אור פחטר, תלמידת י"ב בבית ספר תיכון במרכז הארץ, שחיה עם שיתוק מוחין קל (CP), ביקשה באמצעות הפייסבוק מהמורים שלה שיתנו לה לצאת לטיול השנתי כמו כולם.
השיתוק של אור בא לידי ביטוי בליקוי ראייה ובפגיעה ברגלה השמאלית, והיא טענה בסטטוס ברשת החברתית כי בית ספרה לא מאפשר לה לצאת לטיול השנתי הקרוב, באופן שיוויוני כמו לכל ילדי השכבה האחרים.
"בתחילת השבוע עמדה להקת בית הספר על הבמה במסגרת טקס לציון יום הזיכרון לרצח רבין ושרה את המילים: 'ואולי יבוא היום ונהפוך שווים' שאפילו הוצג בשפת הסימנים", כתבה אור בפוסט מרגש שכבר זכה לעשרות לייקים. "חשבתי איך אפשר לשיר את השיר הזה בלי באמת להתכוון לכל מילה? איך 'חינוך' וערך כמו 'שיוויון' הם סתם מילים כשהם לא מיושמים הלכה למעשה?"
"בעוד פחות משבועיים (9-11.11) יתקיים אצלנו הטיול השנתי האחרון של בית הספר שידוע כחוויה משמעותית. עד כאן הכל טוב ויפה, הבעיה שלי היא שביה"ס לא מאפשר לי להשתתף בטיול כמו לכולם. למרות שאני עצמאית לגמרי ופעילה מאוד בהמון מסגרות - כל זה לא מספיק לביה"ס להוציא אותי לטיול השנתי במלואו – ולפעול בניגוד להמלצת המנהל הפדגוגי (לינק בסוף) להוציא תלמידים עם מוגבלויות לטיול ולהנגיש אותו בהתאם למגבלה איתה מתמודדים אותם התלמידים", כתבה הנערה.
לדבריה של אור, בכל שנה, מאז כיתה ט' לפחות, נמנעה ממנה ההשתתפות בטיולים ובפעילויות חוץ בית ספריות באופן מלא (כמו למשל הטיול לפולין) – ותמיד בתירוצים לא רלוונטיים: "גם השנה, דבר לא השתנה ונודע לי שאצא רק לחלק ממסלולי הטיול (וגם זאת רק אחרי מאמצים מצידי ומצד אשת צוות שהייתה לטובת ערכים חינוכיים). כשניסיתי לבוא ולדבר, מנהל ביה"ס אמר ש: 'היה אפשר גם לא להוציא אותך בכלל', וכשהתעקשתי הסביר ש"אי אפשר היה למצוא דרך אחרת להעביר את המסר [החינוכי] שאנחנו רוצים להעביר בדרך אחרת/מסלול אחר'".
"מה המסר, אתם שואלים?- 'אני ועצמי' והכוחות שיש בי. נשארתי חסרת מילים אל מול המילים חסרות התוכן האלו, ועצובה אל מול המחיר הערכי שביה"ס משלם", כתבה בפוסט קורע הלב.
אור טוענת כי מנהל בית ספרה מסרב לקחת אחריות, וסירב להצעתה להוציא מלווה מטעמה כפשרה. "האפשרות לבנות מסלול שאוכל להצטרף אליו ולא יהווה 'סיכון' מבחינת מנהל ביה"ס לעולם לא עלתה לדיון. העליבה אותי הבחירה לדלג מעל המסר של "שיוויון הזדמנויות" ויחס שווה ולהוציא אותי לטיול *ולכל הטיול* - ממש כמו כולם. בעצם ההחלטה הזו, מעצים ביה"ס את הבעיה שהוא אמור לחנך עליה ומרחיב את הפערים ביני לבין חברי".
"בניגוד למנהל אני הולכת ליישם את הסיסמאות של מערכת החינוך – הפעם אני לא מתכוונת לוותר! זו ההזדמנות האחרונה שלי לחוות חוויה שכזו וזה מגיע לי איך שלא מסתכלים על זה. אני שווה!", מכריזה בפוסט התלמידה האמיצה.
"כולי תקווה שהמסר יגיע לאנשים הנכונים ושהשנה אוכל לצאת לטיול ביחד עם כולם וש"יבוא היום ונהפוך שווים" יהפוך משורה יפה בשיר לדבר האמיתי וכולנו נוכל לצאת יחד לטיולים ולהיות יחד כשונים שמקבלים *הזדמנות שווה*", סיכמה אור.
יש לציין כי פחטר סיפרה למעריב יוצאת לטיולים רבים עם המשפחה הכוללים לינה וכן מדריכה בתנועת נוער ללקויי ראיה, הנקראת "יח"ד - נוער". "המנהל נתן לי שלוש אופציות - או שיום שלם מתוך שלושת ימי הטיול אשב באוטובוס או להגיע אחרי שמסיימים כולם את המסלול או שאקבל מסלול קל יותר ואז תלמידים יבחרו איזה מסלול הם רוצים לעשות", סיפרה למעריב.
לדברי פחטר יש לה אישורים רפואיים המצהירים כי היא יכולה לבצע טיולים מבחינה גופנית. "אם המנהל חושש לסכן אותי, לכאורה בטיול, אז שפשוט ינגיש לכל התלמידים את הטיול כך שאוכל לטייל יחד עם כולם", אמרה.
מרשת אורט נמסר בתגובה כי "העניין מוכר להנהלת בית הספר אשר מלווה את התלמידה בהתמודדות שלה לאורך כל השנים. בשל רמת הקושי של חלק מהמסלולים בטיול השנתי הקרוב, הוצעו לה מספר חלופות למסלולים מסוימים שאותן תעשה עם חלק מהתלמידים בשכבה ולאחר מכן תשוב להמשך הפעילות עם יתר חבריה".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "ממחוז תל אביב נמסר בתגובה כי, מבירור הנושא אל מול מנהל בית הספר עולה כי היה עליו למצוא את האיזון שבין התאמת הטיול לתלמידה לבין רצונותיהם של יתר התלמידים להשתתף בטיול המשלב הליכה רגלית. אשר על כן, הוצעו לתלמידה מספר הצעות לשילובה בטיול באופן מיטבי.
בין השאר החליט המנהל לשכור מדריך נוסף ולאפשר מסלול הליכה אלטרנטיבי לכל התלמידים המתקשים בהליכה, וזאת רק לשעות הבוקר של היום הראשון בהן מתקיימת ההליכה במסלול. חשוב להבהיר כי, מעבר לאותן שעות שבהן הכתה תתפצל לשני מסלולי הליכה, כל הטיולים והפעילויות החברתיות מותאמות ומשותפות.
המחוז והנהלת בית הספר מקווים ומצפים לראות את התלמידה נוטלת חלק בטיול", אמרו במשרד החינוך.