פרידה מיצחק נבון: איך כמעט התמודד על ראשות העבודה ועד הנשיאות

נבון היה בין מושאי סיקורי העיתונאיים ככתב לענייני מפלגות ("ידיעות אחרונות"). אחד מהם: נבון נמנה עם אותו זן של בשר ודם השואב אליו אהדה. אהדה זו התעצמה כמובן בעת שכיהן כנשיא (1978־1983). אלמלא מיאן, יכול היה להיבחר לתקופת כהונה שנייה. משבר קואליציוני הביא להקדמת הבחירות בשנה וחצי. מפלגת העבודה האופוזיציונית ראתה סיכוי לחזור לשלטון. מנהיגיה, שמעון פרס ויצחק רבין, שניהלו יריבות בלתי נגמרת, החלו להיערך להתמודדות נוספת על ראשות המפלגה, האמורה להוביל לראשות הממשלה. נבון, שחזר לחייו האזרחיים, קיבל פניות להתמודד על הנהגת מפלגתו. אישיותו שידרה מזג שונה משל האחרים. דמות יחידה שיכולה להחזיר את שלום הבית, לא כמתווך אלא כמוביל.

יצחק רבין ושמעון פרס. צילום: שי, פלאש 90.

צלו המאיים של נבון גרם לשניים להיוועד יחדיו ולהגיע לפשרה. ברשימת הרווח וההפסד שערכו, היה ברור כי הסכם יחסום את נבון. חבר הכנסת עוזי ברעם היה מנוע הטורבו שהוביל את מסעו של נבון. נבון חש באי נוחות כלפי פרס, חבר קרוב שהוא תמך בו במאבקיו על ראשות המפלגה והממשלה. ועם זאת, חש שביכולתו כמועמד לשים קץ לשלטון הליכוד, שהונהג על ידי יצחק שמיר.
 

פרס, שידע כי בנבון תלוי סיכויו להיות או לא, הזמין את נבון לשיחה במסעדת “שמש” בירושלים, שקירותיה היו עדים לרבות מהשיחות במאבקי רבין־פרס. הוא שם את הקלפים על השולחן: “עמדתי שבע שנים במערכה הכי קשה נגד הליכוד. לרוב – לבדי. נטעתי, חרשתי, סיקלתי אבנים ואכלתי צפרדעים. עכשיו, ברגע של הזדמנות, רוצים שאסתלק. אין זה מוסרי. אני אתמודד. המרכז יחליט אם הוא רוצה להדיח אותי”. נבון, כפי שסיפר לי בעתו, הופתע מעוצמת רגשותיו של פרס, והשיב לו כי למעשה לא כפר במנהיגותו או בכישוריו של חברו. יתרה מכך, “אצלי בתפריט לא היה רשום אף פעם שרציתי להיות ראש ממשלה. אבל אני מרגיש שיש סיכוי להחליף את השלטון אם מפלגת העבודה תהיה בראשותי”.
 

הוא הציע לרבין ללכת עמו, כאשר הוא, נבון, בראש. הסקרים, אמר, מראים שעם פרס לא ננצח, ואם אני אהיה בראש, ננצח. אך רבין השיב בלשון חד־משמעית: “הגעתי להסדר עם שמעון, ויש שקט במפלגה”. רבין העכשווי לא שש אלי קרב. הספקות הלמו בנבון בעוז. “המתמודדים אינם מתמודדים עוד, מדוע אני צריך לרוץ?” אלא שתוצאות הבחירות יצרו תיקו, ולראשונה נוצרה רוטציה בראשות הממשלה בין המערך והליכוד. “לא יכולתי שלא להרהר ביני לבין עצמי, לו הסכמתם (חשב על שני חבריו) שאהיה בראש, אולי הכל היה נראה אחרת”, סיכם פרק זה בספרו האוטוביוגרפי.

