דממת קודש: המצב הביטחוני הצליח להותיר את חותמו על העיר נצרת

אורבליה קולימור וניקול לה־בלאן, שתי צלייניות מטורונטו שבקנדה, ישבו השבוע בבית קפה קטן בסמטאות הריקות של השוק בנצרת והמליצו לנו להיכנס. “מאוד טעים כאן”, הן סיפרו. שתי הצעירות באו לחגוג בישראל את חג המולד, שיחול מחרתיים. “עד עכשיו הייתה לי חוויה ממש נעימה בישראל”, סיפרה קולימור. “אנשים היו נחמדים, מיהרו לעזור. אישה אחת אפילו נתנה לי כרטיס ואמרה: ‘תתקשרי אם את צריכה עזרה’. זו התקופה הכי יפה להיות כאן. אנשים עוברים ואומרים: ‘חג מולד שמח’. רק חבל שלא ראיתי תיירים, ציפיתי להרבה יותר”.

בשעה שאני מדבר איתן, אין אנשים בכלל בסמטה, ובעל בית הקפה מתחנן שגם אנחנו נתפוס שולחן ונשפר לו קצת את ההכנסה. קולימור ולה־בלאן מצדן לא נותנות לרחובות הריקים ולמצב הביטחוני להוציא להן את הרוח מהמפרשים. “כל החיים חלמתי להיות בנצרת בחג המולד, ואני לא מפחדת מהמוות”, אומרת קולימור. “אם נמות, אז נמות, זה המקום הכי טוב למות בו. מנצרת אנחנו ממשיכות לחיפה ומחר, בערב חג המולד, נהיה במיסה בבית לחם. כבר קנינו כרטיסים”.

בית לחם? אני כישראלי לא נוסע לשם.
“אה, בגלל שזו פלסטין”, מצטרפת לה־בלאן לשיחה. “אל תגיד לנו את זה, אל תפחיד, אצלי בבית כולם אמרו שאני משוגעת שאני נוסעת לישראל. בכלל איך ידעו שאתה ישראלי, ירחרחו אותך?”.

“אתה לא יכול להעמיד פנים שאתה תייר?” תוהה קולימור. “זה מצחיק כי אנשים כבר התבלבלו וחשבו שאנחנו יהודיות, ערביות. אנחנו זורמות”.

אלא שיש מי שגל הטרור מצליח לגרום לו להדיר את רגליו ממוקדי החג. “בכל שנה הייתי נוסע לכנסיית המולד בבית לחם, אבל השנה אני מפחד”, טוען חביב מסד מהכפר טורעאן, שמצלם קליפ חגיגי מול העץ המקושט בכיכר המעיין. “רק עכשיו סיפרו שדקרו שם תייר למוות, כי חשבו שהוא ישראלי. יהיה טוב רק כשיהיה טרנספר של כל הקיצונים”.

מסד מתייחס בדבריו לפיגוע שאירע בתחילת השבוע בכפר בית סאחור, ליד בית לחם, שבמהלכו נדקר תייר אנגלי בצווארו ונפצע באורח קל. למרות השמועות על כך שמדובר בפיגוע על רקע לאומני, הרקע לדקירה הוא ככל הנראה כספי. אלא שהשמועות הללו כבר עשו את דרכן לנצרת והצליחו להשפיע על תנועת התיירים לקראת חג המולד.

"לטוב ולא לרע"

למרות ניסיונותיה, נצרת לא מצליחה לברוח מהשלכותיו של גל הטרור שמתחולל בישראל, ובמזרח התיכון בכלל. רק בתחילת החודש הגישה פרקליטות מחוז צפון כתבי אישום נגד חמישה מתושבי העיר באשמה שהקימו חוליה של דאע”ש. “מתקשרים אלי אנשים מהארץ ושואלים אותי אם בטוח אצלנו”, מספר פאוזי חנא, מדריך תיירים בנצרת כבר למעלה מ־30 שנה. “אני עונה להם שאנחנו נמצאים בישראל, וזו לא שכם ולא חברון. בטוח כאן יותר מתל אביב.

“השנה, לא כמו בשנים שעברו, יש הרבה פחות עבודה”, מוסיף חנא. “בשבוע של כריסמס הדרכתי בעבר אולי שבע קבוצות בתוך שלושה ימים, והשנה אין כלום”.

