אטימות המערכת: "הרגליים שלי נגנבו וחברת הביטוח מתעלמת"

באמצעות פרקליטה עו”ד יגאל דנינו מגוללת סמדר, אם חד הורית לילד בן 8, את סיפור המקרה וסיפור החיים העצוב שלה. בכתב תביעה שהגישה לבית משפט השלום בעיר היא טוענת בין היתר כי בינואר השנה נגנב רכבה מהחניה בעודה יושבת בביתה.

חברת איתורן הודיעה לסמדר על הגניבה ואף ציינה בפניה כי הרכב נמצא בטול כרם. בתביעה נטען כי החברה שלחה נציג מטעמה לביתה של סמדר וזה לקח ממנה את צמד מפתחות הרכב. במקביל העבירה סמדר הודעה לחברת הביטוח ולמשטרה.
 

לימים התברר כי חברת הביטוח מנורה מבטחים וסוכנות הביטוח מסרבות להכיר בגניבה, ומנגד מאשימות את סמדר כי בן זוגה לשעבר הוא זה שגנב את הרכב. בכתב התביעה צוין כי חברת איתורן שלחה דוח חקירה וממנו עולה כי בן זוגה נחקר בעניין וכי מפתחות הרכב שוכפלו. הם מחזקים את טענתם בכך שבעבר נחשד בן זוגה בגניבת רכב אחר.
 

פרקליטה פתח בחקירה משלו והתבררו לו כמה דברים: ראשית, סמדר לא שכפלה את מפתחות הרכב מעולם. שנית, בן זוגה לא נחקר במשטרה בעניין הרכב של סמדר כפי שטוענת חברת הביטוח, להיפך, מי שנחקרו היו שני ישראלים, ערבי ויהודי.

אינה יכולה לאכול, להתקלח או להתלבש לבד

האבסורד הגדול הוא שלא רק שחברת הביטוח מתכחשת לגניבה ומסרבת כרגע לפצותה, בית המשפט קבע דיון ראשון רק במאי 2016, כלומר עד תחילתו של הדיון תעבור כמעט שנה וחצי, וההערכה היא שמשפט כזה יימשך לפחות שנתיים מיום תחילתו. במילים אחרות, סמדר תצטרך להישאר בביתה כשלוש שנים וחצי לפחות מיום הגניבה.
 

סמדר מתגוררת בגפה, ומחלת הטרשת הנפוצה שממנה סובלת במצב מתקדם מאוד. היא כאמור מרותקת לכיסא גלגלים, אינה יכולה לאכול, להתקלח או להתלבש לבד, ונעזרת באחות סיעודית 24 שעות ביממה. 
 

מאז גניבת הרכב, נטען בכתב התביעה, היא אינה יוצאת מביתה ואביה, קשיש באמצע שנות ה־80 לחייו, ואחותה מתקשים לסייע לה בפעילות היומיומית בביתה. “שמו אותי במעצר בית”, היא אומרת בכאב, “אין לי טענות לבתי המשפט על העומס. בעניין הזה ביקשתי מפרקליטי לבקש הקדמת הדיון, אבל לטעון שאני גנבתי בעצמי את הרכב או בן זוגי לשעבר עשה זאת - זה מביך. יש לי כוחות בכלל לדברים האלה?! עצם המחשבה מעציבה אותי ומייאשת. זה היה רכב שסייע לי בכל דבר”.
 

סמדר מציינת כי מאז הגניבה ועד היום מצבה הרפואי הידרדר ללא היכר. היא נזקקה לשורה של אשפוזים ולדברי פרקליטה גם לטיפולים נפשיים.

“אני על הפנים בכל המובנים. אני מיואשת. אני סגורה בבית. אני יותר ויותר תלותית מכפי שהייתי וגם כשהיה לי רכב הייתי תלותית בצורה קשה”. עו”ד דנינו הדגיש: “לא פעם היא אמרה לי שהיא מעדיפה למות, אני כמובן מנסה לעודד אותה אבל המצב שלה רק הולך ומסתבך והכל בגלל אטימות שאינה מובנת לי”.