שירת הפז"מניק: המילון החדש שמסביר את עולם הסלנג הצה"לי

זאת שאלת הפתיחה שאני מנחית על הלשונאי רוביק רוזנטל. "אני הייתי החפ"ש הטוטאלי", הוא משיב בלא ניד עפעף. "זאת, בהיותי בגרעין נח"ל כף למד צנום כמקל".
 

הבנתם את זה, ברוך? לא? הרי לפניכם פתרון התעלומה. בזנץ, משמעו ביזון צעיר, כשביזון איננו אלא חייל חדש, וגפרורון הוא בסך הכל חייל פשוט או חפ"ש בראשי תיבות. צ'ונג הוא גם חייל חדש, ויש האומרים כי אין כאן אלא ראשי תיבות של צעיר ונוטף גרבר, מה שקראו פעם "בשר טרי", או "ירוק". וכף למד? – את זה, ראשי התיבות של כושר לקוי, דומה שכולם יודעים.
 

את כל זה ועוד מעתיר עלינו רוזנטל, או ד"ר רוזנטל מהתקופה האחרונה, מלוא הטנא בספרו החדש "שירת הפזמניק: המילון הצבאי הלא רשמי", שאותו פרסם בימים אלה בהוצאת כתר, בליווי איוריה החביבים של מאי דוידוביץ. הספר מהווה המשך תוסס ומהנה לספריו פורצי הדרך, ובהם "מילון הסלנג המקיף" ו"מילון הצירופים".
 

תוך כדי דפדוף בספר נשאל מחברו בן ה־70 אם את שירותו כחפ"ש עשה בחיילות, כלומר לתפארת צה"ל. "איזה תפארת צה"ל", הוא מגיב מניה וביה. "את השקפת עולמי הייתי מתאר כפציפיסט פתטי. אני נגד מלחמות. לדעתי, רובן, אם לא כולן, מיותרות. אבל כמי שלא חי בבועה, אני לא אוחז בעמדה שהפציפיזם רלוונטי למצב בישראל. אני יודע שהצבא בא להגן, אבל בעיני הוא מייצג את המיליטריזם, עולם שהייתי עושה הכל כדי שייעלם".
 

דווקא הפציפיסט רוזנטל התגייס לחיבור המילון בעל הניחוח הצבאי המובהק, וזאת בעקבות עבודת הדוקטורט שהגיש באוניברסיטת בר אילן. רוזנטל, כידוע איש תקשורת מוערך שפרץ אל עולם הלשון לפני 18 שנה, החליט "לדקטר" את עצמו במעלה שנות ה־60 שלו. "הרגשתי שלא די בתואר ראשון בלשון ובפילוסופיה, אלא התואר הבכיר יותר נחוץ כקוד של סמכות אקדמית", הוא מסביר. "זאת לאחר זמן רב שבו הייתי חוצן בתחום".
 

"ניגשתי לנושא הספר כשהבנתי שחסר מחקר אקדמי על השפה הצבאית", הוא מספר. "על צה"ל עשו מאות מחקרים בכל תחום שנוגע בו, מה שהניב מדפים שלמים, אבל משום מה לא טיפלו בשפה השגורה בו".

כריכת הספר "שירת הפזמניק". צילום: יח"צ

רוזנטל הפשיל את השרוולים וניגש לעבודה. לדבריו, לא נזקק לסיוע צה"לי לביצוע מחקרו. "נעזרתי בספרי פרוזה שמתעדים את השפה הצבאית, ולצדם ב־50־60 סרטים וסדרות טלוויזיה שבהם יש תיעוד לשפה צבאית", הוא מכניס אותנו למטבח שלו. "כמו כן, השתמשתי בתמלילי חיילים ממחקרים שנעשו על הצבא. לעומת זאת, אין כאן זיכרונות אישיים. כחייל, הסלנג הצבאי עבר לי ליד האוזן".

