כמה שעות אחרי הלווייתם של איתם ונעמה הנקין ז”ל ולאחר שנערכה ישיבת חירום, יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, לקח כיסא פלסטיק, ארז סוודר חם והתמקם מול בית ראש הממשלה בירושלים.



“אמרתי לאשתי שאני לא מסוגל לחזור הביתה כשאין לי תשובות לתושבים”, אמר אתמול דגן במאהל המאולתר. “הדם שלנו הותר, ומבחינתי אין הגבלת זמן. אנחנו לא בשלב הדיבורים. אני רוצה לראות שינוי. אני לא בא לראש הממשלה עם רשימת דרישות. אני רוצה שיסביר איך הוא מונע את רצח התושבים שלי.



אני טוען שזו מלחמה נחושה בתשתית הטרור. אם נוסיף התיישבות, זה בטח יצמצם את התופעה. אם יש לו פתרונות אחרים, שיציע. אני רוצה שראש הממשלה ייתן תשובות שכרגע אני לא מקבל. אני מכבד אותו ומודע ללחץ הבינלאומי, אבל הוא צריך לעמוד מולו בגבורה. אני מצפה שיתפוס מנהיגות. הוא לא נבחר על ידי האיחוד האירופי ולא עובד אצל אובמה”.




איתם ונעמה הנקין ז"ל. צילום: באדיבות המשפחה


“מים עד נפש"

דגן (35) מתגורר ביישוב שבי שומרון, ממפוני ההתנחלות שא־נור. רק באוגוסט האחרון נבחר לתפקיד ראש המועצה, אחרי שהחליף בתפקיד את גרשון מסיקה, שהשעה את עצמו מתפקידו לאחר שנחקר בחשד למעורבות בפרשת השוחד הקשורה במפלגת ישראל ביתנו והפך עד מדינה.



השבוע, כחלק מישיבתו במאהל המחאה, לקח דגן חלק בהפגנה של אלפי תושבי יהודה ושומרון וגורמי ימין שנערכה מול בית ראש הממשלה. במחאה על “היד הקלה נגד הטרור”. שלשום הוא אף נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולאורך השיחה שלנו הוא מדגיש כמה הוא מעריך את המנהיג, אבל מודה: “הפגישה נגמרה בחוסר הסכמה. הודעתי לראש הממשלה שבצער רב אני נאלץ להמשיך לשבת מחוץ לביתו”.



“אני מאמין שהמטרה היא לחזור לעידן של לפני הסכמי אוסלו”, מסביר כעת דגן. “אז הייתה דלקה קטנה, אבל מה עשו? לקחו דלי ושפכו. בדלי לא היו מים, אלא בנזין. באה האינתיפאדה השנייה ואחריה נשארה קצת אש, ואז בא הגירוש (ההתנתקות – א”ל). שוב לקחו משאית, לא של מים אלא של דלק, ושפכו. 22 שנה של בעיות, נסיגות. אז בואו נחזור למתכון המנצח”.




הפגנה מול בית ראש הממשלה. צילום: הדס פרוש, פלאש 90


מה המתכון?
“יש כאן הפקרות מוחלטת ברמה הביטחונית וההתיישבותית. הכביש, שהיה בו הפיגוע של בני הזוג הנקין, נסגר בפני הפלסטינים בגלל פיגועים קודמים ונפתח בגלל לחץ בינלאומי. הוצאנו מכתב שכותרתו הייתה ‘הכתובת על הקיר’. נתקלנו בחומה אטומה, כי הפוליטיקה חשובה מחיי אדם. אתה רואה ג’יפים של צה”ל נוסעים היום עם כתמים של צבע. יודע למה? זורקים צבע, מבזים את צה”ל, ולחיילים נותנים הנחיות. קצינים שיורים ברוצחים שזורקים אבנים לא מקבלים גיבוי. מצ”ח חוקר אותם כי הם חיסלו מחבל. יש פה בעיה. אני בקשר עם פיקוד הצבא הבכיר ומחזק את ידיו, אבל זה לא הטיפול הנדרש בטרור. מחפשים להרוג את היתושים ולא לייבש את הביצה. מה מטרת הטרור? שנברח מהשומרון, מירושלים. פעם מדינת ישראל הייתה מקימה יישובים בתגובה, והערבים הבינו שזה לא משתלם. היום מחבל רוצח יהודים ויודע שאין לו מה להפסיד. אנחנו צריכים לחסל את המשוואה הזו”.



“הגיעו מים עד נפש”, אומר גם תא”ל במיל’, הרב אביחי רונצקי, מי שהיה הרב הראשי של צה”ל ובעברו ראש מטה החטיבה המרחבית בשומרון. לטענתו, כתושב השומרון ב־35 השנים האחרונות, חש חובה לקחת חלק במחאה הזו. “זו הצטברות של דברים, הרגשה שמשחקים בחיינו”, אומר רונצקי. “הגישה בצבא, בניגוד לעבר, היא מאוד דפנסיבית. מפקדים וחיילים מקבלים הנחיות של מצד אחד למנוע, אבל מצד שני לזכור שזו חבית חומר נפץ. מפקדים אומרים ‘עדיף שהג’יפים יחטפו אבנים’. לא, חייל זה סמל לריבונות. ג’יפ שממשיך לנסוע משדר לצד השני שניצח”.




