מאז החל גל הטרור הנוכחי לפני כחודשיים פועלת מערכת הביטחון בשילוב הדוק של כוחות לסיכול פיגועים. בימים ובלילות הכוחות עוצרים מבוקשים, אוספים מודיעין ומחרימים חומרי הסתה. "בכל יום אנחנו יושבים פה יחד, סביב שולחן המח"ט. פה קורים הרבה דברים טובים", מספר אל"מ רועי שטרית, מפקד חטיבה מרחבית אפרים. "מפקדים, שב"כ, מג"ב וגורמים ביטחוניים נוספים שמכירים את השטח וחיים פה את המציאות עובדים יחד לסכל טרור. יש פה מודיעין מצוין ושליטה בשטח, ומכאן יוצאים בלילות".
זוהי פעילות כירורגית, שקטה מאוד, המבוססת על מודיעין מסוים, שנוגע לבית מסוים, ואין מקום לטעויות. לא בבית ואפילו לא בחדר. המבוקש נשלף לחקירה ראשונית בחדרו כשבני המשפחה מורחקים לחדר אחר. מסבירים לו מדוע נעצר והוא נלקח לחקירה. בדרך כלל התגובה היא הלם. הוא לא מבין איך יודעים שכמה שעות קודם לכן דווקא הוא, מכל ההמון שהפר את הסדר, השליך בקבוק תבערה או יידה אבנים.
מאז החל גל הטרור נעצרו כאלף מבוקשים, רובם מפרי סדר באלימות. המעצרים, אומרים במערכת הביטחון, הם אחד הגורמים העיקריים לכך שגל הטרור לא נגרר לאינתיפאדה כמו זו שהייתה בשנת 2000."קלקיליה מייצרת לנו אתגר לא קטן", מודה המח"ט שטרית, "הרבה מאוד הסתה יש כאן. רואים את זה במסגדים, בתחנות הרדיו והטלוויזיה וגם בכרוזים שמפזרים פה. אנחנו מגיעים אל הפעילים שמפיצים את החומר הזה ומזהירים אותם, מראים להם שאנחנו רואים ויודעים הכל. לכוחות יש חופש עבודה מלא. אלה שממשיכים עם ההסתה נעצרים, אלה שנרגעים נשארים תחת מעקב. בקלקיליה אנחנו 'מגלגלים' כל מיני מבצעים עם השב"כ והמשטרה, כולל סיכול תשתיות חמאס. לא מזמן עצרנו חוליה עם הנהגה ותפסנו אמצעי לחימה. עובדים כמו כיסוח דשא. כל כמה שנים צריך להיכנס לנקות את התשתיות. קלקיליה זו עיר שקטה, שפעם בכמה זמן מוציאה אירוע גדול. כבר היו מכוניות תופת וחגורות נפץ".
היעד: מטה החזית העממית
הלילה הזה אינו ככל הלילות. היום מצוין יום השנה להקמת החזית העממית לשחרור פלסטין. על שולחן המח"ט הונחה הערכת מצב שלפיה הסניף המקומי של הארגון בקלקיליה מכין כמה הפתעות לחטיבה המרחבית אפרים. אחת מהן היא כמות גדולה של חומר הסתה, שמיועד לצאת לרחובות בשעות הבוקר ולהבעיר את השטח. לפיכך היעד הבא הוא מטה החזית בעיר. בדרך אנחנו נתקלים בצעירים חמושים באבנים, בבקבוקי תבערה וברימונים מאולתרים, אבל הכוח לא מתעמת עמם אלא פונה לסמטה עוקפת. "הכלה היא חלק מהפעילות כאן", מסביר המח"ט, "אני בתוך רכב ממוגן. אבן פה, בקבוק תבערה שם, אם אין סיכון חיים אין סיבה להיגרר לאלימות".