ועוד. בתום מלחמת יום הכיפורים היה נבון בין הראשונים שתבע להקים ועדת חקירה למלחמה ונסיבותיה, אף שידע כי יהיה בכך כדי לפגוע בחבר סיעתו, שר הביטחון משה דיין. בדיון סגור בצמרת המערך בנובמבר 1973 אמר נבון: “עד היום לא שמעתי לא מראש הממשלה ולא משר הביטחון את המילים ‘אני מודה, טעיתי’; ראש הממשלה אחריות כוללת והשני אחריות ישירה”. עליהם להודות, “גם אם יעלה הדבר בכמה מנדטים בבחירות”. כגילוי נאות סיפר כי בפורום סודי של רפ”י טען וחזר וטען כי “הולכת להיות מלחמה... הגישה שלי נתקבלה בין חברי ממש בזלזול”. פרס, עוד סיפר נבון, אמר לו כי “הערבים לא יעשו מלחמה”. אמרתי לו, “סאדאת מוכרח לעשות מלחמה”. פרס השיב: “סאדאת ינחל מפלה”. נבון השיב: “כן, גם אני מקווה, אבל גם אם ידע שייכשל, הוא יעשה מלחמה”. עתה, לאחר שהמלחמה פרצה, כתחזיתו, “היה על גולדה מאיר ומשה דיין לקום בתאריך מוקדם מאוד ולהגיד... ההערכה שלנו הייתה מוטעית, ובשל כך לא ננקטו הצעדים הנדרשים”. 

ועכשיו, התרחשות מהעבר האחר, לשכת ראש הממשלה. ראש הממשלה מנחם בגין ביקש לשחרר אותי מעבודתי לשמש כיועצו לענייני תקשורת. בדיוק אז סיים אפרים קציר את תקופת כהונתו כנשיא, והיה צורך לבחור בנשיא חדש. בגין היה מעוניין בנשיא מזרחי, ואי הלכידות בתוך הליכוד הכשילה את בחירתו של יצחק שווה, פרופ’ לפיזיקה גרעינית, שהוצע על ידי גורמי ליכוד. מפלגת העבודה האופוזיציונית ראתה בכך הזדמנות להשחיל מועמד משלה, ושניים מראשי הסיעה, משה שחל ועוזי ברעם, חשבו שנבון (שבעבר הוכשלה מועמדותו על ידי גולדה מאיר) יהיה המועמד המתאים. ראש הממשלה היה אז בחו”ל, ושחל וברעם פנו אלי. אני מעיד עלי שמיים וארץ כי נמנעתי לעסוק בהליכים פוליטיים. אבל כאן שררה מצוקה. היה ברור שלא ניתן יהיה ללכד את הקואליציה סביב מועמד מוסכם.

העברתי את המידע לראש הממשלה במקום שהותו בוושינגטון. הוא השיב כי עם שובו לישראל יבדוק את הנושא, אבל היה מודע לחוסר היכולת ללכד את הליכוד. עם זאת אמר לי במפורש שאין לו כל הסתייגות ממועמדותו של נבון ולא יפעל נגדה. מסר זה שהעברתי לשחל ולברעם פתח, כפי שהעידו השניים, את הפתח לבחירתו של נבון.
 

לפני שלוש שנים פנה אלי נבון והציע כי אסייע בעדו לכתוב את ספרו האוטוביוגרפי. ישבנו שעות אחדות בבית קפה ברמת אביב בתל אביב, הסברתי לו את הקושי שיש לי בעיתוי המבוקש למלא את בקשתו. עם זאת הרציתי בפניו ארוכות על החשיבות שבספרו, ועל הצורך לפרט ככל האפשר את התפקיד שמילא לצדו של בן־גוריון, שבמהלכו היה עד לתהליך של בניית עם ומדינה לצדו של איש מיוחד במינו.
 

באחרונה, ביום השקת ספרו, פרסמתי בדפים אלה רשימה לכבודו, ומירי רעייתו תבל”א, טלפנה אלי מבית החולים, סיפרה כי קראה את הרשימה באוזני אישה, ומבעד השפופרת אמר לי שתי מילים: תודה רבה.

תודה רבה לך, יצחק נבון, על מה שהיית ומה שעשית.