היעדר התיירים והמבקרים משאיר את חותמו על העסקים בעיר, בהם המסעדה של אבו־אשרף בשוק, שבימים כתיקונם נחשבת מקום עלייה לרגל בזכות הקטאיף שהוא מכין, כיסן מתוק, ממולא בגבינת עזים או באגוזי מלך, שמוגש בדרך כלל בתקופת הרמדאן, אבל כאן מוגש במשך כל השנה. “אם בתקופה כזו היו באים 5,000 תיירים, היום יש 500, בערך עשירית”, מספר אבו־אשרף. “אם כמה אנשים ירימו שלטים בהפגנה שקטה, לא ייכנסו לנצרת תיירים. למה הפחד הזה? לא יודע. שני הצדדים צריכים לחיות כמו בני אדם. למחוק את הקיצונים. מספרים שעשרות מערביי ישראל הצטרפו לדאע”ש. עשרות בני אדם קובעים את המדיניות ואת החיים שלנו. בנצרת יש מאה אלף תושבים, ובארץ יש בערך שני מיליון ערבים ושוכחים אותם. אני מוסלמי דתי. אין לי זכות לפגוע בבן אדם. מחנכים אותנו לטוב ולא לרע”.

אבו־אשרף כבר ידע ימים קשים בעסק, למשל ב־2003, בעת המתיחות שפרצה בין הנוצרים למוסלמים על רקע הריסת מסגד שיהאב א־דין, “מסגד המריבה”, בנצרת. אז אנשים הדירו רגליהם מהשוק לחלוטין. “כסף לשלם חשמל לא היה לנו אז”, אומר אבו־אשרף. “עכשיו לפחות יש קצת אוויר לנשימה. מה הכי חשוב? שתהיה פת לחם, לאכול בכבוד. התקופה היפה הייתה בשנות ה־70. כל הזמן היינו עם היהודים מנצרת עילית. הבית שלי היה הבית שלהם. חיים יפים. היום המצב השתנה, יש הפרדה בינינו”.

עם אותם קשיים מתמודד גם עאדל פלאש, בעליה של חנות שמציעה קישוטים לחג המולד וכובעי סנטה קלאוס ונמצאת בידי משפחתו כבר שלושה דורות. “הקליינטים שלנו היו מגיעים מכל האזור, מגדל העמק, עפולה, אבל היום באים הרבה פחות”, הוא מספר. “אבל אתה יודע מה הפחד שלנו? לא מהאנשים שגרים בעיר, שאותם אנחנו מכירים, אלא ממישהו שיבוא מבחוץ ואז לא תהיה לנו שליטה על המצב”.

לשמור על אופטימיות

נצרת היא מהערים החשובות לנצרות. על פי האמונה הקתולית, המקום שבו הוקמה כנסיית הבשורה היה ביתה של מרים, ושם בישר לה המלאך גבריאל שהיא בהריון ונושאת ברחמה את בן האלוהים, ישו. כתוצאה מכך, היא מהווה אחד היעדים האטרקטיביים ביותר עבור צליינים, בעיקר בשבוע חג המולד.

“הרבה אנשים בעיר לא מסכימים איתי, אבל אני אומר לכולם שאנחנו חיים בישראל ולא במצרים”, אומר אבו אנס, אימאם באחד המסגדים בעיר. “בכל הדרשות שלי אני אומר שבעיות פותרים בדו־שיח, הרי חיים כאן בדו־קיום”.

“השבוע חג המולד יוצא בדיוק על יום ההולדת של הנביא מוחמד, וזה קורה פעם ב־33 שנה”, מציין אבו אנס. “אפשר לנצל את זה, להסביר, אבל כאן אם צריך ניתוח - נותנים אקמול. זו חייבת להיות עבודה של העירייה ומשרד התיירות. הרי גם תיירים שמגיעים קונים מים, משהו קטן, אבל ישנים בטבריה ואוכלים בצפת. מצב ביטחוני טוב עוזר לכולם”.

“לא נעים להגיע למקום שבו אנשים נדקרים כמעט על בסיס יומי, אבל אמרתי לעצמי שבאותה מידה אני יכול להיפגע מתאונת דרכים בקופנהגן”, אומר כריסטיאן גראו, תייר דני בעיר. “אתה צריך ממש מזל רע כדי לפגוש ברחוב מישהו שמשתולל עם סכין”.

אלא שלמרות החששות, מנסים לשמור כאן על אופטימיות, לפחות לגבי 2016 העומדת בפתח. מדריכת תיירים ישראלית אומרת לנו שדווקא בחג המולד לא מגיעים הרבה תיירים מחו”ל בגלל הרצון לחגוג בחיק המשפחה, ואילו מהא סייר, שמנהלת את אתר התיירות “כפר נצרת”, מספרת שמניסיונה, באביב ובסתיו - כשמזג האוויר אידיאלי - גם העסקים פורחים. “רק חבל שמפספסים אותנו עכשיו”, היא אמרה. “חג מולד יש פעם בשנה”.