"השתיקה, התמימות וחוסר הידע שנתקלנו בהם מאיימים מאוד, מאחר שהם משמשים כר נוח למפגעים ולחוסר בזיהוי ובטיפול", כך נכתב בעמוד הפייסבוק הייחודי "לא תשתוק", שנפתח לפני כשבועיים ומבקש לתת במה לנפגעי תקיפה מינית במגזר החרדי. "מקווים שתהיו שותפים ותעזרו לכולנו לא לשתוק. זוהי הצלת נפשות". מאז הקמתו כבר פורסמו בעמוד הפייסבוק כמה עדויות אנונימיות על מקרי הטרדה מינית או ניצול מיני שבוצעו בקרב בני המגזר, נשים וגם גברים.
העדויות בדף קורעות לב וחושפות לא פעם את חוסר הרגישות שמפגינים לעתים רבנים, קרובי משפחה וחברים שאינם מודעים לעוצמת המצוקה ועוצמת השפעותיה של הטראומה לעתיד. כך למשל, צעירה שנאנסה בידי אדם שפרץ לבית משפחתה כתבה: "למחרת הלכנו לרב. אבא סיפר לו ברמזים, ואת העיניים המבוהלות והדואגות שהרב פתח אני לא אשכח לעולם. הוא אמר כמה דברים, שאל איך אני מרגישה, עניתי שבסדר גמור, ואז קיבלתי הרצאה קצרה ודואגת, שבה נאמר לי להתחזק קצת בצניעות, לעשות חשבון נפש למה זה קרה לי ולקחת על עצמי להתחזק באמירת 'מודה אני' כל בוקר בכוונה".
"הידיים התחילו לגעת וכמובן שהוא שאל אם אני בסדר", סיפר נער באחת העדויות שהגיעה לידי עורכי עמוד הפייסבוק "לא תשתוק". "דווקא הרגשתי ממש טוב. אבל אז אחרי שהוא הוריד ממני את המכנסיים, הוא אמר לי לשכב על המיטה. צייתתי כמו רובוט, פחדתי אולי מהלא נודע, ואז הוא אמר לי: אני מבטיח לך שזה לא יכאב".
"הגיע הזמן להאיר אור על הנושא הזה ולבער אותו מקרבנו". עמוד הפייסבוק "לא תשתוק" צילום מסך
"אסור לנו לשתוק יותר", אומרת כעת שרה לאה, חרדית מבית שמש. "לא משנה מי הפוגע, גם אם הוא רב או מנהיג קהילה, הוא צריך לשבת מאחורי סורג ובריח".
ומה עם הסטיגמה שעלולה לדבוק בקורבן שנחשף והפגיעה בשם הטוב, במשפחה ובסיכוי למצוא שידוך?
"הגיע הזמן להאיר אור על הנושא הזה ולבער אותו מקרבנו. הדור היום אחר, מתקדם יותר. אנשים מסוגלים לדבר, לא כמו פעם. במשך שנים לא דיברו, מהבושה, מהסטיגמה, אבל חייבים לדבר ולמצוא דרך להגן על הקורבנות. אני מברכת על הפרויקט הזה. חד־משמעית".
"החברה החרדית היא מעגל סגור", מסבירה ד"ר חנה קהת, מייסדת "קולך", פורום של נשים דתיות שפועל ליצור "שינוי חברתי ותודעתי בנושא שוויון מגדרי בקהילה הדתית בישראל". "איום ביצירת סטיגמה יוצר שתיקה. החברה החרדית עוברת עכשיו תהליך מאוד מעניין. המודעות של הנשים עולה, המודעות לבעיות כלליות וביקורת עצמית עולה, ולכן כנראה הנושא פורץ. אנחנו, בחברה הדתית־לאומית, עברנו תהליך דומה לפני שנים".
האם לא מדובר במהלך שייצר התנגדות בחברה החרדית?
"אני מניחה שחלק מהרבנים יצאו נגד היוזמה הזו. כל זעזוע בחברה סגורה יוצר התנגדות".
גם ד"ר קהת נחושה בדעתה שהגיע הזמן לשבור את השתיקה. "אין חברה נקייה מפגיעה מינית", היא אומרת, "אבל כשהחברה שותקת, הפוגע ממשיך לפגוע. העמוד בפייסבוק יוצר בעצם מערך תמיכה. אני בעד לדבר, לצעוק, להתלונן. בהקשר לכך, הכוח החברתי של הרשתות החברתיות מאוד גדול".
