אפקט הפחד: האם כולנו נפגעי חרדה ואילו סימנים דורשים טיפול?

ההשלכות מיידיות. בנט”ל מדווחים על עלייה של למעלה מ־100% בפניות לקו הסיוע. גם צוותי החירום נרתמו וסייעו במענה לפניות. בימים האחרונים, מספרים שם, יש פניות מגוונות יותר גם ממסגרות חינוכיות וקהילתיות המעוניינות בפעילות מחזקת ותומכת, מהורים המודאגים מקשיים מתמשכים של הילדים, וכן מאנשים שנחשפו בעבר לאירועי טרור ומלחמה ומתקשים להתמודד עם ההצפה הרגשית בעקבות גל הטרור הנוכחי.
 

על ההשלכות בעתיד – עוד רבות ידובר. בינתיים, נותרת השאלה באוויר. האם כולנו נפגעי חרדה? האם כולנו מוכי טראומה? 

מערוך להגנה עצמית. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
 

הטראומה של כולנו
 

“חשוב לציין שהחששות, הדריכות, התגובות האישיות של כל אחד - החל מהימנעות לצאת מהבית, דרך הצטיידות באמצעי הגנה, ועד להכחשה של המצב - הם נורמליים לגמרי”, אומרת מנהלת קו הסיוע בנט”ל גילה סלע. “כל אחד - בהתאם לאישיותו, מצבו הנפשי, הניסיון הקודם שלו והכוחות שלו - מגיב אחרת למציאות הבלתי אפשרית שבה אנו חיים”.
 

יכול להיות שאנחנו חרדתיים וירדנו מהפסים? התשובה שלילית. עד כמה זה מרגיע? תחליטו לבד. “הפחדים שאנשים חשים הם מציאותיים", אומרת סלע. "בניגוד לחרדה שבה תחושת הסכנה היא סובייקטיבית ולא קשורה בהכרח לסכנה ממשית, הרי שבגל הטרור הנוכחי הסכנה היא ממשית ומציאותית, ולכן החרדה נובעת מפחד או מאימה. האימה נובעת מסכנה ממשית ומציאותית כמו פחד, אך נוסף בה אלמנט של הבלתי צפוי, ולכן התגובה אליה קיצונית יותר. זאת בניגוד למצבים שבהם הסכנה ידועה, ניתן להתכונן אליה וניתן לבצע פעילות כדי להפחית אותה, כמו שבזמן טילים מושמעת אזעקה, ומיד אחריה יש להיכנס לממ”ד או למקום מוגן, מה שמביא לתחושת שליטה ורגיעה. במצב של אימה, ניטלת מהאדם תחושת השליטה בחייו, וחוסר האונים גדול מאוד. ככל שחוסר השליטה גדול יותר, כך גם התגובות קיצוניות יותר, ומכאן גם עלולות לצמוח תגובות קשות יותר לטווח הארוך שיצריכו טיפול”. 
 

איתן אדר, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט בת.ל.מ - מרכזי מומחים בפריסה ארצית לייעוץ, אבחון וטיפול פסיכולוגי - מונה את סימני האזהרה שיש לשים לב אליהם. הראשון - שינוי בהתנהגות החורג מהנורמה של האדם. השני - הימנעות מיציאה מהבית ומניעה מילדים לצאת מהבית. השלישי - בעיות שינה חריפות – סיוטים הקשורים לפגיעה בבני משפחה ומקורבים. הרביעי - חוסר שקט נפשי ועצבנות. החמישי - ניתוק מהחברה וחוסר רצון במגע עם אחרים. השישי והאחרון מתייחס לילדים: רגרסיה (נסיגה) בהתנהגות, למצב תלותי יותר, שונה מגילם. “התנהגות ההורה שוות ערך להתנהגות הילדים. הורה עצבני ולחוץ משליך את ההתנהגות על הילד, ולכן יש לשים לכך לב”, אומר אדר. “כל אלה יכולים לגרום לפוסט טראומה, אך נסייג שרוב האנשים מצליחים להתגבר על הפחד ולחזור לחיים הרגילים. מי שאינו מסוגל לכך או מי שמאותת סימני מצוקה, יש להתערב ולנסות להציע לו עזרה או לכל הפחות שיחה גלויה”. 

