מחפשים שפה: תחנת קול ישראל ברוסית עומדת בפני שוקת שבורה

"הצל את רדיו רק"ע", מבקשים החותמים, ובהם שחקנים, אנשי תרבות, חוקרים ועוד, ומזכירים: "עבור עולים רבים, הרדיו הזה הוא לא רק המקור היחיד לקבלת מידע חיוני. בשביל רבים מהם רדיו רק"ע זהו סמל. אנחנו יודעים שאתה שם דגש חשוב על המשך העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר. להשאיר את העולים החדשים ללא רדיו משלהם זו טעות, אבל את הטעות הזו עדיין ניתן לתקן. קול ישראל ברוסית משדרת כמעט 25 שנים. רדיו רק"ע ליווה דורות שלמים של עולים בצעדיהם הראשונים בארץ חדשה. הוא לימד אותם עברית, לימד אותם אהבת מולדת, תרבות חדשה, היסטוריה של העם היהודי, ציונות ולימד אותם איך להיות אזרחים למופת... האחריות על חיסולו האטי – על כתפיך". 
 

רק"ע, ראשי תיבות של רשת לקליטת עלייה, משדרת כיום ב־13 שפות, ובהן אנגלית, צרפתית, רוסית ואמהרית. חלק הארי של שידורי התחנה הוא בשפה הרוסית, המשדרת בין 11.5 ל־12 שעות ביממה; כאשר על פי נתוני רשות השידור, שידורי הבוקר, המציעים סקירת עיתונים, שעה של מוזיקה ויומן בוקר, הם בעלי שיעורי ההאזנה הגבוהים ביותר בקרב העולים. ומאחורי הקלעים, מתחוללת "גסיסה אטית ואכזרית" באולפנים ובמסדרונות, כפי שמתארים זאת עובדים. האווירה קשה וטעונה.
 

אנשי רדיו רק"ע ברוסית יכולים למנות רגעים רבים שבהם הרגישו שאין להם מה לחפש שם יותר. עזיבתה של אילה חסון לערוץ 10 הייתה עוד אחת מהמהלומות שספגו מרגע שהתבשרו לפני כשנה על ביטול הרפורמה הצפויה ברשות השידור. "ההרגשה מהדרגים הכי גבוהים ועד למטה היא שאם נשארנו – נדפקנו, ואם לא נשארנו – גם נדפקנו", אומרים מאחורי הקלעים. 
 

"נראה שהם רוצים שכולנו פשוט נתפטר", אומר אחד העובדים. "נכון לעכשיו, מה־1 בנובמבר התחלנו לעבוד כאילו אנחנו בסדנת יזע בסין. לא נדיר שאני צריך להיות בשש בבוקר כבר במשמרת, עד 12:00 להכין כתבה ליומן הצהריים ולהמשיך לעוד משימות בערב. אף אחד לא מתעניין באיכות השידורים". 

האופטימים שבעובדים לא מאמינים שהתחנה תיסגר, אבל מתקשים להתעודד. "השאלה היא לא אם יסגרו או לא, אלא איך נעבוד בתנאים כאלה", מעיר אחד מהם.
 

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני), יו"ר שדולת חופש הביטוי והעיתונות שיזמה דיון בנושא בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, מוטרדת מאוד. "רדיו רק"ע הוא הקשר להוויה הישראלית, החמצן התקשורתי של קהילה שלמה במדינת ישראל. יש אנשים מבוגרים שעולים לארץ, ובתור מדינה קולטת וחפצת עלייה, עלינו לאפשר להם תקשורת בשפתם", היא אומרת.
 

לרדיו רק"ע ברוסית אכן תפקיד חשוב, אם כי קשה להניח את האצבע על המספרים המדויקים. בוועדת הקליטה דיברו על מיליון וחצי מאזינים, בעוד ברשות השידור מדברים על חצי מיליון. כך או כך, מדובר בקהל רחב מאוד. השחקנים המרכזיים במפת התקשורת של אנשי העלייה הרוסית, המונים גם את העלייה מגיאורגיה, בוכרה, אוקראינה ועוד, הם ערוץ 9 בתחום הטלוויזיה, תחנת הרדיו "פרוייה", השבועונים "נובוסטי נידיילי", "טי.וי. קלאב", "סיקרט", "אקו" ו"לוץ'" (גילוי נאות: כל החמישה הם מקבוצת ג'רוזלם פוסט־מעריב), והיומון "וסטי".

