להתחיל מבראשית: שני הרבנים הראשיים כותבים על הקריאה בתורה

הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף:

חג שמחת תורה” הוא חג שבו אנו זוכים לסיים את כל חמשת חומשי התורה, שנקראו במשך כל שבתות השנה. אנו חוגגים את סיום קריאת התורה לפי סדר פרשיות השבוע, כאשר עם הסיום מתחילים שוב בבתי הכנסת לקרוא מבראשית ועד דברים לאורך כל השנה. בחג זה המוני בית ישראל יוצאים ורוקדים במחולות עם ספרי התורה לכבודה של תורה - שמחה המאחדת את כל רובדי העם. כי כל יהודי, באשר הוא שם, חש היטב שיש לו קשר ולו במעט מזעיר אל התורה הקדושה, ואכן עם ישראל יוצא באלפיו וברבבותיו לרחובות הערים ומפגין את אהבתו לתורת ישראל.
 

בשנה זאת זוכים אנו לקיים מעמד נדיר המתרחש אחת לשבע שנים מדי שנת שמיטה, וזוהי מצוות “הקהל”, שבה התורה מצווה אותנו להקהיל את כל עם ישראל, אנשים, נשים וטף, בזמן העלייה לרגל של חג הסוכות במוצאי שנת השמיטה; מעמד “הקהל” היה מגיע לשיאו כאשר מלך ישראל היה קורא באוזני כל קהל ישראל בפרשיות התורה, זאת כדי לזרז, לחזק ולאמץ את ידיהם במצוות התורה הקדושה, אולם לצורך הקריאה, הכרחי היה קודם לכנס את כלל ישראל למעמד.
 

אם מתבוננים בהלכות “קריאת התורה”, אנו מוצאים כי עניינה של קריאת התורה הוא ייחודי, שכן בניגוד לשאר סדרי התפילה שקבעו חז”ל, את קריאת התורה יש לקרוא אך ורק בציבור; ההלכה קובעת כי אדם המתפלל יחידי בביתו אינו קורא בתורה, וכהגדרת חז”ל מצוות קריאת התורה היא “חובת ציבור” ולא חובת היחיד; היחיד, כאשר הוא מתפלל בביתו, אין עליו חובה לקרוא בתורה וגם אינו רשאי לקרוא בתורה בברכה, אלא אך ורק בבית הכנסת יחד עם כל הציבור.

הרב יצחק יוסף. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הוראת חז”ל זו באה בין היתר לסמל את הקשר בין אחדותו של עם ישראל אל תורת ישראל. אנו מוצאים, אם כן, כי גם במעמד “הקהל” וגם לאורך כל השנה ישנו עניין מיוחד בקריאה דווקא בציבור, בשעה שכולם מאוחדים ולא כשהם נפרדים זה מזה, זהו בעצם המסר שאותו עלינו להפנים – אחדות ישראל ותורת ישראל חד הן. וכמאמרו הידוע של הרב סעדיה גאון, שהיה מגדולי תקופת הגאונים לפני למעלה מאלף שנה, “אין אומת ישראל אומה אלא בתורותיה”, לאמור, איננו מתקיימים כאומה אלא כאשר אנו מחוברים לתורה, וכך גם אין תורתנו תורה שלמה אלא כשאנו באחדותנו.
 

נייחל כי אחדותנו, הבאה לידי ביטוי בשמחת תורה ובקריאת התורה, תלווה אותנו כל השנה. נסיר את המחיצות בינינו ונקיים בלב אחד, כאיש אחד, מצוות “ואהבת לרעך כמוך".