שמעון פרס זוכר את חברו: “יצחק ידע כי למנהיג אין זמן לדחות הכרעות"

יצחק כבר לא היה טירון, ובחרתי לספר על הקדנציה השנייה שלו כראש הממשלה כי את אישיותו כמנהיג מדיני וכמצביא צבאי כבר הכרנו בתקופת היותו רמטכ”ל במלחמת ששת הימים, בתקופת היותו שגריר בוושינגטון ובתפקידיו האחרים כמפקד בפלמ”ח וכחבר בממשלה. יצחק, כמנהיג, תמיד נשא עמו חזון, ויחד עם זאת הוא נשאר אדם מפוכח, גם בעת מלחמה, ברגעיה הקשים ובימים מלהיבים. הוא סחף את הרבים, אבל הוא לא נסחף על ידי מחיאות כפיים או נסוג בגלל השמצה שהייתה טמונה בה סכנת חיים. 
 

הוא ידע ששכנינו הערבים אינם רוצים מדינה יהודית. הוא ידע שמתנהלת השמצה נגד מדינת ישראל בעיתונות המצרית, בעיתונות הירדנית ובוודאי שבאמצעי התקשורת הפלסטינית. הוא ידע שלא תמיד כל העולם לצדנו, ושלפעמים גם הטובה בידידותינו - ארצות הברית - שהצביעה בעד הקמת מדינת ישראל, החליטה להטיל עליה אמברגו. 
 

הוא ידע שישנם השוללים את מדיניותו, גם בפנים, אבל לרגע לא עלה על דעתו שמנהיגות פירושה להיכנע לסכנה, להתקפה, להסתה ולטישטוש המטרה העיקרית: שמירה על רוב יהודי למען הבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הוא הלך בדרכו של דוד בן־גוריון. הוא ידע כי למנהיג אין זמן לדחות הכרעות. הסוס הדוהר של ההיסטוריה אינו מעניק הפסקות כדאיות. למרות ההסתה נגדו, יצחק לא נשא שכפ”ץ פיזי או פוליטי. ועל כן, בקדנציה השנייה שלו הוא ידע שהוא חייב להמשיך ולהוביל לשלום, אף שהדרך זרועה במוקשים - מימין ומשמאל. 
 

אנו, החברים בממשלתו, בחרנו בדרך ברורה והיינו נאמנים לה. הממשלה פעלה כצוות אמיתי, שבראשה מנהיג איתן בדרכו, שאינו זז ושאי אפשר להזיזו. הישגיה של ממשלת רבין מדברים בעדם: הממשלה שינתה את סדר העדיפות הלאומי. היא שיקמה את התשתית החברתית והכלכלית שלנו, היא בנתה והצמיחה. ביקשה שלום ורדפה שלום במחיר פשרה היסטורית שבלעדיה אי אפשר להשיג שלום: שתי מדינות לשני העמים. ידענו אז מה שאנו רואים היום - אם תהיינה שתי מדינות לשני העמים, תהיה אינתיפאדה אחת לכל הצדדים. ישראל זכתה להכרה עולמית בשל עמידתה האמיצה למען השלום ובשל האופי הדמוקרטי והמבנה החברתי שהיא הקימה. היא זכתה להכרה מפני שאף על פי שב־1948 לא נראה שותף לשלום, הושג שלום אמיץ עם הגדולה שבמדינות ערב, מצרים, ועם הקרובה שבמדינות ערב, ירדן. 
 

ממשלתו של יצחק הייתה לדגם של הנהגה אמיתית שבראשה מנהיג עשוי ללא חת. היא הצליחה לשלב חזון גדול עם מעשים גדולים, והוכיחה שטיפול בנושא החברתי לא פוגע בבנייה העצומה הן במישור המדיני והן במישור הביטחוני. זו הייתה ממשלה מהפכנית גם בתחום החינוך, ההשכלה, התרבות והמדע. בשנותיה, חל גידול דרמטי בשכר המורים. תקציב החינוך הועלה מ־8 מיליארד ל־14 מיליארד שקל - 70% גידול. הייתה פריצת דרך בתחום ההשכלה הגבוהה, ובמיוחד בפריפריה, שקמו בה מכללות רבות שקיבלו הכשר אקדמי.

תשתית התחבורה זכתה לתנופה, כשגולת הכותרת הייתה כביש חוצה ישראל, כביש 6 - שנקרא בצדק “דרך יצחק רבין” - שישראל הייתה נותרת משותקת בלעדיו עד היום הזה. בתחום הבריאות הממלכתית הוא מנע את קריסתה של קופת חולים, וכמיליון תושבים, מהמרכז ומהפריפריה החברתית, זכו בביטוח בריאות ובסל בריאות. וכך, כל אזרח יכול להגיע לרופא ולרפואה. 

נקרא בצדק על שמו, כביש 6
 

ממשלת רבין השכילה לקרב בין אזרחיה היהודים ואזרחיה הלא יהודים - ערבים, דרוזים, בדואים, נוצרים ומוסלמים. היא פעלה למען הגברת השוויון ותחושת השותפות האזרחית, היא השקיעה בתשתיות ביישובי המגזר הערבי, ביד מושטת לדו־קיום. הממשלה השוותה את קצבאות הילדים ללא הבדל לאומי או דתי. יחסיו של יצחק עם ארצות הברית הגיעו לשיא, הן מצד הממשל האמריקאי והן מצד התמיכה הדו־מפלגתית של הדמוקרטים והרפובליקנים כאחד. 

בתחום המדיני, בכהונת ממשלת רבין הראשונה הושג הסדר הביניים עם מצרים, ולאחר מכן הסכם השלום עם הקרובה שמדינות ערב, ירדן. כמו כן הנחנו את היסוד לפתרון של שתי מדינות לשני העמים. העולם כיבד את ישראל על ייחודה, על הדמוקרטיה שבה ועל השילוב הנדיר שבין אומץ לב צבאי לצורכי הגנה ואומץ לב אזרחי, כדי להשכין שלום. 
 

כל זה לא היה טיול בגן שושנים. היו לנו פיגועי טרור קשים. הפלסטינים שינו את דעתם, וערפאת לא השכיל להקים עם אחד עם רובה אחד. הפלגים הקיצוניים לא פסקו מלהתקיים, הייתה הסתה פרועה נגדנו. גם אצלנו, בפנים, היו גילויי קנאות, מקרים קשים של שפיכות דמים. אבל היום אפשר לומר כי למרות כל המכשולים וכל האיומים, וגם למרות הכדור שרצח את יצחק, הרוצח השפל כשל במשימתו ויינמק בכלאו כל חייו. יגאל עמיר לא ניצח כי אי אפשר לרצוח דרך. 
 

דרכו של רבין נותרה בקרבנו. היום, יותר מתמיד, אנו חסרים את מנהיגותו של רבין, מנהיגות בעלת חזון ברור המעוררת תקווה בלב העם. מנהיגות אמיצה היודעת לקבל הכרעות קשות כפי שידע רבין וכפי שידע בן־גוריון - ובראשן ההכרעה ההיסטורית כי עתידה של מדינת ישראל יישמר כמדינה יהודית ודמוקרטית רק אם נדע לשמור על הרוב היהודי ולהיפרד לשלום משכנינו הפלסטינים. זוהי הדרך שנותרנו ללכת בה, דרך של פשרה היסטורית הכרחית לטובת עתיד ילדינו ולטובת עתיד מדינתנו.