"נפתח הסכר"
מאחורי הקמת הדף עומדים שישה צעירים וצעירות מהמגזר החרדי שיצאו ללימודים אקדמיים, בהם סטודנטים לפסיכולוגיה ולקרימינולוגיה. יוזמת ומקימת הדף היא אביגיל קרלינסקי, בת 27, סטודנטית לסוציולוגיה שעובדת בהייטק. "האמת שהכל קרה בלי כוונה", מספרת קרלינסקי על ההחלטה לפתוח את עמוד הפייסבוק. "יום אחד פרסמתי פוסט בפייסבוק שבו השוויתי בין מחבל לאנס, בין הפחד ממחבלים המוכר לכולנו עקב אירועי החודשים האחרונים ובין הפחד של נשים ללכת ברחוב בשעת ליל ובאזורים מועדים. הפוסט הצליח מעל למצופה, קיבלתי הסכמה נשית גורפת, הרבה שיתופים, תגובות עוצמתיות מאוד. גברים דיווחו שנפל להם אסימון לגבי איך מרגישה אישה, שפגעתי להם בול ואף פעם הם לא חשבו על זה ככה. כמה מהם אפילו סיפרו שהם ממש בכו מההבנה שכך חשות נשותיהם ובנותיהם, שהן לא הולכות ברחוב בצורה בטוחה כמו שגברים הולכים. לאחר כמה ימים פרסמתי תגובה לפוסט הזה של חברה שעברה אונס, והתגובה זעזעה עוד אנשים עד כדי כך שהוצפתי בפניות רבות של הצעת עזרה לאותה חברה. אנשים טובים ומקצועיים לקחו את העניינים לידיהם, וכרגע היא מסתייעת על ידם, אבל לפני כן היא הייתה בודדה לגמרי בהתמודדות שלה מול רשויות החוק. בשלב הזה לאנשים כבר נפתח סכר והם רצו לשתף. אחד, למשל, סיפר שאשתו לא יודעת כלום ממה שהוא עבר בתור ילד, שזה הודחק עמוק, והוא לא ישן כל הלילה כי הזכרתי לו את הטראומה. התנצלתי עמוקות, והוא ענה: 'את חייבת להמשיך. אם בזמני היה אפשר לדבר, הייתי הרבה יותר בריא עכשיו. זה טוב שהצפת וזה טוב שתציפי עוד. אל תפסיקי'. חלק מהתגובות היו פחות מעודדות. לאנשים היה קשה מדי לשמוע צרות כאלה. אז החלטתי להפריד, להניח את כל הדיבורים הללו בדף נפרד ומוגדר ולא בקיר האישי שלי. מי שרוצה – שיקרא. אנחנו לא מעוניינים לכפות על אף אחד מסה רגשית קשה לעיכול".
מה השינוי שאתם מקווים לחולל?
"שם הדף 'לא תשתוק' הוא תמצית החזון שלנו. אנו רוצים מציאות שבה אף נפגע לא שותק, אלא מספר ומערב גורמי מקצוע לטובת עצמו ולטובת החברה הישראלית כולה שבה פוגעים מסתובבים כיום חופשי. אנו רוצים שכל הורה בישראל ידע שהתופעה קיימת, ידע את הנתונים המספריים והפסיכולוגיים בנושא וידבר על כך עם ילדיו בצורה נכונה, כך שאם חלילה יקרה משהו, הילד יפנה להוריו והעניין יטופל על הצד הטוב ביותר. חשוב לציין שהבעייתיות הקיימת היום אינה רק מכיוון מטה, אלא היא הרבה מאוד מכיוון מעלה: יש חוסר במיזמים חינוכיים בנושא, יחס לא ראוי של המשטרה לנפגעים שמגישים תלונה, יחס לא מבין של שופטים במהלך המשפט, קלות סגירת התיקים בנושאים כאלה 'מחוסר עניין לציבור'. כל אלו עניינים שחייבים שינוי מהותי במדינה".
איך אתם מבטיחים פרטיות מוחלטת למי שפונה אליכם?
"התגובות מגיעות כהודעות אלינו לדף או למייל. אנחנו לא מפרסמים את השם ומטשטשים פרטים מזהים. מפליא, אבל יש גם אנשים שמעוניינים לפרסם בשמם האישי. הם הגיעו להחלטה שהם לא מתביישים בכלום, שהם לא עשו שום דבר רע ושזה בסדר גמור לעמוד ולספר לעולם את הסיפור הכואב שלהם".
האם מעבר לפרסום העדויות, אתם עומדים לקיים פעילויות סיוע אחרות כגון מתן תמיכה נפשית וייעוץ או עריכת כנסים בנושא?