סלע מסכימה: “רוב האנשים מצליחים לחזור לשגרה בכוחות עצמם, והאירועים לא משבשים לטווח הארוך את חייהם. הם חוזרים לתפקוד תקין, לשגרה, וזוכרים את האירועים כחוויה מאוד לא נעימה אך לא משבשת חיים. חלק מהאנשים לא מצליחים לחזור לשגרה וממשיכים לחיות את האירועים ואת תחושת הסכנה, כאילו הם עדיין כאן. אנשים אלו זקוקים לטיפול כדי לעבד את החוויות הקשות האלו ולמצוא כוחות כדי לחזור לתפקוד תקין. אנשים שחשים שלא חזרו לעצמם כחודש לאחר שהחיים חוזרים למצב של שגרה, זקוקים להתערבות טיפולית כזאת או אחרת”.

חנות לרכישת גז מדמיע. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

בהשוואה לתאונות דרכים או אירועים פליליים, הסכנה להיפגע מאירוע טרור נמוכה גם בתקופה זו. נשים מדברות בתקשורת על החשש, אך בחברה הישראלית, שבה אתוס הגבר הגיבור רווח, גברים נמנעים מכך. “מה עם הגברים? למה קולם כמעט שלא נשמע בתקשורת?”, שואל ד”ר גיל מאור מהמכללה האקדמית גליל מערבי. “כמספק שירותי תמיכה טלפונית לעזרה ראשונה במצבי חרדה, אני יכול לציין ששישית מהפניות הן של גברים. לא ראיתי התייחסות לגילויי חרדה של גברים מול מצבי טרור, ואם כבר יש עיסוק בגבר החרד, הוא סביב נרטיב הגיבור שעבר אירוע פוסט טראומטי סביב לחימה. לכן ראוי לדבר ולכתוב על זה, ולו בשביל להעלות את המודעות לכך שהתופעה של גילויי מתח וחרדה של גברים ממצב ביטחוני הקשור בטרור – קיימת ופוגעת בגברים רבים”.

“טרור הוא מונח שמוגדר כאירוע הזורע פחד. יש להתייחס לשלושה פרמטרים: האדם המבצע פעולת פגיעה, אופי הסיקור שלה בתקשורת ורגישות המאזין או הצופה שמקבל את הדיווח. לצורך העניין, לאדם הנפגע אין זה משנה האם הוא נפגע מאירוע טרור או מאירוע פלילי, אלא רק לאחר ההד התקשורתי של האירוע. הדיווח של התקשורת פוגש אצל היחיד מערכת מנטלית של חוסן – רגשי, וגניטיבי והתנהגותי - המספק עמידות בפני מצבי אתגר וסיכון, והוא מורכב מרמת הסיכון להיפגעות מאירוע מול היכולת להתמודד איתו באמצעות כלים זמינים בזמן אמת”.
 

“נכון, אולם מערך החוסן שלהם נבנה בצורה שונה, ולכן יוצר תגובה שונה. האתוס המקובל הוא שנשים רגישות יותר ועמידות פחות, ולכן הן חשות שהיכולות שלהן להתמודד פחות טובות, בפרט לאור סיפורי הגבורה של ציבור אזרחים שעצר בגופו מפגע. האתוס של הגבר הוא שהוא אמור להיות גיבור ולהילחם. ובהבדל זה נעוץ ההבדל בהתמודדות של גברים ונשים”.
 

מתוך שיחות שערך ד"ר מאור לאחרונה עם גברים שפנו לקבלת תמיכה נפשית בהתמודדות עם אירועי הטרור האחרונים, עולות מספר סוגיות: גבר נחשב ליותר חזק, ולכן בתודעה הכללית נחשב ליותר מוגן. האומנם? “לא בטוח. הכוח של גברים בהתמודדות ישירה לא רלוונטי במצב של הפתעה. הסיכוי של גבר ואישה להיפגע - זהה”, אומר ד"ר מאור. 
 

