המחבלים והמחבלות הצעירים שיצאו לבצע פיגועים בגל הטרור הנוכחי מתוארים לא פעם כמי שמושפעים מהאווירה בפייסבוק בפרט ומההסתה ברשתות החברתיות בכלל, שם הם זוכים לעידוד למעשיהם ונחשפים למסרי השטנה. יש מי שטוענים שהשיח האלים ושטוף השנאה ברשת הוא זה שממשיך להבעיר ולהתסיס את השטח.



“תחשוב על עצמך כבחור מתוסכל שיושב בבית – כי אתה מובטל או לא מוצא אישה או סתם כועס על הממשלה”, מסביר ד”ר הראל חורב, מומחה בחקר רשתות. “אתה אחד ויחיד ויודע שיש כמה חברים שחושבים כמוך, אבל לא יכולים להתארגן. פתאום אתה מקבל הודעה דרך הרשת שמתארגנת הפגנה שאלפי אנשים עשו לה לייק וכתבו שהם מתכוונים להגיע אליה. הנקודה הפסיכולוגית שבה אתה מבין שאתה לא לבד היא החשובה ביותר. אם תצא, יש סיכוי לשנות. עובדה, יש עוד אלפים שאומרים: ‘אני אשתתף’. זה יוצר את נקודת המפנה של המסה הקריטית שהופכת מסתם הפגנה להפגנת המונים או התקוממות עממית רחבה”.




הסתה ברשתות החברתיות. צילום: צילום מסך מתוך פייסבוק


לפני שנתיים הקים ד"ר חורב את הדסק לחקר הרשתות במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, שמונה היום 12 חוקרים ועוזרי מחקר שסורקים את הרשתות החברתיות בעולם הערבי. אפילו ד"ר חורב, שרגיל להיחשף לתכנים הללו באופן יומיומי, מספר על קושי בחשיפה אליהם. "זה נושא המחקר שלי ובאיזשהו שלב לא יכולתי, זה השפיע עלי יותר מדי”, הוא מספר. “הייתי חייב לנטוש את הרשת לכמה ימים כי הרגשתי שהשנאה עושה לי רע על הנשמה”.



לפי הפילוח שביצעו אנשי המחקר של חורב, הפעילים ברשתות החברתיות בימים אלו הם בעיקר צעירים שגדלו לתוכן ומרגישים בהן בנוח. לטענתו, בצד השני של המקלדת יושבים “אנשים מקצועיים שעושים קסמים עם המחשב”. “תראה את האבולוציה של סרטוני חמאס”, הוא אומר. “במבצע עמוד ענן הם הפעילו תעמולה רשתית לא מעטה, אבל זה היה די נלעג, עם שגיאות כתיב בעברית. בצוק איתן הם הקפידו על מוצר מכובד שלא יהפוך אותם לבדיחה ושישיג את מטרת התעמולה וההפחדה. מי שהבין את העיקרון הזה די מהתחלה היו חברינו מצפון־מזרח, דאע”ש, שהרימו מערכת תקשורתית שכוללת סוכנות ידיעות, אנשי חדשות וחברות הפקה שאמונים על הוצאת מוצר מושלם מבחינת המטרות שהם רוצים להשיג”.



האם אכן קיים קשר בין ההסתה ברשתות החברתיות למה שקורה בחוץ?
“שמעתי מומחית שאמרה שזה לא נכון ולא קשור. אני חושב שהיא איחרה את הרכבת. הרכבת יצאה לפני חמש שנים בזמן האביב הערבי. גם אז חשבו שזה לא קשור, אבל ככל שהצטברו יותר ויותר ראיות מדעיות של מחקרים, ראינו שלרשתות יש תפקיד מרכזי בפוליטיזציה, בגיוס הפוליטי של אנשים ובהפגנות, וזה נובע מכל מיני יתרונות שהן מציעות”.



מדוע כל כך קשה לעלות על עקבות המארגנים ברשת?
“לפעמים ארגוני המודיעין מעדיפים להמשיך ולראות איך הם פועלים. כשאתה פועל ברשת, אתה גם חשוף ויש מה ללמוד גם כשאתה רק צופה. מצד אחד, אתה משלם את שכר הלימוד כשהם מצליחים לעשות דברים איומים. מצד שני, אתה לומד את השחקנים, מי נגד מי”.




ההסתה בפייסבוק. צילום: צילום מסך מתוך פייסבוק


“הם לא מפחדים"

בימים האחרונים ניכר שהרחוב הפלסטיני בחר בפייסבוק כרשת החברתית המועדפת עליו לניהול ההתקוממות. לדברי ד”ר מיכאל ברק מהמכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה וחבר בדסק הרשתות החברתיות במרכז דיין, הרצון להישאר אנונימי ברשת כבר אבד. “ראיתי בפייסבוק סטודנטים ממזרח ירושלים, כאלה שלמדו באוניברסיטה העברית, מזדהים עם התמונה והשם וכותבים: ‘תשחיזו את הסכין ותקצרו את היהודים’”, מספר ד"ר ברק. “הם לא מפחדים. אני לא יכול להגיד מה הכמות, זה בטח לא הרוב, אבל זה מיעוט שמנסה ללבות, ובמידה מסוימת מצליח”.



“פייסבוק הוא מכשיר שבו אפשר לדחוף הודעות”, מוסיף ד"ר חורב. “’פה המשטרה נמצאת, תעברו מהר לשם. תביאו בקבוקי תבערה’. זה מכשיר קשר להמונים. הפייסבוק פתוח, ואתה מקבל בו הכל - מהוראות לדקירה, דרך איך היא צריכה להתבצע ואיזה איברים כדאי לתקוף ועד הפצת שקרים. זה מה שאנחנו רואים עכשיו: סרטונים שמוצאים מהקשרם”.