"אנו מקווים לכך בהמשך. כרגע אנחנו עסוקים בהכנסת מודעות לשיח הציבורי, במתן ייעוץ פרקטי להורים איך להגן על ילדיהם, וכמובן במתן במה וביטוי למי שנפגע ומעוניין לקבל חיזוק והפניה לגופים מקצועיים קיימים במקרה הצורך. יש לנו תוכניות רבות לעתיד, אנו מגבשים אותן ואת עצמנו בצורה מאוד אינטנסיבית כרגע, ואולי בהמשך אף נפעל כעמותה רשמית".
איך תגיעו לחרדים שאינם גולשים בפייסבוק או חשופים למדיה?
"אליהם נצטרך להגיע באמצעים אחרים כמו רדיו חרדי, כנסים, הרצאות וכו'. עם זאת, קיבלנו כבר פידבקים גם מחרדים שלא חשופים לרשת. המידע עובר מפה לאוזן. השיח בנושא החל להתעורר לחיים".
"מה קורה אחר כך"
בארצות הברית פועל זה ארבע שנים ארגון הנקרא JEWISH COMMUNITY WATCH, שנועד לעודד שיח על פגיעה מינית בתוך הקהילה היהודית ופועל על מנת לחנך ילדים להתגונן בפניה, ובמקביל לגרש את הפוגעים מתוך הקהילה. הארגון, שהוקם על ידי שני אחים, עורר עם הקמתו סערה עצומה בקרב הקהילה הדתית־חרדית בארצות הברית. מה שהתחיל כהתארגנות קטנה במטרה לעקור מן השורש מה שנדמה היה כמספר קטן של עבריינים בקהילות החרדיות הפך עם השנים לארגון המקיים פעילות ענפה. מתוך מאות הסיפורים שהגיעו לידי הארגון, חלק הבשילו לכדי תלונות במשטרה ומאסרים. כמו כן, אירועי המודעות לנושא שנערכו בקהילות החרדיות ברחבי המדינה, בחסות הארגון, הצליחו לשבור במקצת את מחסום השתיקה. הפעילות של הארגון זוכה באופן כללי לתמיכה עצומה מהממסד הרבני, אם כי ישנם גם מחאות של רבנים מסוימים ואיומי חרם עליו.
דבי גרוס, מנהלת מרכז הסיוע לדתיים וחרדים באיגוד הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית זה 22 שנים, בטוחה שהיוזמה המקומית של "לא תשתוק" תסייע להרבה נפגעים ונפגעות. "כשפתחנו את הקו החם לדתיים וחרדים בשנת 1993 קיבלנו בערך 350 פניות בשנה", מספרת גרוס. "היום אנחנו מקבלים 150 פניות בשבוע. לא כולן כמובן על אונס. 60% מהפניות למרכז הן מהמגזר החרדי, נשים וגברים. עם זאת, אחוזי הפגיעה במגזר החרדי אינם גבוהים יותר מאשר במגזר החילוני".
את רואה שינוי בהתייחסות לנושא בחברה החרדית בשנים האחרונות?
"בהחלט. לפני שנה קיימנו כנס בנושא בירושלים. הגיעו 650 איש, מתוכם 70% חרדים, ומתוך החרדים, 30% היו גברים. השנה אנחנו מצפים ל־1,000 משתתפים. נערוך החודש הכשרה לרבנים חרדים בנושא. הכשרנו מלוות חרדיות, אנחנו פותחים קורסים לממונים על הטרדה מינית בבתי ספר חרדיים. יש עלייה של 50% בפונים החרדים שמוכנים לגשת לרווחה, למשטרה או לבתי חולים. יש שינוי".
איך אתם מגיעים למצב שהקהילה מוכנה לבטוח בכם?
"אנחנו שומרים בקנאות על הפרטיות".
בינתיים, עמוד הפייסבוק "לא תשתוק" הספיק גם לעורר ביקורת במגזר. "נכון, חשוב לא לשתוק", טוענת מירי, חרדית ואם לשבעה ממרכז הארץ, "אבל אני חייבת להעלות כמה שאלות: האחת - למה ברשתות חברתיות? חרדים הם לא בדיוק קהל הפייסבוק הקלאסי. אולי חרדים מודרנים, אבל בטח לא חסידויות, בטח לא בני נוער צעירים מאוד. מי יגיע אליהם? השאלה השנייה היא מה קורה אחר כך? נניח שנשלח מכתב למנהלי העמוד ובו מסופר סיפור קשה, פלילי. מה הם עושים? למה הם מחויבים? ושאלה שלישית שהיא קריטית בחברה שלנו היא מה קורה למשפחה? גם למשפחה חילונית קשה מאוד להתמודד עם דבר כזה, אך אצלנו מדובר בסטיגמה קשה מאוד שיכולה להוביל לפגיעה עתידית במשפחה כולה, בשידוכים, לנידוי מקהילה. איך הם יתמודדו עם האחריות העצומה הזו?"