"זה שהוא עשיר ומלא הומור, מובן מאליו. ניכר בו שהוא עמוס במטפורות. לדוגמה, אם חווינו באחרונה אובך, השריונרים קוראים לזה 'פודרה'. יש בו יצירתיות לשונית, כשלמשל לוקחים מילים שבאות מראשי תיבות והופכים אותן למחלות, כמו 'סגמת' (נטייה של קצין חדש להטיל שררה מוגזמת, מה שבא מסגן משנה – יב"א). מדובר בשפה שנמצאת בתהליך מתמיד של שינוי והתחדשות".

"מה זה נמוך?"

ניכרת כאן נטייה בולטת ל"התגסס".

"זאת עמדה מאוד שיפוטית, שהיא זרה לי. אם לדייק, הסלנג הצבאי הוא מאוד גברי ושוביניסטי, אפילו מאוד סקסיסטי. בדוקטורט שלי יש פרק שלם על סקסיזם בשפה הצבאית, והוא מאוד קשה לעיכול, וזה אופייני לכל הצבאות בעולם".
 

"ראשי התיבות הם חלק בלתי נפרד מהשפה הצבאית בכל הצבאות. בצבא האמריקאי יש 30 אלף, וכאן – פחות מאלף. הצבא אוהב קיצורים. זהו חלק בלתי נפרד מהתכליתיות. בדוקטורט שלי קראתי לזה השפה היעילה. ובאשר לגרשיים, כשאומרים למשל פזמניק, לא אומרים את זה כראשי תיבות, אלא כמילה. כשאין גרשיים, זה מצביע על שימוש טבעי. וכשיש כאן הסיומת 'ניק', מדוע לחזור לראשי התיבות? הרי כשכותבים היום תנכי, אין משתמשים בגרשיים".

"לא הגעתי לבסיסים, כי בשביל זה הייתי צריך אישור מצה"ל, אבל באמצעות קשרים סידרתי לעצמי פגישות בבתי קפה עם חיילים, בדרך כלל כאלה שהשתחררו לא מזמן. רבים מהם הגיעו אלי ביוזמתם. אחד מהם, ששירת בחיל הים, שמע אותי בתוכנית 'לונדון וקירשנבאום', וסיפר לי שמתוך עניין בשפה של החיל שלו אסף ביטויים השגורים בו. כשהגיע לפגישה, הוא התגלה כבחור עם חוש לשוני בלתי רגיל. רוב הערכים הנוגעים לחיל הים באו ממנו. טייס מילואים בחיל האוויר שימש לי כמורה נבוכים לגבי השפה השגורה בחיל שלו".

"לא. כמובן, הבאתי הכל לאישור הצנזורה, שפסלה לי ארבעה ערכים. לפני שיצאתי משם, נמסרו לי ביטויים הרווחים בצנזורה. מאז אני אומר על עצמי שאני הראשון שיצא מהצנזורה עם יותר ממה שהוא נכנס אליה".

כמי שפעיל באחת מוועדות האקדמיה ללשון העברית, האם יש לך הערכה לכמה מהערכים במילון יש סיכוי לאישור רשמי מהאקדמיה?

"נראה לי שבסיכומו של דבר – למעט מאוד. האקדמיה מתרכזת בתקינות לשונית. לפיכך נתקלתי במעט מקרים שבהם מילת סלנג זוכה בתקינות כזאת. האקדמיה איננה עוסקת בסלנג באופן עקרוני, וטוב שכך. כשמפנים אליה שאלות הנוגעות לסלנג, בלי להשתחצן, אני יכול לספר שהן מופנות אלי".

בינתיים נראה רוזנטל כנהנה לנוח על זרי הדפנה של המילון הנוכחי, כשאנחנו נמשיך לדבר צבאית בלי להבחין בדבר. כך נלהג "אכלו לי, שתו לי", נשתמש ב"תסמונת השין גימל", מהלך דרמטי יתואר כ"או צל"ש או טר"ש", ואם נרצה להתעודד, נאמר "כל מה שלא הורג, מחשל". בינינו, איך היינו מסתדרים בלי השפה הזאת? 

