כיתת כוננות: מה עומד מאחורי הכשרת האקדמאים בצה"ל?

"אין דבר כזה כל האפשרויות בעולם. אני בצבא. החלום שלי היה תמיד ללכת ללמוד משחק, אבל נתנו לי להבין מאוד מהר שזה מסובך ולא לעניין, ושאין לזה קשר קלוש לעשייה היומיומית בצבא".
מי נתן לך להבין? 

"כל החבר'ה מסביב, הסמג"ד שלי אז, המג"ד. יש אווירה".

"לא. הרוב זה תיאוריות ופוליטיקה. תכל'ס, אין שום קשר".

קצין ומנהל

במסגרת הכוונה בצה"ל לעודד את משרתי הקבע לרכוש השכלה על־תיכונית, קצינים וקצינות בתפקידי ליבה זכאים לצאת ללימודים אקדמיים מלאים על חשבון הצבא כחלק מתוכנית השירות שלהם, כאשר הלומדים נמצאים בחופשה מלאה מהשירות הצבאי, אך זכויותיהם ומשכורותיהם נשמרות. ישנם גם קצינים אשר יוצאים ללימודים גבוהים מעבר לשעות עבודתם בצבא על חשבונם, כאשר הצבא משתתף לעתים במימון חלקי של מלגות. בנוסף, במוסדות אקדמיים רבים, כגון אוניברסיטת בר־אילן, אוניברסיטת אריאל ועוד, מופעלות תוכניות לימוד מיוחדות וייעודיות לקציני צה"ל ואנשי כוחות הביטחון, מה שנהגו בעבר לכנות: "האקדמיזציה".

הצבא, שמשתף פעולה עם כלל המוסדות בארץ אשר מוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה, מתכנן ומקצה מדי שנה מכסות לימודים לתואר ראשון ושני לקציני הקבע, על פי טבלת הזיקות המפורסמת - הטבלה שמציינת את המקצועות שנמצאים בהלימה למקצוע הצבאי של אנשי הקבע. הטבלה מתפרסמת באגף כוח אדם ומופצת לקציני החילות הראשיים ולאנשי הקבע בצבא ברשת האינטרנט הצה"לית. בטבלה זאת יש היגיון וערך רב כאשר מדובר בקצינים וקצינות המגיעים ממקצועות ייחודיים, כגון חינוך, תקשורת, טכנולוגיה ועוד. 

הדילמה מתחילה כאשר מדובר בקציני חי"ר, כאלו אשר גם אם נהפוך את האזרחות והאקדמיה על פיהן, בוודאי במסגרת התואר הראשון, לא נמצא מקבילה תואמת והולמת לפעילותם בשירות הצבאי. לדברי גורמים מקצועיים בצה"ל, במקרים של קצינים וקצינות קרביים אין התערבות של המערכת במקצוע האקדמי הנבחר, כל עוד מדובר במוסד מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה ובתוכנית הנלמדת בתקופה הקצרה ביותר. כך למשל, יצאה לאחרונה קצינה קרבית ללימודי תיאטרון על חשבון הצבא. 

אך כאשר בודקים בפועל את הנתונים, רואים כי מדובר ככל הנראה במקרה חריג. רוב הקצינים והקצינות פונים ללמוד מקצועות מסוימים מאוד.  כך, מנתונים שהתקבלו מצה"ל ונכונים לשנת 2015, 26% מהקצינים בקבע במוסדות להשכלה גבוהה לומדים את מקצועות ההנדסה, 28% לומדים כלכלה וניהול ו־25% לומדים מדעי החברה, כולל מדע המדינה ויחסים בינלאומיים. 13% לומדים מדעים מדויקים, ו־7% לומדים תחומים אחרים, כגון חינוך, תקשורת ועוד. שיעור קציני צה"ל הלומדים מקצועות החוסים תחת מדעי הרוח (פילוסופיה, היסטוריה, ספרות, תחומי האמנות וכו') אינו מגיע אף ל־1%. 
 

