ראשית, שתי עובדות על מחלות כליה: הן גורם התמותה החמישי בשכיחותו באוכלוסייה בישראל והן עלולות לגרום לפגיעה חמורה באיכות החיים. טיפולי הדיאליזה בישראל מצויים במגמת עלייה מתמדת, ובמרוצת שני עשורים מספרם הוכפל פי ארבעה. לפי משרד הבריאות, אחד מכל שלושה ישראלים מגיל 50 ומעלה יפתח מחלת כליות כרונית. בישראל כיום ישנם כ־5,500 מטופלים שממתינים להשתלת כליות ועד שזו תגיע, אם בכלל, הם יעברו דיאליזה, שאומנם מצילה את חייהם, אבל מצריכה שגרה קשה של שלושה עד ארבעה טיפולים בשבוע. ושני נתונים אחרונים ל"קינוח": נתוני משרד הבריאות מצביעים על עלייה של כ־75% במספר המטופלים שנזקקים לדיאליזה ועל עלייה של 100% בשיעור התמותה ממחלת כליות.
למרות הנתונים הללו, לא הרבה השתנה מאז שפורסמו ממצאי דוח מבקר המדינה בשנת 2013, שהתריע על פערים חמורים בשירותי הרפואה בדרום הארץ ובצפונה לעומת המרכז, המתבטאים בין היתר במחסור במיטות אשפוז, בכוח אדם ובתשתיות ובהמתנה ארוכה לבדיקות.
מה משמעות הנתונים הקשים האלו עבור המטופלים בדיאליזה? היעדר מכונים מתאימים במקומות רבים במדינה שמוגדרים בתור "פריפריה" עבור החולים הנו, במקרים רבים, גזר דין מוות – לא פחות מכך. לטענת העמותה הלאומית למושתלי כליה ומטופלי דיאליזה, ישנו מחסור בעמדות בגליל העליון ובערד, ובאופן כללי, חולי דיאליזה באזורי פריפריה נאלצים לנסוע מרחקים ארוכים כדי לקבל טיפול.
על רקע כל הנתונים הללו, יוצא לדרך מדי יום "רכב הידידות", תרומת הקרן לידידות, בדרכו לבית החולים בעפולה. הרכב מצטרף לתרומה בסך 200 אלף שקל שהקרן תורמת מדי שנה כדי לסייע למשפחות בהסעות לטיפולים רפואיים. מאחורי ההגה יושב מאיר בוחבוט, נהג שעבר הכשרה מתאימה למקרה שאחד מנוסעיו ידמם או ירגיש רע. נדב טובול, יו"ר עמותת תנופה בבית שאן, מספר שהפרויקט יצא לדרך באמצעות עמותה שהספיקה להיסגר מאז. בתקופה מסוימת נוצר מצב שבו חולים נותרו בלי האפשרות לקבל טיפולי דיאליזה. "באותו זמן הם היו מממנים מכיסם הפרטי את הנסיעות. הון תועפות. מדובר בכ־400 שקל הלוך וחזור במונית. המצב הכלכלי שלהם ממילא על הפנים, וזה רק הוסיף לכך", אומר טובול.
"נוצרו קשרים אישיים"
בעקבות הסיפורים הקשים, החליטו טובול ואנשי העמותה לעשות מעשה. הם הגישו בקשה למימון רכב על ידי הקרן לידידות. מקץ פחות מחודשיים הגיע הרכב, שהצטרף אל שניים נוספים. "גברים ונשים, מגיל 29 עד גיל 70, נעזרים בשירות רכב ההסעות שמסיעם לטיפולים. לטובת חולים שאינם ניידים יירכש בקרוב רכב עם מעלון, שיוכל לשרת את היושבים על כסאות גלגלים. נהג הרכב שלנו מבצע איסוף מדי יום בשעות הבוקר, מגיע איתם לבית החולים בעפולה וממתין להם עד שהם מסיימים, ארבע־חמש שעות, ומשיבם לביתם", הוא מסביר.
"אנחנו לא מחדשים כלום כשאנחנו מציינים שהתושבים בפריפריה לא מקבלים את מה שמגיע להם. שירותים רפואיים הם רק דבר אחד. אם נחכה, שום דבר טוב לא יצמח מזה. בדיוק בשביל זה הקמנו את העמותה. אנחנו מנסים להקל עליהם עד כמה שאפשר. עם הזמן נוצרו קשרים אישיים. אנחנו הולכים לאירועים שלהם, מבקרים בחגים, מביאים חבילות מזון בפסח ובראש השנה, קשובים לבעיות האישיות שלהם ומלווים אותם לאורך כל הדרך".
הוא מסביר ומדגיש כי המשמעות של השירותים שניתנים לחולים הנה עצומה: "המשמעות היא חיים. המצב הסוציו־אקונומי בבית שאן נמוך מאוד והמטופלים לא היו יכולים לממן את ההסעות. ולכן או שהם היו נאלצים להסתמך על מישהו אחר שהיה לוקח אותם לטיפולים או שהם פשוט לא היו מקבלים את הטיפול. ממש כך. אלה אנשים נורמטיביים שחרב עליהם עולמם עם המחלה הזאת. כולם עבדו, תרמו לקהילה ועם השנים הגיעו למצב ששירותי הבריאות לא הכירו בהם. הברכות שאני מקבל מהם והוקרת התודה שוות הכל".