 
מדברים גבוהה

בניגוד להרבה מילים השגורות בסלנג, יש במילון מילים גבוהות, דוגמת "בהינתן" ו"בדגש על". "לכן ההגדרה של הספר כ'מילון סלנג' היא לא מדויקת", אומר רוזנטל. "יש בשפה הצבאית שורה של פעלים שהם במדרג לשוני יותר גבוה מאשר בשפה העברית הרגילה. בצבא אומרים 'להמתין' במקום 'לחכות' – כי כך מדברים בקשר, וזה משפיע על הדיבור גם מחוצה לו בצה"ל. או למשל 'מבצעים', לא 'פועלים' או 'עושים', או 'נעים', ולא 'זזים' או 'מתקדמים'".

"ברור! יש שפה בין חיילים לבין עצמם בסלנג שנועד לשחרר לחצים ולהיפטר מתסכולים. הסלנג מקל את ההסתגלות לשירות. לדוגמה, כשטירונים בחיל הים נתקלים ברב"ט הנוהג בהם באדנות, כשהם מכנים אותו רבטכ"ל, ההומור שבכך כבר מחלץ מהם חיוך, המעלים את הקושי של הרגע. כך למשל כשעל מפקד כושל נאמר 'צריך לסמן אותו בססל', היינו בסרט הסימון המיועד לפצצות נפל. ככל שמתקדמים בדרגות, מדרג השפה גבוה יותר. השפה של הקצינים הבכירים היא כבר שפה של מנהלים עם טאץ' צבאי מיוחד שרוצה להעניק לעיסוק הצבאי איזה טעם אקדמי, לכאורה".

 משמעות אחרת

לדבריו של רוזנטל, מילים שכולנו מכירים מקבלות בצבא משמעות אחרת. כך לדוגמה המילה קמב"ץ – קצין המבצעים בדרך כלל – שהיא גם ראשי תיבות של "קם בצהריים". "הביטוי 'תארוז לי את זה' כאן משמעו להגיד את הדברים בקיצור, או שיש שיבושים מכוונים, כמו 'חודל' במקום 'חדל' או 'להכווין' במקום 'לכוון'", הוא מסביר. "וישנה שפת הבי"ת: 'בשוטף', 'במצטבר', 'בכללי', 'במיידי' ועוד".

בספר ניתן למצוא שילוב של ישן ושל חדש. "גיבושון" וגם "אחוות לוחמים". "נהג בוס", הזכור מפעם, לצד ה"אכזרית", כפי שנקרא נושא הגייסות המשוריין. "רוח המפקד" ו"קרקל", שלטענת רוזנטל בא מ"קרבי קל", כשלא בטוח שהחיילות המשרתות שם תסכמנה עם זה. 

   
ואלה שמות

במילון יש מונח הקרוי "שאילתות כרמלה", על שם הכתבת הצבאית של קול ישראל, כרמלה מנשה. "כרמלה היא מזמן מותג צה"לי מוכר", אומר רוזנטל, "היא הרוויחה את זה ביושר". ומעלעול במילון אנו פוגשים דמויות נוספות: "נפוליונצ'יק" – התותח הענתיקה שנקרא על שמו של נפוליאון בונפרטה; "כוח צביקה" על שם אל"מ צביקה גרינגולד, הזכור להערצה מקרבות הגולן במלחמת יום הכיפורים; "נערי רפול" על שמו של הרמטכ"ל רפאל איתן, שיזם גיוס נערים בסיכון; וניתן לצרף גם את "רמבו" – חייל נועז וקשוח, על שם דמותו הקולנועית של סילבסטר סטאלון.

"כוח צביקה", צביקה גרינגולד. צילום: ראובן קסטרו

יוצאים לחופשה

ולכל המשרתים בצבא בוער, כידוע, עניין החופשות, שחביב על יוצרי הסלנג הצבאי. החופשה הקצרה היא "אפטר" עוד מימי המנדט. חופשה בת כמעט שבוע נקראת "רגילה". חופשה המתחילה בחמישי מכונה "חמשוש", היינו קיצור של חמישי־שישי־שבת; "רבעוש" היא חופשה הכוללת גם את יום רביעי; ורק "שוש" היא חופשת שישי־שבת.