בדרך מתהדרת קלקיליה ב"מיטב בניה". כרזות שמהללות שהידים תלויות על חנויות הפתוחות גם בלילה ובהן בעיקר צעירים. בתוך מספרה פתוחה היו כמה צעירים שהבחינו בשיירה של צה"ל ומיד שלפו את הטלפונים הניידים. בתוך דקות יעלו התמונות לפייסבוק של קלקיליה, אזהרה לאחרים. השיירה מגיעה לרחוב שבו ממוקם מטה החזית, ולוחמי מג"ב שמכירים כל סמטה ולוחמים של גדוד נמר בחיל התותחנים נערכים לכניסה ליעד. כל אחד יודע בדיוק את מקומו. הכניסה למטה חלקה, המקום הופך ברגע ליעד מבוצר. קולות הפטיש הכבד ששובר את המנעול נשמעים למרחוק. עכשיו כבר כולם יודעים שהצבא פה. הדלת קורסת. על הקיר תמונות של שהידים המוצגים כגיבורים עם תאריך לידה ומוות ותיאור הפיגוע שבו חוסלו. בארונות עלונים הקוראים להתקוממות לקראת יום הזעם. תמונות של מנהיגי החזית ודגלי פלסטין, עטים ועליהם לוגו של החזית, חולצות מודפסות ודגלים אדומים.
הלוחמים סורקים את המקום ואוספים את חומרי ההסתה והציוד. "ההסתה הזאת מייצרת אווירת רחוב, ורואים את זה בשטח", מסביר שטרית, "גם בחומרת הפרות הסדר יש עלייה משמעותית. לפני גל הטרור לא היו אירועים כאלה. זה תוצר של ההסתה שרואים כאן. כשמהללים את השהידים בכרוזים וכשעל גבי החנויות תלויות תמונות של מחבלים מתים, זה מייצר אווירה של הסתה. את זה צריך לעצור". בבוקר יגיעו לכאן ראשי הסניף המקומי של החזית ויגלו שצה"ל ביקר אצלם וסיכל את הכוונה להבעיר את השטח עוד יותר. לשטרית אין אשליות, הוא יודע שמחר יודפסו עלונים חדשים. ובכל זאת, הפעילות הזאת חשובה ביותר. כל הסלמה עלולה להפוך לדליקה עצומה.
המח״ט לא אופטימי
"גדל כאן דור שלא זוכר את חומת מגן ולא מפחד", אומר המח"ט, ומסביר שבצה"ל מתכוננים לרע יותר. "היום בהפרת סדר יש לנו עסק עם 600 מפירים ואילו בתרחיש אנחנו מדברים על 6,000", אומר המח"ט, "את זה אי אפשר לפזר בגז מדמיע. נראה ריבוי של מוקדים וזירות של הפרות סדר, ירי על צירים וניסיונות חדירה ליישובים. ברוב התרגילים שלנו אנחנו נערכים לזה. כל אירוע קטן יכול לגרום להסלמה בסדר גודל כזה".
הוא לא אופטימי. "אנחנו לא רואים את הסיום של הגל הזה בקרוב, ולפי התחושה והפרמטרים השונים, זה לעולם לא יחזור למה שהיה לפני גל הטרור", הוא אומר, "המבוגרים אומרים: 'אנחנו יודעים מה אנחנו יכולים להפסיד' והצעירים מכירים בעיקר סיפורים. כשהם נעצרים הם נכנסים לכלא לתקופה של כמה חודשים עד כמה שנים, המשפחות נפגעות גם כי שוללים היתרי עבודה, ואם הם בנו לא חוקית אז מוציאים צווי הריסה. זה כלי ששובר אותם. אבל הצעירים לא רואים טנקים ברחובות כמו שהיו ב־2002 והם לא מפחדים. האם ניאלץ לחזור לחומת מגן 2? אי אפשר לדעת. מה שמדאיג הוא שאני מחפש את הדעיכה ולא רואה אותה. יום־יומיים שקט ובום, פיגוע שמביא רסיסים שפוגשים אותם פה".
קלקיליה, יש לומר, היא הצרה הקטנה של מערכת הביטחון. קצת יותר מ־50 אלף תושבים, עשרת אלפים מהם בעלי היתר עבודה, קרובים לכביש 6, לא סובלים יותר מדי בדרך לעבודה בישראל. רחובות נקיים וכיכרות מטופחות יחסית, הרבה עסקים, רוב גדול של תושבים שרק רוצים להתפרנס ולחיות בשקט. עד לפני גל הטרור הנוכחי נסעו אליה ישראלים רבים לקניות ולתקן מכוניות. ולמרות הכל נסחפה בגל הטרור. "יש פה תושבים שלא רוצים אלימות", מסביר המח"ט שטרית, "זה פוגע בהם. הילדים רואים צבא, גז מדמיע, פצועים, אמבולנסים ועיתונאים. אבל התושבים לא יכולים לעשות הרבה. זו המציאות ביישובים פלסטיניים רבים. חבל".