  "לאפשר תקשורת בשפתם של העולים". סבטלובה. צילום מסך 

"חשוב להזכיר שורה ארוכה של אתרי אינטרנט ברוסית שפונים אל הצעירים", אומר חוקר התקשורת וההיסטוריון פרופ' רפי מן, מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, המעביר סמינר בתקשורת המגזרית בישראל. 
 

לדבריו, "קשה מאוד לקבל נתונים מדויקים על שיעורי ההאזנה ועל השאלה כמה אנשים הם בבחינת מאזינים פוטנציאלים ברוסית, אבל אין ספק שאנחנו מדברים על לפחות מאות אלפים, במיוחד עולים מבוגרים שלא רכשו עברית ברמה שמאפשרת להם לעקוב אחרי מה שמתרחש בתחנות השידור בעברית, ולכן לרדיו רק"ע יש חשיבות עצומה לציבור הזה. על החשיבות של התאמת אמצעי תקשורת למגזר הרוסי למדנו במלחמת המפרץ הראשונה. ב־1991 ברור היה שבמצב חירום חייבים להעביר מידע מעודכן גם למי שאינם דוברים עברית וגם לדאוג שהם לא יהיו במצב של היעדר מידע, שיגביר את החרדות באופן משמעותי. אומנם חלפה כמעט רבע מאה מאז העלייה הגדולה, אבל עדיין יש צורך רב מאוד בשידורים שייעשו בצורה מקצועית ורצינית, כפי שנעשה מאמץ גדול לעשות בשנים האחרונות".
 

"אם לא יאזינו לרדיו רק"ע, יגבר הסיכוי שהם יחפשו את המידע במקורות אחרים שאפשר להגיע אליהם בערוצי לוויין או באינטרנט, שזה מידע ברוסית שמגיע מרוסיה. נראה לי שחשוב למדינת ישראל ממגוון טעמים וסיבות שאמצעי התקשורת ברוסיה לא יהיו מקור המידע העיקרי למה שקורה כאן, במזרח התיכון ובעולם, לאותם עולים שזקוקים למידע כזה ואינם יכולים לקבל אותו בעברית".

 

שיעורי ההאזנה הגבוהים, כך נראה, לא ממלאים תפקיד מהותי כשגיליוטינה מאיימת מעל. מה לא היה שם? ניסיונות סגירה של ההנהלות השונות והצלה של הרגע האחרון ("אנחנו נטע זר. לא חלק מהברנז'ה הגדולה", מזדעקים העובדים), שמועות על מעבר לשידור של 24 שעות, הפסקת גיוסים כמעט מוחלטת של אנשי מקצוע, פרישה בסדר גודל אימתני ביחס למספר העובדים בתחנה ועוד. בדיון שהתקיים בחודש יולי בוועדת הקליטה על עתידה של רשת רק"ע, סיפר מנהל קול ישראל, שמעון אלקבץ, על התוכנית להקמת תחנת רדיו עצמאית שתשדר ברוסית 24 שעות ביממה.

אלקבץ ציין כי התחנה הרוסית מייצרת הכנסות של ארבעה מיליון שקלים בשנה, בעוד היקף ההכנסות של קול ישראל עומד על 105 מיליון שקל בשנה. "כל הרשות פועלת בימים אלה בתת־תנאים ובמחסור בכוח אדם", אמר באותה ישיבה, "לא ניתן שיפגעו במגוון התרבותי ובפלורליזם בקול ישראל. התכלית של השידור הציבורי היא לתת תמיכה גם במקומות שאין בהם רווחים אדירים ולאפשר את המענה הזה לכלל הציבור. זוהי מלחמה על הבית".
 

גל הקיצוצים האחרון שטף ב־1 בנובמבר 2015. ל־300 עובדים - מרדיו רק"ע, רשת א', ב', ג' ועוד - הוצע ללכת הביתה עם תנאי פרישה משופרים. הגל הזה, לרבות הפורשים לפנסיה, מנה שישה אנשים. רק כדי לסבר את האוזן: כשרק"ע הוקמה, לפני 25 שנה, עבדו בתחנה 67 איש. היום נותרו שם 17: מזכירה, מפיקים, כתבים, עורכים. כולם עושים הכל. במחלקת החדשות בירושלים ("החוטים") נותרו שני עובדים שצריכים להפיק 14 מבזקים, שבעה ימים בשבוע.
 