ביטוי שאולי פחות מוכר הוא "שוש קידוש" – חופשה המאפשרת לחייל להגיע לקידוש של ערב שבת. ומי שנעבעך נשאר בבסיס בשבת? "סגר מטכלית" המסכן. אבל אפשר לומר בפשטות גם "סגר שבת".

 
נכנסים לתפקיד

לדברי רוזנטל, יש שוני בסלנג הצבאי של החילות השונים. במיוחד בולט הסלנג המיוחד הרווח בחיל האוויר. "היו צריכים להסביר לי שם, כי לא הבנתי כלום", מספר רוזנטל. "כך, לדוגמה, 'פצא', שזה ראשי תיבות של פנס צוות אוויר, או 'ליירט את הנתונים'".

הג'ובניקים משלמים די ביוקר על מותרות הג'ובניקיות שלהם. הרי זה לא כבוד גדול להיקרא "מזגניסט" או "חייל טחינה". "הדברים האלה נאמרים בבוז מוחלט", אומר רוזנטל. "מבחינת היוקרה בצבא, הג'ובניקים נמצאים בתחתית שרשרת המזון. תתפלא, אבל הם הרבה מתחת לשקמיסטים ולאפסנאים. עם זאת, לג'ובניקים, שלא סובלים במיוחד בשירות הצבאי שלהם, אין בעיה לספוג את זה".

"חיילים קרביים מתייחסים לכל מי שלא קרבי כמותם בלשון נקבה. לחיילות אין הנחות אם הן קרביות, ויש שקוראים להן 'אבו־גבר', כנהוג בתותחנים, או 'בחורילה', צירוף של בחורה וגורילה. אם היא קרבית, זה כאילו מאיים על הגבריות של הקרביים".

"במבה מסמלת תינוק, וחיילת חדשה היא מין תינוקת כזאת".

המילון הנוכחי כולל גם מילים וביטויים שזה מכבר התאזרחו בשפתנו. ביניהם "מסטינג", "חייל שוקולד", "לברבר", "אקשן", "קיטבג", "צ'ופר", "שכפץ", "מגבניק", "דממת אלחוט", אפילו סתם "לטרטר". כמו כן, נפגוש כאן גם את "אחרי לצנחנים", חלק בלתי נפרד מהמיתוס הצה"לי, לצד "אבטשניק", חייל המשרת בתפקידי אבטחת ביטחון שוטף. אף ניזכר ב"טופס הטיולים", שאין מי מאיתנו שלא עבר בסיס ולא נצרך לו, ואם נתהה מהן כיום "סוכריות" בצה"ל? יבאר לנו רוזנטל שזאת תחמושת בלשון הקשר. לא נפקד כאן מקומו של ה"סוציומט", ושיקום מי מאיתנו שאיננו יודע מהן "עבודות רס"ר". אפילו ה"שקמיסט" מצפה לכם בעמדתו ב"שקמית", השם המעודכן יותר לרכב למכירת מוצרי ה"שקם".
 

"בהחלט יש זליגה מהסלנג הצבאי לדיבור היומיומי", אומר רוזנטל. "די אם ניקח כדוגמה את 'פצמר', הנוטריקון של פצצות מרגמה, שהביא לדיבור היומיומי את הפועל 'לפצמר'. 'פצמרו אותם', דווח בתקשורת. עם זאת, קרוב לוודאי שאין חשש ששפת הדיבור תקלוט את 'לחזלש', כלומר לחזור לשגרה, או 'לג'בלא', במובן של לרוץ על הג'בלאות".
 

"אפשר לומר שכולם. בוז'י הרצוג סיפר כי הוא 'אפסן את האגו'. ואחד מסימני ההיכר של נפתלי בנט הוא הפנייה 'אחי'. משפט כמו 'יורים מתוך הנגמש' הושמע בכנסת הקודמת בלי סוף, כך גם 'עלינו להרים את האלונקה'. וזה לא רק בפוליטיקה. כשאישה אומרת לבעלה 'תקפיץ את הילדים לגן', היא מדברת אליו בצבאית בלי להרגיש. ו'חיובי' או 'שלילי' כולם כבר אומרים, כולל כאלה שלא התקרבו לצבא"