בפיגוע הטרור בבאר שבע בראשון בערב, שבו קיפדו את חייהם שלושה בני אדם, חברו כמה אירועים שיכולים אולי לסמן על מפנה במרי הפלסטיני החדש.
בדרך מקרה גם נחשפנו לתופעה מדאיגה של חיילים חמושים בנשק שנראו נמלטים ממקום הפיגוע במקום להתייצב לצד אנשי המשטרה והמאבטחים ולסייע במרדף אחר המחבל. יש להניח שמפקדי הצבא ייתנו על כך את דעתם.
הירי באזרח האריתריאי החף מפשע הבטום זרהום מצביע עד כמה רופפים עצביו של הציבור הישראלי בכלל, אך גם של המאבטחים ושל נושאי הנשק. זו הייתה הפעם השנייה תוך יממה ששני אזרחים חפים מפשע נהרגו בגלל אצבע קלה על ההדק. בפעם הראשונה, ביום שבת, ירה שוטר בבת ים בשחר ממן שרץ לעברו עם סכינים. המקרה עדיין נמצא בחקירת מח”ש, אך כבר עתה ברור שהשוטר וחבריו ידעו שמדובר בסכסוך אלים בין שכנים ולא בחשד לאירוע טרור - ובכל זאת זה נגמר בטרגדיה.
הריגתו של זרהום, שקצין הביטחון של הקניון שגה בזיהויו וירה בו ואז המון זועם הכה אותו למוות לקול מצהלות וקריאות של “מוות לערבים”, הוא תוצאה של רוח רעה, פחד והתלהטות יצרים שעוברת על פני הארץ. והכל מתועד במצלמות האבטחה ובמצלמות של צלמי עיתונות וטלוויזיה. מילא שהרשתות החברתיות - שאין בהן יד מכוונת או שולטת - מפיצות רעל, הסתה ופורנוגרפיה של סנאף, אך עוד לא מאוחר לתקשורת הרצינית, ובעיקר לתחנות הטלוויזיה והרדיו, לרסן את עצמם ולחדול מקיטש המוות שלהם.
תופעת הלינץ' ניזונה מהאווירה הכללית
זו לא הפעם הראשונה שנעשה לינץ’ באנשים חפים מפשע ברגעי אימה של טרור. בישראל היו כבר מקרים דומים - משריפת גופות של מחבלים שביצעו פיגוע דמים בבית שאן ב־1974, דרך אירועי האינתיפאדה הראשונה והשנייה. תופעות אלה ניזונות מהאווירה הכללית, אך גם מהתבטאויות של אישי צבור ושל אנשי מערכת הביטחון בהווה ובעבר, שמדברים על כך ש”מחבלים לא צריכים לצאת בחיים”.
כשאויבי ישראל מתעללים בגופות או מבצעים לינץ’ - ולכולם זכור המקרה ברמאללה בתחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 שבו נרצחו שני חיילים שטעו בדרכם בידי שוטרים פלסטיניים – הציבור מזדעזע. אם איננו רוצים לדמות לאויבינו, אל לנו לרדת לתת־רמתם. מדינת ישראל היא עדיין מדינת חוק ויש בה כללים ברורים של הוראות פתיחה באש. אם לא נקפיד ונציית להם, תהפוך ישראל למדינה של ‘לית דין ולית דיין’ ותידרדר לאנרכיה. פניקה והיסטריה - ועוד מצד אנשי כוחות ביטחון ומאבטחים חמושים – אינם תוכנית פעולה למלחמה בטרור. דווקא בעתות כאלה נדרש קור רוח.
ראוי גם לציין מנהיגי ציבור בדואים בנגב וערבים שגינו בלשון חריפה את המעשה, וגם את ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפקדים בכירים במשטרה שגינו את הלינץ’ וקראו לאזרחים לחדול מההתלהמות ולהניח לכוחות הביטחון לעשות את מלאכתם. טוב עשה פיקוד המשטרה כשהחליט לפתוח בחקירה נגד החשודים בלינץ’.
מקרה שלישי בו ערבי ישראלי מעורב בפיגוע טרור
הפיגוע בבאר שבע התאפיין גם בעובדה שהמחבל היה אזרח ישראל מפזורת חורה הבדואית בנגב. זה המקרה השלישי שערבי ישראלי, אחרי המפגעת עם הסכין מעפולה, הצעיר מאום אל פחם שדקר בצומת גן שמואל, מעורב בעת זו במעשי טרור. יתר על כן, מוהנד אלעוקבי הבדואי, כמו המפגע מגן שמואל, הם תוצאה של איחוד משפחות בין ערבים ישראלים לפלסטינים מעזה או מהגדה. יש כבר מי שממהרים להסיק מסקנות ולראות באיחוד המשפחות את שורש הבעיה, אך אסור לשכוח שעשרות אלפי פלסטינים מהגדה ומהרצועה התיישבו בישראל כתוצאה ממדיניות השיקום של השב”כ או מאיחוד משפחות. כך או כך, מדובר במקרים יחידניים וחריגים שאין בהם כדי להעיד על מגמה. רוב רובם של ערביי ישראל הם אזרחים נאמנים וישרי דרך, כמו מרבית היהודים הישראלים.
ויש עוד משהו בפיגוע בבאר שבע שראוי לתשומת לב: נעשה בו שימוש בנשק חם בפעם השנייה מאז החל גל הטרור הנוכחי. גם כאן עדיין מוקדם להסיק מסקנות באשר לעתיד, ואם מרי הסכינאים, בקבוקי התבערה, האבנים ודריסות בכלי רכב יעלה שלב לשימוש בנשק חם. חמאס מעודד את השימוש בנשק חם, ואולי גם זומם בסתר לשלח מחבלים מתאבדים - לא מעזה אלא מהגדה. מצד אחר, מנהיגי הרשות הפלסטינית ובראשם אבו מאזן מתנגדים להסלמה הזו, ביודעם שבכך תיפסק האהדה הבינלאומית לעניינם.
ועוד הערה לסיום. הפיגוע בבאר שבע יכול אולי גם להצביע על תפנית מסוימת מאז החל גל הטרור והאלימות לפני כשלושה שבועות - בפעם הראשונה מאז הפיגוע בבאר שבע חלפו 24 שעות בלי שנרשמה תקרית אחת גדולה מקודמתה.