לצורך השוואה, על פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה לשנת תשע"ה, שפורסמו בשבוע שעבר לגבי כלל הסטודנטים שלומדים תואר ראשון, רק 6.9% בקרב הסטודנטים לתואר ראשון לומדים בפקולטות למדעי הרוח - יותר מפי שישה (!) מאשר בצבא. 10.9% מציבור הסטודנטים בוחרים לימודי מנהל עסקים וניהול – מקצוע שנמצא במגמת עלייה מבחינת הביקוש – פחות ממחצית משיעור הסטודנטים בצה"ל שבחרו בתחום זה. 19.6% מהסטודנטים לומדים מדעי החברה, ו־18% לומדים הנדסה (כולל לימודי אדריכלות). אם כן, המשבר 

במדעי הרוח והעניין הגובר בלימודי מנהל עסקים וניהול אומנם קיימים גם באזרחות, אך בצה"ל ניתן לזהות הקצנה של מגמות אלה.  בעבר ניתן היה למצוא בצבא קצינים בכירים שהעדיפו ללמוד מקצועות הומניים על פני מדעי החברה והניהול. כך למשל, האלוף ישראל טל (טליק) החזיק בין היתר בתואר בפילוסופיה, וכך גם אלוף פיקוד הצפון הנוכחי, אביב כוכבי. אלא שלטענת פרופ' יגיל לוי, חוקר צבא־חברה מהאוניברסיטה הפתוחה, כיום מדובר במחזה פחות שכיח. "שינוי הגישה ביחס ללימודים אקדמיים ניזון מכמה זרמים והלכי חשיבה בצבא", הוא מסביר.

"הראשון הוא אתוס, או אולי אובססיית ההתמקצעות של הצבא. משנות ה־80 התחזקו בצבא זרמים שביקרו את רמתם המקצועית הנמוכה של הקצינים וקבלו על כשל מתמשך בהקניית הידע של המקצוע הצבאי לקציני הצבא. ההנחה הייתה שהמקצוע הצבאי הוא מקצוע ככל מקצוע אחר, שלו מאפיינים ייחודיים. לפי גישה זאת, קציני צה״ל אינם יכולים עוד להסתפק ברכישת ידע, בהכשרות בסיסיות ובלמידה מהניסיון, אלא יש צורך בהתמקצעות מהותית, בפרט כשנדמה היה שעידן המלחמות הגדולות עובר מהעולם, ולכן הניסיון העיקרי שהקצין צובר הוא בפעולות ובמבצעי ביטחון שוטף. על רקע זה הוקמה בשנת 1999 המכללה לפיקוד טקטי, כדי להכשיר מפקדי פלוגה בזרוע היבשה ושולבה בלימודים אקדמיים.

"הקו המנחה לא היה פתיחת אופקיו של הקצין, אלא צורך ברכישת ידע מעשי, ולכן גם ההתייחסות ללימודים אקדמיים הייתה פרקטית ככל הניתן. על רקע זה, למשל, צומצמה בהדרגה החשיפה של הקצינים ללימודי היסטוריה, שהיו בעבר מאוד רחבים, לטובת מדעי החברה והניהול. יתר על כן, יש רבים מבין הקצינים הבכירים המזלזלים גם בהכשרה הנוכחית, ורואים בה ככזאת המקנה ידע מופשט מדי שלא מחובר לסוג הידע המעשי שעל הקצין לרכוש. זה מחליש עוד יותר את הפוטנציאל לרכישת השכלה רחבה ומופשטת כמו היסטוריה או פילוסופיה". 

"משנות ה־90 מתחדד האתוס הניהולי בצבא, ואיתו הדיוקן של הקצין הצבאי כקצין־מנהל. ההכפפה ההדרגתית של הצבא לכללי ניהול כלכליים, ההסבה של היחידות למה שקרוי משקים סגורים עם ביזור של עצמאות ניהולית כלפי מטה, האתגר של פעולה בסביבה מורכבת, שבה המפקד הצבאי מנהל משא ומתן עם הורים, ארגוני זכויות אזרח, רבנים ואחרים, הצורך בעבודה מקצועית עם התקשורת, המשפטיזציה של הצבא ועוד - הם ממעצימי האתוס הניהולי. לכן קטנה המוטיבציה של הצבא בעידוד של רכישת ידע אקדמי מופשט, לטובת הצורך להקנות ידע מעשי ככל שניתן".

תקופת הלימודים בצה"ל – המלווה בהפוגה זמנית מהחיים הצבאיים - מהווה עבור קצינים רבים אפשרות מופלאה לפתח דפוסי חשיבה חדשים ולטעום ממגוון רחב של דעות ודיסציפלינות הרחוקות לאין שיעור מאלו הנהוגות והמוכרות בצבא. קשת מחוזות הידע וההשכלה שמציעה האקדמיה היא כמעט בלתי מוגבלת, וקצרה היריעה מלהרחיב על אודות המשמעות וההשפעה העמוקה שיש לחשיפה כזאת על השקפת עולמו הערכית של אדם. המעבר מאורח חיים מיליטריסטי, קפדני, היררכי ובירוקרטי אל עולם המעודד חשיבה חופשית, יצירתיות, פתיחות דעת וגמישות מחשבתית הוא דרמטי, אך גם מהווה אתגר אינטלקטואלי ואישי עצום. 
 