“ממש לא. נשבור מיתוס ונגיד נהפוך הוא. מחקרים מראים שבמצבים כאלה הפעילות היא אוטומטית, ולנשים פעילות אוטומטית מהירה ויעילה יותר לצורכי הישרדות מאשר לגברים. לא בטוח שגברים יודעים שרמת ההיפגעות שלהם דומה לזו של נשים, אבל זה עובר בראש. למרות שגברים מרואיינים בתקשורת כגיבורים, למעשה זהו מיעוט שהזדמן לו להחזיק נשק, לעתים מאולתר. רוב הגברים מריצים בראש סכנת היפגעות, אך ברוב המקרים יש להם תחושת ביטחון גבוהה יותר. גברים לא מפחדים פחות, אבל נשים פשוט מדברות על זה יותר מגברים”.
 

“תקשורת עם המשפחה היא המפתח הראשון והחשוב – דברו עם בת הזוג על המצב, ללא נוכחות ילדים או אחרים. בררו בשיחה מה אתם מרגישים וחושבים על המצב, על הסיכוי להיפגע ועל הכלים שיש לכם להתמודד. עליכם לוודא שאינכם משתמשים באסטרטגיות של הימנעויות במטרה לא להתמודד עם סכנת היפגעות אפשרית, כמו לצאת לרחוב, ללכת לקניות. יש לבנות מערך חוסן, הכולל כלים יעילים להערכת מצב סיכון וכלים זמינים להתמודד במצבי חירום, הכולל תרגול ביצוע בשני שלבים – בריחה, ורק אחר כך בחינת אפשרות עזרה. כמו כן, יש להימנע מהיצמדות לחדשות ולדיווחים השוטפים במהלך כל שעות היום”.
 

אי אפשר לדבר על חוסנו של הפרט מבלי לדבר על חוסנה של חברה, המורכבת מאותם פרטים. ד”ר עידו ליברמן, החוקר את החברה הישראלית בחוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, מסביר ממה נובע חוסנה של החברה הישראלית גם בעתות משבר. “הטראומות מאינתיפאדות מאורגנות, פיצוצי אוטובוסים ופיגועי ראווה מרובי נפגעים יהיו גדולות יותר, בגלל אפקט הפחד שהן יוצרות לעומת טרור יחידני שמבוצע בנשק קר. הטרור מבקש לזעזע, להוציא את הפרט מאיזון ולהפר את שלוותו על ידי זריעת פחד לא רציונלי. ההיצמדות לשגרת היום, כמו גם סיכולי הפיגועים המעלים את תחושת הביטחון בציבור, מעלים את מידת החוסן אל מול הטרור”, אומר ד"ר ליברמן.
 

“כן. את מידת החוסן החברתי ניתן למדוד, בין היתר, בפער הקיים בין ההתנהגות הציבורית בשגרה לבין ההתנהגות בימים סוערים. החברה הישראלית סיגלה לעצמה במהרה התנהגויות של שגרת חירום, המאפשרות אורך נשימה ותחושה שניתן לשלוט במצב ולקיים אורח חיים תקין או אפילו קרוב לנורמלי. לדוגמה: הממשלה והרשויות המוניציפליות מתגברות את האבטחה במוסדות השונים. קיימת פריסה רחבה של כוחות הביטחון במרחב הציבורי, וגם הסקטור הפרטי מוסיף שמירה בבתי העסקים כדי לנסות ולצמצם את התחושה בפגיעת הביטחון האישי למינימלית. אפילו הצטיידות בגז פלפל היא אחד הסממנים לכך שהציבור מצליח להסתגל למצב החדש ולהמשיך בשגרת יומו. המשק אינו נפגע, מוסדות הלימוד והשירותים הקהילתיים מתנהלים כרגיל, ולא רק הם. מקומות בילוי אינם נסגרים, בתי הקולנוע, הקפה והקניונים ממשיכים לתפקד, גם אם בהיקף פעילות מצומצם יותר, ונשארים פתוחים גם בימים שבהם היו שלושה ניסיונות לפיגוע. לא מדובר בכוחו של הרגל או בזלזול באיום, אלא בהסתגלות”. ד