אמר פעם שאסור לפרוש בשיא – אבל זה בדיוק מה שהוא עשה.