למרות הטענה בצה"ל כי לא קיימת מניעה פורמלית ופומבית לצאת ללימודים הומניים, משיחות עם קצינים בקבע בעבר ובהווה נראה כי ישנה הכוונה שלהם לעבר מקצועות תכליתיים יותר. "הייתה לי התלבטות אם ללכת ללמוד משפטים, כמו שתמיד דמיינתי, או תואר כללי ופשוט יותר, כמו ממשל או מנהל עסקים", מספר א', קצין קרבי בקבע, שנמצא כעת בתקופת לימודיו האקדמיים לתואר ראשון. "המפקדים בצבא קצת עיקמו את האף כשדיברתי על משפטים והתמחות, כי זה תואר ארוך יותר שלא התיישב עם תוכנית השירות. יש לדעתי הסללה מאוד ייעודית לכיוון הפרקטי, גם אם לא מודים בזה". 

"כמו כולם מסביבי - מנהל עסקים".

מדוע הצבא מעודד את קציניו ללמוד מקצועות פרקטיים יותר, גם אם חשקה נפשם בלימודים הומניים?
"לצה״ל אין עניין לעורר דילמות אתיות ואחרות בקרב קציניו", מסביר פרופ' לוי. "נהפוך הוא, בחלקים בצבא יש זלזול עמוק באתוס ההתלבטות, הנראה כסותר לאתוס הדבקות במשימה. לא בכדי מעמיק הצבא את הישענותו על הקצונה הדתית. לא בכדי נוטרל חיל החינוך, שביסס את תוכניו על ויכוח והתלבטות, וחוזק  המעמד של הרבנות הצבאית, שמסרי החינוך שלה הם ברורים ופשוטים".
 

"אני יכולה לשער שמדובר בשילוב של גורמים ענייניים, שהרי 'המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים', כדברי ההוגה הצבאי קרל פון קלאוזביץ, ולכן יש מי שיאמר שרצוי שמפקדים ילמדו משהו על פוליטיקה", אומרת ד"ר שרי אהרוני, חוקרת פמיניסטית בתחום היחסים הבינלאומיים והביטחון. "לחלופין, מכיוון שיש לצבא הקשר בירוקרטי המתאפיין, על פי הגדרתו של אייזנהאואר בקיומו של הקומפלקס הצבאי־תעשייתי, ייתכן מאוד שרצוי כי מפקדים ילמדו ניהול. אבל אלה תפיסות מיושנות למדי, ורצוי היה שמפקדים ילמדו גם פילוסופיה (ובמיוחד אתיקה), ספרות (ובמיוחד תיאוריה ביקורתית) והיסטוריה. מעבר לכל זה מסתתר סיפור נוסף שנוגע לכסף. כידוע, מערכת הביטחון משלמת לאוניברסיטאות עבור כל התוכניות המיוחדות הללו, ובתמורה היא מקבלת תארים 'רזים': ללא השכלה רחבה מדי, ללא מטלות קשות מדי, ללא פיתוח של חשיבה ביקורתית מדי".  
 

האם לימודי מגדר היו מונעים הטרדות מיניות? לירן חג'בי. צילום:  צילום מסך

"בשורה התחתונה, מכיוון שפמיניזם נחשב באקדמיה הישראלית לתחום חשיבה בלתי לגיטימי ומסוכן, אין פלא שהצבא וארגונים מדינתיים אחרים מנסים להתאים אותו, עד כמה שניתן, לסדרי העדיפויות הארגוניים והערכיים שלהם. זאת תמימות לחשוב שתואר במגדר היה גורם לשינוי התנהגות. דווקא כאן ראוי להמשיך ולהבהיר כי בכל הנוגע לתרבות של הטרדה מינית, יש לצבא כלים חינוכיים ועונשים רבים שאינם בהכרח אקדמיים".  
 

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: ״הדרישות האקדמאיות להכרת תואר למשרתי הקבע אינן שונות מכלל האוכלוסייה ועומדות בהתאם לתוכניות המועצה להשכלה גבוהה ובמוסדות המאושרים בה. צה״ל מעודד את משרתין לרכוש השכלה על תיכונית ומעצב מדיניות וכלים התומכים בכך. המדיניות מתעדכנת ומתוקפת מדי שנה ומפורסמת לעוסקים בכח האדם בצה"ל ולמשרתי הקבע עצמם. נדגיש כי משרתי הקבע במקצועות הקרביים רשאים לצאת ללימודים מלאים אשר ממומנים על ידי הצבא, בכל תחום שיחפצו, כאשר תקופת הלימודים מותאמת למסלול שירותם, מבלי לפגוע בתוכן הלימוד״.