רבקה מיכאלי נזכרת במוטי קירשנבאום ז"ל.
ההיכרות שלי עם מוטי קירשנבאום התחילה ב"ניקוי ראש". מוטי הגיע אלי הביתה, נחמד וצנוע כזה וביקש ממני להשתתף. אני הייתי אז מוכרת יותר ממנו, הן מהתוכנית לעקרת הבית, הן מהתוכניות עם יוסי בנאי ולבד. לא היה קשה לו לשכנע אותי להשתתף בתוכנית הסאטירית הזאת.
מהר מאוד הבנתי שבעצם נכנסתי למשך שנתיים לקבוצה טיפולית. מכיוון שהילדים שלי עדיין היו קטנים, כל חזרות הקריאה היו אצלי בבית. הילדים שלי הכירו מצוין אותו ואת החבורה שהקיפה אותו. לא פלא שהילדים אהבו אותו. צריך היה לראות את מוטי עם הנכדים שלו, שנהנו מסבא 100%, חם מאוד ואוהב כדי להבין.
בעבודה הקשה על "ניקוי ראש" מוטי תפקד יוצא מהכלל. כמי שהיה לו ברור מה שרצה, הוא ידע להעביר את הרעיונות שלו ואת הדרישות שלו בדרך לא פוגענית. הוא היה מאוד בטוח בעצמו ובעיקר מקשיב, כשמתוך זה ידע לברור את ההחלטה שלו, לעמוד מאחוריה ולגבות את הצוות.
כשספי (ריבלין) נתקע בלי כסף, הוא לא קיבל משכורת מתיאטרון החאן והמשכורת העלובה מרשות השידור עוד לא הגיעה, מוטי הביא לו כסף מהבית. זה נמשך ככה כמה חודשים.
זה היה מוטי, שידע לכבד את הצוות סביבו, מה שהביא את כולנו לאהוב אותו ולהירתם לעבודה מסביב לשעון, מה שהיה מחוץ לנדרש לפי כל תקנון של עבודה. שום חוק־עבודה לא יכול היה להכריח אותנו לעבוד עם מוטי כפי שעבדנו. הוא ידע לגייס את הכוחות של הצוות.
אומנם הוא לא היה במאי תיאטרון, אבל הוא היה עורך חכם. כך שידע איך להדריך את השחקנים, לסנן טקסטים שהגיעו בכמויות גדולות לתוכנית כמו "יורדים על השבוע", שבה היה שילוב של ראיונות, שבהם השתתפו ירון לונדון ומאיר שלו, ושל מערכונים ושירים.
העבודה המשותפת הפכה אותנו לידידים קרובים. מוטי היה מארח למופת. הוא ואשתו יונה ז"ל אהבו לארח בבית שלהם, במסיבות שכללו קפיצות לבריכה אצלם. כשבאנו אליהם, ראינו איזה איש משפחה למופת הוא היה. אחרי שיונה נפטרה הוא היה מארח בימי שישי את המשפחה שלו. ואיך? – הוא היה מספר איזה קציצות הכין לכבודם.