תן דוגמה.
 “יש סרטון של ערבי בחברון שצועק על חיילי צה”ל. הם לא עושים לו כלום, ופתאום הוא נופל ומתמוטט כשברקע נשמעת ירייה. בדיעבד אנחנו יודעים שהוא לא נורה, אלא פשוט מעד על המדרכה. מי שערך את הסרט קטע אותו, ואתה נשאר עם הרושם שצלף ירה והרג. זה רק חצי מבוים, גניבת דעת. יש סרטונים שלמים שמבוימים מתחילתם ועד סופם, מה שאנחנו מכנים ‘פאליווד’. רואים בחור יושב בצד הכביש, ועוברים שני יהודים שמתעללים בסביבתם. אז הבחור קם ודוקר את שניהם למוות. זה סרטון מזעזע”.



לצד פייסבוק, גם הוואטסאפ הפך לכלי הסתה אדיר, והחומר זורם בו ללא הפסקה. כך למשל, לדברי חורב, הסרטון של המחבלת שנורתה בעפולה, כשהיא מנופפת בסכין, הופץ שם בפעם הראשונה לפני שהגיע לאתרי החדשות. “שמעתי פוליטיקאים ערבים וגם חברים שאמרו שהמחבלת מתה”, מספר ד"ר חורב. “הם אמרו שירו בה למוות, וזה לא נכון. ירו בה ברגליים ונטרלו אותה. השקר הזה נמכר ברשתות החברתיות. יש הרבה מאוד חומרים שעוברים בוואטסאפ לראשונה ומשם מגיעים לרשת, והשאלה היא איך השטח מתרגם את הדברים האלה להסתה. אנחנו מכירים את העובדה שרצים הרבה חומרים מפוברקים או שניתנת להם פרשנות מפוברקת. השאלה היא איך מפרקים את הדברים האלה”.



“גם מסגד אל־אקצא נכנס חזק לתמונה”, טוען ד"ר ברק. “תיאוריית הקונספירציה שלפיה היהודים רוצים לבנות בית מקדש שלישי על חורבן אל־אקצא - מדרבנת ומוציאה לרחובות. יש ילדים בני שמונה עם גישה לאינטרנט, שמעלים תמונות של המסגד וכותבים: ‘אינתיפאדה שלישית של סכינים’. אפילו רצה תיאוריה שלפיה המחבלת מעפולה לא החזיקה סכין ביד, אלא רק משקפיים”.




ד"ר הראל חורב, מומחה בחקר רשתות. צילום: ללא קרדיט


“דרכים עקיפות"


הרשת החברתית לא רק משמשת להסתה, אלא גם לארגון. לדברי חורב, היכולת לא לעבור מבית לבית מקלה למשל על חמאס, אשר נמצא תחת עיניהם הבוחנות של גורמי הביטחון הישראליים וגם של מנגנוני הרשות הפלסטינית.



“יש שם אנשים שמדריכים איך לארגן את המהומות בצורה אפקטיבית”, מוסיף ד"ר ברק. “יש קבוצה שקוראת לעצמה פלוגת המולוטוב. היא אחראית על הייצור וההזרמה של בקבוקי התבערה לשטח. יש את התופעה של המפגע הבודד שיכול לקחת סכין וגם כתב לפני כן בעמוד הפייסבוק שהוא הולך לבצע פיגוע כדי להיות שאהיד. זה הופך לוויראלי ומדרבן אחרים”.



“יש לי אפליקציה של חמאס ששולחת לי מסרים”, מספר ד"ר חורב. “זה אתר שנכנס לפעולה רק בשעת חירום. הם יכולים לא לעבוד במשך חודשים, ופתאום לשלוח מסרים קצרים שחלקם לצורכי הסתה וחלקם לצורכי ארגון. הרי מדכאים ומפרקים אותם באופן שיטתי, ולכן הם צריכים למצוא דרכים לעקוף. הם לא יכולים להחזיק פעילים בשטח כי הם מסתכנים, אז מה יותר טוב מהרשת, הרחק מזרועם הארוכה של אנשי הביטחון? זה זול לביצוע ויעיל כי אתה מגיע להמונים”.



אפשר להגיד שהרשת החברתית היא הגורם העיקרי בהסתה?
“אני לא אומר שהרשת היא הדבר היחיד, בשום אופן לא, אבל אני אומר שהיא זירת מפתח לכל מה שקורה עכשיו. הסרטונים, המסרים, האיומים. הזעם שנשפך משני הצדדים. אתה מתעמת עם מישהו, הוא מקלל אותך, אתה מקלל אותו. אלה דברים שמלהיטים את האווירה. זו זירה חברתית חדשה בדיוק כמו הזירה החברתית שלך עם הקולגות או החברים”.



לדברי חורב, “הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית וחמאס הם היצרנים הגדולים של ההסתה, והרשת מבחינתם מהווה מקור מצוין, אבל אצלנו יש גם מי שעונה, ורבים עונים. שיח השנאה הוא תוצר של שני הצדדים. הרבה זעם מסתובב ברשת, ובסופו של יום מגיע לרחוב”.



האם למנהיגות הערבית יש יכולת לרסן את מה שמתחולל ברשתות החברתיות? לא בטוח. “מה שמדאיג זה הניסיון למשוך את ערביי ישראל”, אומר ד"ר ברק. “הרי הרשתות החברתיות הן כפר גלובלי קטן. זה לא רק האנשים בישראל או ברצועת עזה. גם בקטאר יש כעת תמיכה במאבק, ובירדן פתחו קבוצה: ‘בואו נפרוץ את הגבול’. זה אולי לא בר ביצוע, אבל עצם הרעיון, מהיכן הוא מגיע? רק מהרשת”.