הרב אביחי רונצקי. צילום: יח"צ


“מה האבסורד הכי גדול?” מוסיף דגן. “אמרו: ‘נקפיא את הבנייה, ובתמורה נקווה שלאיראן לא תהיה פצצת גרעין’. אמרו: ‘לא נבנה בשביל שלא יהיו חרמות’. גם לא בנינו וגם חטפנו את איראן ואת החרמות. תעמוד על שלך והעולם יתיישר, כי תעמוד גאה. אם כל הזמן תלך אחורה, הם ילחצו עוד יותר. ראיינה אותי כתבת מצרפת, ואמרתי לה: ‘אם בפריז היו עושים פיגועים, איך הייתם מגיבים? לא הייתם רואים בעיניים’. היא אמרה ‘נכון’. אנחנו רוצים לצאת יותר צדיקים מהאפיפיור. אתה רואה חייל אמריקאי שזורקים עליו אבן, הוא לא יורה? ראש הממשלה היה צריך להגיד: ‘ארץ ישראל שלנו, ואני בונה בלי קשר לפיגוע. תעשו פיגוע ותקבלו עוד אלפיים יחידות דיור’”.



“סמרטוט בינלאומי"

בזמן הישיבה במאהל במהלך החג, קיבל דגן חיזוקים מאזרחים רבים שהביאו עוגות או נתנו לו מפתח לביתם שיהיה לו היכן לישון. והייתה גם משפחה שהגיעה מאילת כדי ללחוץ את ידו.



למאהל הגיעו גם לא מעט חברי ממשלה, ובהם השרים חיים כץ, ישראל כץ ויריב לוין. אל המחאה הצטרף גם דוידי פרל, ראש המועצה האזורית גוש עציון. “סיפרה כאן אישה מירושלים שנכדיה וילדיה לא רוצים לבוא אליה כי יורים על חלונה”, מספר פרל. “זו מציאות בלתי נסבלת. זו חולשה שלנו, והיא באה מההנהגה. אנחנו מעריכים את ראש הממשלה, אבל דורשים ממנו להתחזק ולעמוד איתן גם על אירועים פנימיים, ולא רק מול הנושא האיראני. אני מצפה שיצטרפו אלינו עוד ראשי רשויות מכל הארץ. זה בדיוק כמו מחאת הקוטג’ והדיור. אם הציבור ישדר לחץ, זה יהיה הרבה יותר חזק מכמה ראשי רשויות. אמרתי בנאום בעצרת: ‘זה אתם, האבא, האמא והילדים. כל אחד והמאבק לחזור הביתה בשלום’. יש גב חזק בציבור”.



אי אפשר להתעלם מהטרור היהודי שגם מלבה את השטח, כמו הרצח של בני משפחת דוואבשה.
“אני וההנהגה נגד מעשי קיצון של אלימות נגד חיילים, פלסטינים ואנשים בכלל. אנחנו נאבקים בשיתוף הגורמים הממשלתיים. רק אתמול פגשתי בעצרת אבא מהיישוב בת עין שטיפלנו בילדיו, וברוך השם כולם היום במוסדות חינוך, אחרי שעברנו קשיים ומעצרים מנהליים. עד לפני שנתיים בבת עין היו 20 נערים מנותקים, והיום כולם מסודרים. זה לא אומר שכולם לא יעשו מחר פעולות כאלה ואחרות, אבל זה ממש השוליים של השוליים”.


“תראה את ההבדל: את הרצח בדומא עוד לא יודעים מי עשה”, מוסיף דגן. “יש חשד שמדובר ביהודי, וכולם מוקיעים. ראשי מועצות, רבנים. ברשות הפלסטינית, האדם ששחט את בני משפחת פוגל מקבל משכורת. על הנייר, לא בשחור. יש כיכרות ברמאללה על שמם של מחבלים מתאבדים. יש לנו הרבה במה להתגאות”.



נתקלנו בלא מעט מקרים של “תג מחיר”, למשל המקרה שבו פנצ’רו ביצהר ג’יפ של מח”ט ועוד.
“ההתיישבות ביהודה ושומרון מוקיעה מעשי טרור. ביצהר לא היה טרור. טרור זה לרצוח”.



לפנצ’ר זה לא מעשה קונדס.
“כשפנצ’רו את הג’יפ של המח”ט, זה היה באמצע ארוחת בוקר איתי, בבית קפה ביצהר. אישית תיקנתי לו את הפנצ’ר. ללמדך שכשאצלנו קורים דברים, כולם מוקיעים אותם”.



אולי צריך לשנות את הגישה באזור?
“הגיע הזמן לשנות. מאז הסכמי אוסלו אנחנו בורחים מזכותנו על הארץ, לא מקימים יישובים חדשים ומתקפלים בפני העולם. ב־20 השנים האחרונות מצבנו הביטחוני והבינלאומי נהיה יותר גרוע. מה המסקנה? אולי דווקא ההתקפלות מביאה ללחץ בינלאומי, ואולי אויבי ישראל אומרים: ‘אלה חלשים, בואו נגמור אותם’. אם נתניהו היה עושה קיר ברזל, הגלים היו מתנפצים עליו, ויש לו היכולת. כשישראל הגיבה לטרור כמו שצריך והקימה יישובים אחרי כל פיגוע, היא הייתה אימפריה בינלאומית. היום אנחנו חזקים יותר כלכלית ומדעית, ושים לב שנהיינו סמרטוט בינלאומי. בואו ננסה לשנות, נחזור לימים שציונות לא הייתה מילה גסה. לטרוריסטים חשוב להרוג יהודים, אבל המטרה המדינית היא להוציא אותנו מכאן, והם כרגע מרוויחים. יש אנשים שלא רצו לבוא לעיר העתיקה, לא להגיע לשומרון. אם יבנו עוד שני יישובים בשומרון ואלפיים יחידות דיור, ישתלם להם לפגע?”