"אם ברשת ב' יש קלדנית, עורך וקריין, אצלנו יש אדם אחד, שהוא גם מתורגמן. קריין ברשת ב' עובד ארבעה ימים בשבוע, וזו עבודה קשה מאוד. אצלנו עובדים שישה ימים", אומר עובד בתחנה. "בתל אביב יושבים במחלקת האקטואליה חמישה אנשים ועוד אחד בחצי משרה, שעושים סקירות עיתונים בבוקר, שני יומני אקטואליה – בבוקר ובערב, והם גם משמשים ככתבים ומספקים גם דיווחי תנועה. המחלקה השלישית מופקדת על תרבות, פנאי ועוד. תמיד עבדנו על קצה גבול היכולת, אף פעם לא היו אצלנו שומנים. עכשיו זה נעשה עוד יותר מורכב. אין לנו כוח אדם להביא לעזרנו מתחנות אחרות. עד לא מזמן הייתה תחושה שבתאגיד החדש דברים יסתדרו. עכשיו אין לי תשובה על זה".
 

פרופ' ליאוניד ספיבק, העומד בראש עמותת "תרבות וזמן", קיבל על עצמו את תפקיד יו"ר "הוועד הציבורי להצלת רדיו רק"ע". ספיבק עלה ארצה ב־1991 מסן פטרסבורג, ביום שפרצה מלחמת המפרץ: "לא ידעתי אנגלית, לא ידעתי עברית. רק רוסית וגרמנית. מיום שרדיו רק"ע ברוסית נולד, העיניים שלי נפקחו, ובזכות זה ראיתי לא רק את המצב בארץ, אלא מה יש בסביבתנו. מה יש במזרח, מה קורה ברוסיה ובאירופה. אני שומע רדיו רק"ע ומבין פי שלושה או ארבעה יותר מכשאני שומע רדיו בעברית". 
 

לדבריו, אף שמאז עלייתו השתלט על השפה העברית והתאהב בה, הוא עדיין מוצא עצמו צמוד מדי ערב לרדיו רק"ע ברוסית, "בגלל האיכות הגבוהה של השידורים והתרבותיות של הקריינים. יש לא רק אינפורמציה, אלא גם אינטונציה. אני שומע למשל גלי צה"ל ברצון, אבל מקבל שם רק אינפורמציה שטוחה. לא מתרגש. ברדיו רק"ע המידע נכנס לא רק לראש, אלא גם לנפש".
 

איש התקשורת רומן גורביץ' מכיר את האמירה הרווחת "לא צריך רדיו ברוסית, שישמעו בעברית", ומזהה סיבות נוספות לאלו שמנה פרופ' ספיבק: "יש אנשים שהגיעו בגיל מבוגר, וזה כמו חמצן בשבילם. עם כל האהבה לארץ, בגיל 80 בלתי אפשרי כמעט ללמוד את השפה. יש מספיק בעיות בחייהם, והאור שלהם זה השידורים של רדיו רק"ע. דבר נוסף, רק"ע תמיד הייתה מקור לצרכני תרבות בשפה הרוסית. ברוסית יש תרבות עשירה, ומסיבות אובייקטיביות אי אפשר להכניס הכל לרדיו בעברית.

אנשים ברדיו רק"ע רגילים לספק מוצר איכותי. אי אפשר לקצץ דרסטית בכוח האדם, להגדיל את מספר שעות השידור ולשמור על האיכות. אין חוכמה בלנגן מוזיקה מהבוקר עד הלילה. צריך לתת לאנשים את התנאים לעבוד כמו שצריך ולתת למאזינים את המוצר הכי טוב. יש לי הרגשה שזה נראה למקבלי ההחלטות עניין שולי, ועל זה קמה הזעקה. זה זלזול נטו בצרכים של קהילה שלמה".
 

מרשות השידור נמסר בתגובה: "מדובר בתקופה מאתגרת ומרתקת, שבמהלכה פרשו מאות עובדים. אנו פועלים ללא לאות על מנת שלא לפגוע בשידורים ובאיכותם, ברדיו ובטלוויזיה. זאת ועוד, לא זו בלבד שמעל הרדיו לא מרחפת סכנת סגירה, אלא שבימים אלו נעשית עבודה מאומצת על מנת להפוך את השידורים בשפה הרוסית, המשודרים ברק"ע 11.5 שעות, לרשת עצמאית שתשדר 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע".